"אני פוחדת שהאנשים הרעים יחזרו ויפגעו בי, באבי, באמי ובאחי. כבר ראיתי שלושה מבני משפחתי נרצחים. לעולם לא אשכח את היום הזה" – אלו הן מילותיה של איין (Ayen) בת השבע שכבר לא מעט זמן מתקשה להירדם בלילה, שחולמת להיות מורה או רופאה, אבל מעולם לא זכתה להיות תלמידה בעצמה. בינתיים, היא מטפלת באחיה התינוק במחנה הפליטים מחוץ לעיר בור השוכנת על גדות נהר הנילוס במרכז דרום-סודן.
איין לא לבד. היא אחת מבין מאות אלפי פליטים ששוהים במחנות הפליטים וביערות הפרא בשדה הקטל של דרום-סודן כמעט ללא מזון ומים נקיים לשתייה כשהם יודעים שבמצבם הנוכחי, אין הרבה מקום לתקווה.
בארבעת החודשים האחרונים משתוללת מלחמת אזרחים אכזרית, שקורעת לגזרים את המדינה הצעירה בעולם. כמעט מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם בעקבות הלחימה הקשה, לפחות חצי מהם ילדים. הפליטים מצטופפים במחנות רעועים, שם הם זוכים לסיוע בסיסי ומועט. כעת הם נושאים עיניהם בדאגה השמימה – עם בוא העונה הגשומה יוצפו המחנות ודרכי הגישה אליהם. מאות אלפי הפליטים ינותקו כליל מכל אפשרות לסיוע. "בחודשים האחרונים עשרות אלפי ילדים נהרגו, נאנסו, התייתמו, גויסו למיליציות או איבדו את בתיהם", מתאר ריקרדו פירס, עובד סיוע של UNICEF הקרן למען ילדים של האו"ם. "יש מחסור חמור במזון שעלול להתפתח לכדי משבר חסר תקדים. היענות העולם לקריאות לשלוח סיוע נמוכות מדי. כל יום לדוגמא, מגיעים למרפאה בבור כ-15 ילדים הסובלים מתת-תזונה חמור. לצוות הרפואי הקטן אין הרבה מה לעשות כדי להציל אותם ורובם נשלחים חזרה הביתה למות".
הסיוע לפליטים בדרום סודן מועט ביותר, אם בכלל. ארגון יוניסף החליט לרתום את כל משאביו למשבר במדינה, אולם זו רק טיפה בים. סרן ז'יהון יו, מחיל הסיוע הדרום קוריאני, כורע תחת העומס. "העולם מתמוטט", הוא מכריז. "גם בבית אנחנו כל הזמן במתח בגלל השכנה שלנו מצפון. פה המצב הרבה יותר גרוע. מאז שפרץ המשבר עזרתי לקבור יותר מ-600 בני אדם. אני עדיין מריח גופות בכל מקום".
ילדים מטפלים בתינוקות, נערים מפרנסים משפחות
מלחמת האזרחים בדרום סודן פרצה ב-15 בדצמבר 2013. הרקע שלה, כמו הרבה מלחמות ביבשת השחורה, הוא אתני. במדינה חיים שני שבטים עיקריים – הדינקה, שבטו של הנשיא סלבה קיר והנואר, שבטו של סגן הנשיא לשעבר, ריק מצ'אר. הנשיא חשד שסגנו מתכנן הפיכה צבאית והורה לפרוק את המשמר הנשיאותי מנשקו. לאחר מכן ניתנה הוראה לחמש רק את החיילים משבט הדינקה, פקודה שעוררה את חשדם של חיילי הנואר והציתה מהומות בבירה ג'ובה, מהומות אשר התפשטו בהדרגה לשאר המדינה. מלחמת האזרחים העקובה מדם מתאפיינת במעשי טבח הדדיים, האחרון שבהם התרחש ב-15 באפריל, אז רצחו מורדי הנואר מאות אזרחים בעיר בנטיו.
כמעט בכל רחבי המדינה אזרחים משני השבטים הפכו למטרות. מלחמת האזרחים משתקת למעשה את המדינה הנחשלת שעדיין מתאוששת ממלחמה עם שכנתה מצפון. דרום סודן מדורגת נמוך מאוד במדדים הבין לאומיים. היא מקום 12 בעולם בתמותת ילדים עד גיל 5. בכל שנה מתים בה כ-40 אלף ילדים, מסיבות המוגדרות כניתנות למניעה. 28% מהילדים סובלים מתת תזונה ורק ל-57% מהאוכלוסייה יש גישה למים נקיים. הנתונים האלה, שנאספו בשנים האחרונות, הוחמרו מאוד בחודשים האחרונים עם פרוץ מלחמת האזרחים.
המצב הקשה במדינה יצר מצבים אבסורדיים כמו זה של איין בת ה-7 שמטפלת באחיה העולל שסיכויי ההישרדות שלנו נמוכים ושל אימהות אשר נעזרות בבניהם הצעירים בכדי שאלו יתמכו בפרנסת המשפחה. "לילדים שלי יש מזל אם הם אוכלים ארוחה אחת ביום", מספרת סוזנה, אם לשישה ילדים, פליטה מהעיר פיבור. "אין מספיק אוהלים לכולם, אז אנחנו ישנים מתחת לכיפת השמיים". בעלה של סוזנה נרצח על ידי חמושים והיא נאלצה לברוח עם ילדיה. "בהתחלה התחבאנו ביער. ידעתי שלא נוכל לחזור הביתה, אז התחלנו לצעוד לג'ובה. לקח לנו כמעט חודש להגיע. אני לא יודעת מה אעשה עכשיו בלי בעלי. בני הגדול, בן 15, נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, אבל אני יודעת שעדיף שהוא יהיה בבית ספר", היא מספרת בכאב. סאנדיי בת ה-16 חיה רק עם אחותה הקטנה במחנה פליטים, דרומית לעיר בור. "הרבה אנשים נהרגו במקום מגוריי ונאלצנו לעזוב", היא נזכרת. "ראיתי גופות של אנשים מתים לאורך הדרך. התחבאנו כמה ימים ביער עד שהעניינים יירגעו קצת ואז אמי שמה אותי ואת אחותי על סירה שהביאה אותנו לפה. המסע לקח שעות ולא היו לנו מים. עכשיו אנחנו לבד ואני מתפללת לאלוהים שאמי עדיין בחיים".
פליטים רבים שנמלטו מהקרבות נאלצו למצוא מסתור ביערות הפרא של דרום סודן, שגם בהם אורבות סכנות. מחסור במים ומזון, פגעי מזג אוויר ואף נחשים ארסיים הפילו קורבנות בקרב הפליטים ביערות. גראנג בן ה-12 נאלץ לבלות שבוע ימים ביער. "זו הייתה התקופה הגרועה בחיי", מספר הילד שראה את קרובי משפחתו נרצחים מול עיניו. "לא היו לנו מי שתייה והעשב היה כל כך גבוה וחד שהוא חתך את כפות רגלינו. עדיין יש לי צלקות. כשצעדנו באזורי הביצות פחדנו מהכשות נחשים. לא העזנו אפילו לדבר על אוכל, שהיה בגדר מותרות. לפעמים אכלנו פירות בר, לפעמים העברנו ימים שלמים ללא מזון כלל".
"בכל פעם שאני עוצם את עיניי אני רואה תמונות של חמושים יורים והורגים אנשים", ממשיך גראנג. "אני מרגיש כאילו הכול קרה אתמול. אני מפחד לעצום עיניים או אפילו להירדם, כי הזיכרונות הרעים שבים וצפים. יש לי סיוטים בלילה ואני מתעורר בצרחות. לפעמים אני שומע את אמי בוכה בלילות, אבל לא יכול לנחם אותה. קשה לנו מאוד במחנה הפליטים. אין בית ספר, אין סיוע רפואי ורוב הזמן גם אין אוכל. כשיורד גשם המחנה מוצף והתנאים הופכים לבלתי אפשריים".
"רב הילדים לא ישרדו"
למרות המודעות הגוברת ברחבי העולם, כולל התערבות של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, סיומה של מלחמת באזרחים לא נראה כרגע באופק. בישראל דרום סודן מוכרת בעיקר בהקשר של הפליטים שהגיעו לכאן וחלקם הוחזרו חזרה למדינתם השסועה. ישראל הרשמית טענה, עת החזירה את הדרום-סודנים למולדתם, כי לא מרחפת מעליהם סכנה. ג'וני קליין, מנכ"ל UNICEF ישראל, בכלל לא בטוח בכך. "הבעיה הכי קשה היא הילדים. הם הקורבנות הראשונים בכל מלחמה, סכסוך או אסון טבע", הוא מסביר. "הילדים בדרום סודן מתמודדים עם תנאים בלתי אפשריים. יש מחסור חמור במים ומזון והילדים הם הראשונים להיפגע מכך. על מערכות חינוך ותמיכה פסיכולוגית אין מה לדבר אפילו. לצערי, עונת הגשמים המתקרבת לא מותירה לרבים מהם סיכוי לשרוד".
"כאן בישראל, אנחנו נוטים לראות בעיקר את המצוקות שלנו, שאני בכלל לא מזלזל בהן", ממשיך קליין. "אבל לדעתי אחד הלקחים שההיסטוריה היהודית לימדה אותנו הוא לעזור לחלש באשר הוא. הילדים בדרום סודן, כמו גם בסוריה, בפיליפינים ובמקומות נוספים בעולם, משוועים לסיוע. כאשר מדובר בחיים ומוות, הטיעון של 'עניי עירך קודמים' לא רלוונטי, כי פיקוח נפש דוחה הכול".
