כיוון שהאדם מסתמך על חוש הראייה שלו בשביל כל פעולה, אפילו הבסיסי ביותר, בחושך רובנו הופכים לחסרי אונים. בדרך כלל אפשר פשוט ללחוץ על מתג האור ולפתור הכל, אבל כשטסים בגובה של אלפי מטרים המצב נהיה מורכב הרבה יותר. "אתה כמעט ולא רואה כלום. לא את הדרך, לא את המטרות", מתאר סרן אורי, טייס קרב בטייסת "הסילון הראשונה" של חיל האוויר. "הנחיתה וההמראה שונות, ואפילו הנסיעה על הקרקע מרגישה שונה".
מטוס מגשש באפלה
למרות הקושי, כשהלילה יורד, המשימות נמשכות וחיל-האוויר לא יכול להרשות לעצמו לעצום את העיניים. כיוון שאי אפשר לשאת לפידים לתוך הקוקפיט, לאורך הזמן פיתחו בחיל אמצעים טכנולוגיים שיעזרו לטייסים לתפקד תחת המגבלה הזו. ה"ז'ורנל", למשל, הוא אמצעי תצפית שמורכב על קסדת הטייס ומגביר את אור הכוכבים. כך הוא מאפשר לאיש צוות-האוויר ראייה טובה יותר. ישנה גם מערכת ה"פליר": מצלמה מיוחדת שמותקנת על חרטומם של רוב מסוקי הקרב, מסתובבת לכיוון שאליו הטייס מביט וסורקת את השטח.
האמצעים הללו אומנם מגשרים במידת מה על פער הראייה של הטייס, אך טיסה לילית, מאובזרת ככל שתהיה, היא תמיד חוויה מאתגרת. "בטיסות הראשונות זה הרבה יותר קשה", משתף סגן בן, טייס קוברה מטייסת "המסק"רים הראשונה". "הכל נראה לגמרי אחרת, וגם ההרגשה שונה: צריך להסתמך בעיקר על מכשירי הטיסה, וזה נותן תחושה לא מציאותית. טסתי הרבה פעמים בלילה, ואני עדיין מתרגל לזה".
הטיסה בלילה - אווירה מיוחדת
ורטיגו, הבא לידי ביטוי באובדן אוריינטציה בעוד הטייס באוויר, יכול להביא למצבים הרסניים בהם הטייס צולל אל הקרקע בזמן שנדמה לו שהוא ממריא לגבהים. מצבי ורטיגו נעשים נפוצים הרבה יותר בטיסות לילה, בגלל החושך המקיף את המטוס מכל צדדיו. זהו ללא ספק אחד החששות הבולטים של טייס שעולה לטיסה לאחר שקיעת השמש. סגן בן מספר שמעבר לאמצעים הטכנולוגיים, מכשירי הטיסה ואימוני הלילה הרבים, מה שעוזר לו במיוחד, הוא טייס נוסף בקוקפיט. "זה עוזר כשיש שם מישהו אתך. עוד זוג עיניים שיכולות להאיר ולהעיר הערות".
למרות הקשיים שהלילה מביא עמו, מסתבר שיש גם כמה יתרונות לחשיכה על פני האור. "הרבה יותר שקט בלילה. האוויר יותר רגוע ומרגישים דממה מוזרה", מספר סגן בן. "יש הרבה פחות מטוסים באוויר", מוסיף סרן אורי, "האווירה של הלילה היא רגועה, מיוחדת".