עבור סגן שחר מילפרדר זה שהיא עומדת על רגליה והולכת לא מובן מאליו, אז בוודאי גם לא העובדה שהתגייסה לצה"ל והפכה לקצינה. שחר חלתה בסרטן כשהייתה בת 15. על מנת להסיר את הגידול עברה ניתוח אחד בארץ שלא צלח ולכן טסה לארה"ב, שם במהלך הטיפולים התגלה כי הגידול שלה חזר והיא עברה ניתוח מציל חיים נוסף.
הסרטן פגע ביכולתה ללכת והיא עברה שיקום של שנתיים, בהן למדה לעמוד וללכת מחדש. המחלה הזיקה לה פיזית, אך את רוח הלחימה שלה היא ממש לא הצליחה לשבור. שחר חלמה להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל וכיום אחרי מאבק ממושך היא קצינה מצטיינת בחיל האוויר.
עכשיו אחרי המאבק היא משתפת אותנו בתהליך שעברה ומבקשת להעביר מסר לכל מי שנמצא בימים אלו בעיצומה של דרך קשה.
סגן מילפרדר (23), משרתת כקצינת סימולטור במרכז הדרכה של מערך התובלה בבסיס נבטים. את שירותה הצבאי החלה כמדריכת סימולטור F-16 בבסיס חצור, משם יצאה לקצונה.
"אני קצינת סימולטור של מערך התובלה הכבדה, מטוסי קרנף, שמשון וראם כשלאחרונה אנחנו מתעסקים גם עם מטוסי נחשון", היא מספרת על השירות. "זה תפקיד מדהים שמשלב את עולם הפיקוד, התעופה וההדרכה".
לדבריה התפקיד הוא בעיקר "ללמוד מטוס עד רמת הבורג וללמד אותו, כולל אנשים שהניסיון שלהם על המטוס גדול מאוד. להדריך אוכלוסייה מגוונת, מטייסים צעירים ועד מפקד חיל האוויר".
היא מסבירה שזה לא קל לגרום לצוותי אוויר לאפשר למדריכות בנות 18 שמעולם לא טסו על מטוס ללמד אותם, "אבל לדעתי המציאות מוכיחה שאנחנו עושות את זה מצוין. המערך שלנו עוזר לצוותים להתמודד עם תקלות ולהימנע מאירועי בטיחות".
כנערה צעירה היא הייתה ספורטאית, שחקנית כדורסל ומעידה שזה גרם לה להיות מודעת מאוד לגוף וליכולות שלה. בתקופה לא פשוטה עבורה כשסבא שלה נפטר, היא החלה להתלונן על כאבים באגן. "סיפרתי למשפחה אבל כולם היו בטוחים שהכל בסדר".
אבל שחר מגדירה את עצמה עקשנית ועמדה על כך שתיבדק. "הרופא הנהן ואמר שצריך לבדוק. הוא שלח אותנו למיון ומאותו רגע החיים שלי ושל משפחתי השתנו. השמיים נופלים ודווקא אני לקחתי את זה הכי בסדר. אולי תמימות של ילדה, כי בסוף מה לי וללהבין מה זה סרטן".
החיים של מי שהייתה ספורטאית נכנסו לבלימת פתע ולטיפולים לא פשוטים בלשון המעטה. הבדיקות גילו שיש לה סרטן בעצמות. "המשמעות של סוג הסרטן הזה שאין כימותרפיה שהורגת את התאים הסרטניים. האופציות הן טיפול של ניתוח או הקרנות. בגלל זה עשיתי ניתוח בארץ, אבל הוא נכשל ונשארו תאים סרטניים. הפנו אותי להקרנות מסוג שאין בארץ ולכן שלחו אותי לארה"ב".
היא הייתה אז תלמידה בתחילת כיתה י"א שטסה למדינה זרה. בטוחה שזה סיפור של שלושה חודשים והיא חוזרת לשגרה. "הייתי בטוחה שההקרנות זה רק סוג של וידוא הריגה. אבל הגידול חזר וזה מבחינתי היה המשבר הכי גדול. כמה ימים של דיכאון עמוק. לא האמנתי ששוב פעם אני בסרט הזה, כשגם היה חשש לקטיעה של הרגל".
"הרופא שלח אותנו למיון ומאותו רגע החיים שלי ושל משפחתי השתנו. השמיים נופלים ודווקא אני לקחתי את זה הכי בסדר. אולי תמימות של ילדה, כי בסוף מה לי וללהבין מה זה סרטן".
סגן שחר מילפרדר
רגע לפני הפתרון הקיצוני של קטיעה היא עברה בארצות הברית ניתוח מורכב מאוד להוצאת הגידול מגופה. "ניתוח ארוך מאוד שנמשך 16 שעות שבסופו אפשר להגיד שהצילו אותי בגדול. הסטטיסטיקה מנצחת, הרופאים שם יותר מנוסים בסיטואציות האלה", סיפרה.
על איך מתמודדים בכלל עם צרות כאלו בגיל כל כך צעיר היא אומרת: "היה רצף של משברים אבל אימצתי לעצמי התמודדות של הרבה הומור שחור. היום אני מסתובבת עם קב הליכה שיש לו שם - "מרצדס" - ואפילו חדר, אני רק צוחקת על זה. כבר שלוש שנים אני בריאה וככה פעלתי בכל התקופה שחליתי. השתדלתי לצחוק על הדברים".
כמובן שהיא מספרת בכנות על כך שלא כל הזמן היה לה קליל ומצחיק. "אני לא אשקר. היו הרבה מאוד רגעים קשים של כאבים ותרופות מפה ועד הודעה חדשה".
אחרי הניתוח השני היא עברה בדיקה ומגלה שהגידול הוצא בשלמותו. חצי שנה הייתה בארה"ב וכשחזרה לארץ נכנסה למלחמה חדשה על החיים. "לחזור לשגרה היה בלתי אפשרי. הייתי כמעט שבעה חודשים עם סד מגובה הבטן עד סוף הרגל. חזרתי בעיקר להיות בבית עם כיסא גלגלים ומורים מבית הספר שבאים אלי הביתה ומלמדים אותי לבגרויות".
ההתגייסות של הסביבה הייתה מרשימה ובלי ספק סייעה לתהליך ההחלמה. "זה בכלל לא מובן מאליו. בשלב מסוים הבנתי שהסיפור שלי יכול להשפיע על אנשים, לכן בשנת השירות שלי החלטתי שאני מתחילה הרצאות בנושא ואחד הדברים שאני תמיד מסיימת איתם, זה כמה אסור לנו לקחת כמובן מאליו את המשפחה והחברים. בסוף רק בעזרתם יכולתי לעבור את הכל".
נושא הגיוס מעולם לא עמד בסימן שאלה עבורה. היא החלה את המאבק כבר בשנת השירות. "זה לקח תשעה חודשים כשלי היה ברור שיש פה מגבלה פיזית אבל הצבא יודע להכיל אנשים עם מגבלה פיזית בתפקידים משמעותיים כמו מדריכת סימולטור".
אחרי המאבק הגיע רגע שמבחינתה הוא עוד שיא של רגש וניצחון בחיים שלה. "הצלחתי לעבור את הבירוקרטיה ולהתגייס כמו כל אזרח". החברים שלה לשרות מתעניינים מטבע הדברים בסיפור והיא משדרת שאין סיבה לרחם עליה. "למי שמעוניין אני גם מספרת ומשתפת".
על התגובות שהיא מקבלת סיפרה: "בדרך כלל כשרואים אותי פעם ראשונה אז שואלים אם עברתי תאונה, אני אומרת שלא, עברתי ניתוח. אם הבן אדם מולי יותר מתעניין אני משחררת עוד נתונים לפי כמה שהצד השני יכול להכיל".
"החלטתי שאני מתחילה הרצאות בנושא ואחד הדברים שאני תמיד מסיימת איתם, זה כמה אסור לנו לקחת כמובן מאליו את המשפחה והחברים. בסוף רק בעזרתם יכולתי לעבור את הכל"
סגן שחר מילפרדר
את הפעם הראשונה בה הדריכה צוות אוויר היא לא תשכח. "זה היה רגע של גאווה. תענוג. מחנכים אותנו בשירות להיות מצד אחד הכי מקצועיים ומהצד השני גם להיות צנועים, כי בסוף יש פה אנשים שחיים את המטוס והתקלות".
היא מצביעה דווקא על התחקיר בתור הדבר האהוב עליה. "מבחינתי החוויה הכי כיפית זה התחקיר. לבוא ולגרום לטייס להבין מעצמו את הטעות, גם את הדברים הטובים שעשה. זו חוויה מאוד מספקת".
הסימולטורים של מערך התובלה דומים וגם לא דומים לאלו של מערך הקרב. "יש סימולטורים שמאמנים את הצוותים למשימה ויש שמיועדים לחירום. אבל בסוף זה אותו היסוד בכל המאמנים. לסייע לצוותי האוויר, לבקרים או למפעילים באותה פלטפורמה להיות טובים יותר. מבחינתי מדובר בתפקיד מאוד משמעותי, אני ממש שמחה שהגעתי אליו".
"לפני שחליתי אמרתי שאין מצב שהדברים יתחלקו אצלי ללפני ואחרי הסרטן", היא מוסיפה. "אבל אין ספק שאני כן שם, התבגרתי מהר מאוד. היום אני בטוחה שהדרך שלי היא הרבה בגלל מה שעברתי. מה שאני מעבירה לחיילות שלי זה בין היתר תובנות שהסקתי מאותה התקופה. אני בטוחה שזה משפיע".