במבט ראשון לא ניתן לזהות בסמ"ר אלון כהן, לוחם בגדוד נחשון של חטיבת כפיר, משהו שיכול להעיד על איזשהו הבדל בינו לבין שאר חבריו הלוחמים. אך קולו הצרוד מלמד על סיפורו שהפך לחלק בלתי נפרד מחייו.
באמצע יוני 1996 הגיעה אמו, שהייתה רק בחודש השישי להיריונה, לבית החולים. "תמיד כששואלים אותי למה שנולדתי בשלב כל כך מוקדם, אני עונה שכנראה פשוט כבר הייתי להוט לצאת החוצה ולפגוש את העולם הזה", מספר סמ"ר כהן בחיוך. "נולדתי במשקל 480 גרם", הוא מציין, "המשקל של המחסנית שאני מכניס לנשק. זה לא נתפס! תינוקות בדרך כלל נולדים במשקל שלושה עד ארבעה קילו, והעובדה שנולדתי במשקל כה נמוך מיד סיכנה את חיי".
מיד לאחר הלידה, הוא ואחיו התאום הועברו לבית חולים "שניידר" לקבלת טיפול רפואי מתאים. אחיו נפטר לאחר כעשרה ימים, אבל אלון שהה שם במשך שלושה חודשים, שבסופם הרופאים הצליחו להבטיח את חייו ולהביא אותו למשקל תקין בטרם שחרורו הביתה. "הייתי ילד כמו כולם. השתתפתי בחוגי שחייה, שיחקתי כדורסל ולא היו לי בעיות בריאותיות שהגבילו אותי", מדגיש סמ"ר כהן, אך מצביע על שוני אחד שבלט בינו לבין יתר הילדים: "כשנולדתי זיהו אצלי בעיות בדרכי הנשימה, ולכן יש לי קול שונה".
קולו של סמ"ר כהן היה מושא ללעג עבור חלק מהילדים, שנהגו לצחוק עליו ולכנותו "פג תוקף", אך הוא לא נתן להם לשבור את רוחו: "רציתי להתגייס לצבא כלוחם ולהוכיח לכולם שלמרות שאני פג, אני יכול לשרת ולהגן על המדינה".
"מילדות, המשפחה והחברים הקרובים היו נוהגים לומר לי שאני לוחם מלידה", הוא נזכר ומוסיף: "זה תמיד מילא אותי גאווה וחיזק אותי. לכן בחרתי להתנדב במד"א וגם לשרת כחובש קרבי. הרגשתי שהייעוד שלי הוא להילחם על חייהם של בני אדם - כפי שנלחמתי על חיי".
עוד הוא מספר, כי פועלו להצלת חיי אדם הוא כמעין הכרת תודה לצוות הרפואי שהעניק לו טיפול מסור: "הצוות שנלחם על חיי, ובראשם הפרופ' לאה סירוטה, מנהלת מחלקת הפגים בביה"ח שניידר, הם חלק חשוב ברצון שלי להילחם על חיים של אחרים. אני מאמין שבזכות הדרך בה בחרתי אני מחזיר להם קצת בחזרה".
כעת, סמ"ר כהן רחוק רק מספר חודשים ספורים משחרורו, והוא מקווה שהדרך אותה עבר - מפג חולה עד להיותו לוחם גאה בצה"ל, יהווה מקור השראה עבור הורים לפגים. "אני מכיר את הקשיים אותם חווים הורים לפגים. חשוב לי להעביר מסר - צריך להאמין בילד, להיות לידו, לשמור עליו ולמלא אותו בביטחון. לולא האהבה והחום שההורים שלי העניקו לי מהרגע הראשון, לא יודע אם היה לי את הכוח שיש לי היום. אני מאמין שאהבה וחום לילד זה הפתרון לכל הבעיות, ושאם ילד יזכה בדברים הללו, הוא יגשים את כל המטרות שהציב לעצמו".
הכתבה פורסמה במקור באתר צה"ל