העולם מלא במוקדי מריבה ומאבקים בין מדינות. גבולות בין מדינות מאז ומתמיד היו מוקדי ניקוז לארגוני טרור, ארגוני גרילה, ארגוני פשע, פליטים ואוכלוסיות שוליים, מה שהופך אותם בעייתיים ביותר. מצוקות אנושיות, תנאי מזג אוויר קיצוניים, יציבות משטרית רופפת או אדוקה מדי והתבססות קבוצות מוסלמיות ראדיקליות הפכו גבולות מסוימים לחבלי הארץ המסוכנים בעולם, שם נהרגים אנשים במאות ובאלפים מדי שנה.
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
גבול פקיסטן-אפגניסטן: החבל הקטלני ביותר בעולם
הלחימה בטליבן בשטחי פקיסטן ובאפגניסטן הפכה את הגבול בין המדינות לגבול הקטלני ביותר בעולם, כזה שגובה חיים של עשרות אלפי קורבנות בכל שנה. השנה "הקטלנית ביותר" באזור הזה הייתה שנת 2009, אז פתחה ממשלת פקיסטן במלחמה עיקשת בלוחמי הטאליבן הפעלים בשטחה. שנה לאחר מכן, בצד האפגני נחתו 30 אלף חיילים אמריקאים שנוספו לכוחות שכבר פעלו באזור ולכוחות נאט"ו שהיו שקועים היטב בבוץ האפגני, כאשר ברקע מתנהלים מאבקים בין קבוצות אסלמיות קיצוניות שניסו להשתלט על שטחי הלוויין במדינות האלו.
על פי האתר "StrategyPage", המספרים מהעימות ההרסני הזה לא מעודדים:
הנתונים לשנת 2012 מוערכים לשנה שלמה על-פי מספר הקורבנות בששת החודשים הראשונים לשנה.
מסתבר שמבין כל הצדדים בעימותים האלו, הכוחות הבינ"ל משלמים את המחיר הזול ביותר כאשר בצד האפגני כ-55 אחוז מההרוגים הם פעילי אסלאם קיצוני, 25 אחוז מהם אזרחים, 13 אחוז הם שוטרים וחיילים ורק בערך חמישה וחצי אחוזים מההרוגים הם לוחמים מכוחות בינלאומיים.
גבול סומליה-קניה-אתיופיה: מלחמות, קניבליזם ופיראטים
אם יש אזור שסובל מחוסר יציבות תמידית שמשלב לחימה בסגנון "אולד פאשן", סומליה זה המקום. יש שם הכול: קרבות ירי וטבח באזרחים, נשים וילדים, מלחמות פיראטים ושוד ספינות מסע וגם קניבליזם. כלי הנשק שם יכולים להיות מתקדמים כמו אלו שמשתמשים בהם השכנים מקניה, או פרימיטיביים מאוד כמו רובי קרבין, חץ וקשת, סכינים, סוגי רומח ומצ'טות.
המשטר הרודני במדינה מוכת הרעב הופל על ידי מורדים מתוך המדינה לפני כ-20 שנה ומאז אין דין ואין דיין במדינת סומליה. את היעדר המשטר במדינה ניצלו ארגוני טרור המקושרים עם אל-קעידא, בראשם הארגון "א-שבאב" שהפכו את סומליה לכר פורה לפעילות טרור. מאז, ארגוני הטרור האלו בוזזים את משאבי המזון המועטים שבמדינה, שוחטים ופוגעים באזרחים, משבשים את שגרת חייהם של השכנים בקניה ובאתיופיה ומשבשים את התנועה הימית מכיוון הים הערבי והאוקיינוס ההודי אל עבר הים האדום ותעלת סואץ שכן חצי האי הסומלי, או בשמו האחר "הקרן האפריקאית", חולש על השטח הימי שבין אפריקה לתימן. כל שלטון שניסו להקים במדינה כשל נוכח עוצמתם ואחיזתם של ארגוני הטרור במדינה והעתיד במדינה לא נראה טוב.
מוקדם יותר השנה, העניינים בסומליה התחילו להתחמם כשצבא קניה נכנס למאבק במעוזי המורדים בדרום סומליה בעקבות התקפות שהם ניהלו בשטחים בעומק קניה וחטיפת אזרחים למטרת כופר.
גם השכנה מצפון לא תורמת ליציבות באזור, אתיופיה שולחת מפעם לפעם מיליציות שישתפו פעולה עם ארגון "א-שבאב" כאשר האינטרסים בינו לבין המדינה משותפים. האזרחים הסומליים מצדם, מספרים כי מאז הפלישה האתיופית האחרונה לשטח המדינה בשנת 2006 עלו מקרי האלימות כלפיהם וכי מניין ההרוגים עולה. הקהילה הבינלאומית לא מקלה ראש בנושא, מנסה להקים שם גוף שלטוני שיעשה סדר במדינה ושיוריד את האיום על הנתיב הימי הסמוך לחצי האי הסומלי ומנסה להשקיע תקציבים בכדי לשקם את המדינה ולצמצם את היקפי הרעב אבל בינתיים המאמצים לא נושאים פרי והמשאבים שמושקעים שם מוצאים את דרכם כמעט תמיד לארגוני הטרור.
החדשות המעודדות הן שהפעילות הצבאית של הכוחות הבינלאומיים סביב הקרן האפריקאית הביאו לירידה של חמישים אחוז בפעילות הפיראטיים באזור, אבל כנראה שבסומליה אין אף מקום בטוח – לא במרכז המדינה, לא בסמוך לגבולות, לא ביבשה ולא בים.
חבל קשמיר: גבול הודו-פקיסטן
לא פלא שהמלחמה על חבל הארץ הזה עיקשת כל כך: חבל קשמיר יושב בין הודו, סין ופקיסטן ומהווה תא שטח פורה ומוריק שמוקף בהרים נישאים שהשלגים שיורדים בהם כל ימות השנה מהווים מקור מים עיקרי לעמק. עד שנות ה-80 היווה מוקד תיירות מרכזי למטיילים במזרח, אבל מאז גאתה שם המתיחות, תיירות, אין שם.
בשנת 1947 התפרקה האימפריה הבריטית וחבל קשמיר שרב תושביו היו מוסלמים סופח להודו הבודהיסטית ולא לפקיסטן שדתה מוסלמית. מאז, מתנהלים בקשמיר מלחמות ומאבקים חמושים בין פקיסטן והודו שכל אחת מהם דורשת חזקה על חבל הארץ. במאבק על חבל הארץ מעורבים כוחות צבא הודים, כוחות צבא פקיסטנים, ארגוני טרור מוסלמים שנתמכים על ידי ממשלת פקיסטן. המאבק על חבל הארץ הפורה גולש משטחי העמק שמאופיינים בתנאי מזג אוויר נוחים אל תוך השטחים ההרריים המקיפים את חבלי העמק, שם תנאי מזג האוויר קיצוניים של טמפרטורות מקפיאות ומפולות שלגים שגובים את חייהם של הרבה מהלוחמים. מעולם לא נעשה מניין מדויק של ההרוגים בעימות הזה, אבל מומחים מעריכים אותו לכדי 5,000 - רובם בשל תנאי מזג האוויר שלוחמים רבים שילמו עליהם את חייהם בשל קיפאון, מחלות גבהים או מפולות שלגים.
בקרוב: גבול טורקיה-סוריה
המשטר בסוריה לקראת נפילה, בינתיים המשטר הגוסס מפעיל את מלוא כוחו נגד האזרחים המיואשים שהם מצדם הופכים לפליטים שבורחים אל הגבול הצפוני, הגבול עם טורקיה. במקביל, שתי המדינות מתחילות לרכז שם כוחות גדולים של שריון וארטילריה על רקע הפלת המטוס הטורקי על ידי חיל האוויר הסורי בחודש שעבר. הפליטים, הכוחות, ארגוני הטרור שפועלים בסוריה, המורדים הכורדים הפועלים בטורקיה והמעורבות הבינלאומית הצפויה באזור הם מתכון בטוח להפיכת הגבול בין סוריה לטורקיה לאחד הגבולות הכי חמים בעולם.
בינתיים, מדי יום מתים בגבול הזה פליטים סורים מאש כוחות אסד וחיילים סורים שנהרגים על ידי המורדים - שכבר הספיקו להשתלט על מעבר הגבול בין סוריה לטורקיה. בנוסף ישנם מורדים כורדים שנהרגים מאש כוחות טורקיים וחיילים טורקים שנהרגים על ידי המורדים הטורקים. עם כניסת טורקיה לסבב הלחימה והתערבות של כוחות בינלאומיים, כנראה שמניין הקרבנות יגדל ושהעולם בדרך לעימות כאוב נוסף בין שתי מדינות שנחשבות למחומשות וחזקות.
מדינת ישראל - מדינה שכל כולה גבול
מדינת ישראל הקטנה היא ארץ ארוכה וצרה שכל נקודה בשטחה קרובה לאחד הגבולות. מאוד קשה להשוות את מדינת ישראל למוקדי עימות אחרים בעולם ולא בטוח שהיא יכולה להופיע תחת הכותרת של העימותים הכי חמים, אבל מה שברור הוא שמיום הקמתה ועד עצם יום זה, ישראל תמיד מספקת התרחשויות לכותרות העיתונים בעולם.
ההיסטוריה הקצרה של המדינה שלנו מציגה סדר יום שברב העולם הוא לא שגרתי: טילים שעפים מעל ראשי אזרחים מגבול לבנון ומרצועת עזה, פיגועי תופת במרכזי הערים הגדולות, פיגועי ירי על צירים מרכזיים לאורך כל אחד מהגבולות וביהודה ושומרון וקרבות ירי שמתנהלים מידי יום ביומו בין כוחות צה"ל לבין ארגוני הטרור בגזרות השונות.
בעוד שהסכסוך בין הודו לפקיסטן על מחוז קשמיר, או בין רוסיה לגיאורגיה על חבל אוסטיה, מתרכז על מאבק בתא שטח מסוים באחת המדינות או ביניהן - סכסוך שניתן לפתור על ידי חלוקת תא השטח, פירוזו או על ידי ניצחון של אחת המדינות - בישראל הסכסוך הוא על גבי תא שטח שהוא המדינה כולה. המצב הזה הופך את העימות הזה לבין הקשים בעולם מבחינה פוליטית, מבחינת מניין ההרוגים (בהשוואה לגודל האוכלוסיה) ומבחינת האמצעים לפתרון הבעיה.
