באמצע חודש אוגוסט דיווח חיזבאללה, ולא בפעם הראשונה, שהצליח לאתר מתקן ריגול ישראלי בדרום לבנון. רצה הגורל ורק שלושה ימים לאחר מכן התראיין מפקד חיל האוויר היוצא, האלוף במיל' אמיר אשל, לכתב הצבאי של חדשות 2, רוני דניאל. רגע לפני שהוא תולה את סרבל הטיסה שלו ("ומלטף אותו מדי פעם") אמר אשל לדניאל: "יש לנו יכולת לתקוף אלפי מטרות רלוונטיות ואיכותיות ביממה. המלחמה הבאה בלבנון תיראה אחרת לחלוטין. כל לבנון תרגיש את חיל האוויר בו זמנית - בצפון, בביירות, בבקע ובדרום. אנחנו מתכוונים ללכת חזק מאוד על תשתיות הטרור מהרגע הראשון. מטוס אחד יכול לתקוף 20 מטרות שונות בלחיצת כפתור אחת", אמר אשל והצביע על ה-F-15I שהוצב כתפאורה למסר החד.
שני האירועים הלא קשורים האלה, הודעה מלבנון על איתור מתקן ריגול ודברי פרידה של מפקד חיל האוויר, מהווים הצצה למלחמת צללים מרתקת בין ישראל לחיזבאללה. כדי שהטייסים של אשל (והיום של האלוף עמיקם נורקין) יידעו איפה להפיל את הפצצה שלהם, אלפי אנשים עושים ימים ולילות כדי לבנות את בנק המטרות. כמה זה חשוב - ראינו במלחמת לבנון השנייה, במבצע "משקל סגולי" שבו השמיד חיל האוויר את רוב הרקטות ארוכות הטווח של חיזבאללה בתוך 30 שעות.
חיל האוויר תקף בלבנון השנייה אלפי מטרות בכ-15,000 גיחות. זרועות צה"ל, ובראשן המודיעין, הצליחו להציג יכולת חדירה מרשימה שהביאה לפגיעה קשה בחיזבאללה. אבל כבר ביום שהסתיימה המלחמה היה ברור לאנשי המודיעין שאין להם זמן לנוח על זרי הדפנה ועליהם להתכונן לעימות הבא ולחדש את בנק המטרות. וככה זה נעשה.
דברים שאפילו כיפת ברזל לא מכסה
בשנת 2010, ארבע שנים לאחר לבנון השנייה, החלו מי שמוגדרים "גורמים צבאיים" להפיץ בשיחות רקע עם כתבים כי חיזבאללה מחזיק יותר מ-40 אלף רקטות ומסוגל לירות כ-600 מהן מדי יום. לשם השוואה נזכיר שערב לבנון השנייה דובר על 15 אלף רקטות ופוטנציאל ירי של כ-100 ביום. כבר אז שמענו ש"לפי המודיעין שבידי צה"ל, מחזיק חיזבאללה במחסני תחמושת בתוך הכפרים... התחמושת מוחזקת בתוך בנייני מגורים ובמקרים מסוימים במרחק מטרים בודדים מבתי ספר".
בכתבות שפורסמו שנתיים לאחר מכן כבר שמענו על 60,000 רקטות בידי חיזבאללה. בשנת 2016, עשור למלחמה השנייה בלבנון, התברר שעם כל הכבוד למבצעים שיוחסו לצה"ל נגד זליגת הנשק לידי חיזבאללה, במחסני הארגון כבר יש מספר מטורף של כ-150 אלף טילים ורקטות. למדנו גם שהטווח שלהם גדל משמעותית ומכסה כיום גם את מרכז הארץ וחלקים ניכרים משטחי הנגב.
בצה"ל יודעים טוב מאוד, וגם האזרחים צריכים להבין, שסוללות כיפת ברזל ושאר מערכות ההגנה נגד טילים פשוט לא יספיקו נגד כמות כזו של טילים ורקטות שישוגרו מדי יום לעבר ישראל. הכמות הקיימת של סוללות כיפת ברזל וקלע דוד (החץ לא רלוונטי כל עוד לא יגיעו טילים מאיראן) לא יספיקו כדי להתמודד עם כמות הטילים שיעופו לפה ("מה גם שאת אלה שיש ישימו בנקודות אסטרטגיות", הסביר לי בזמנו גורם צבאי).
ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, כפי שלומד כל טירון, ובהנחה שהדרג המדיני יאשר לצבא - נראה את צה"ל "כותש את לבנון", כפי שהגדיר זאת אשל בריאיון שלו. פה אנחנו חוזרים למלחמת המודיעין ולמושג החדש שהפך אהוב על הכתבים הצבאיים, המב"מ (המלחמה שבין המלחמות).
למה פתחו שמפניות בחיל האוויר?
"צה"ל מנהל פעילות מתחת לרדאר כדי למנוע מחיזבאללה להתעצם", אמר לאחרונה הרמטכ"ל גדי אייזנקוט לחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת, בלי להתייחס כמובן לפעולה ספציפית של צה"ל. אפשר להניח שאנחנו מדברים על מבצעי מודיעין שמתנהלים בים, ביבשה, באוויר ובחלל. איסוף טכנולוגי ואפילו אנושי, מהלוויין ועד למערכת או לסוכן שעל הקרקע. כל אחד מאלה מספק חלק קטן של הפאזל, ובחטיבת המחקר של חיל המודיעין לוקחים את כל החלקים והופכים אותם לתמונת מודיעין.
כל זה מאפשר את מה שמכנים בצה"ל "להפליל מטרה לתקיפה". אנחנו מדברים על כ-10,000 מטרות שכל אחת מהן עברה תהליך עבודה בביצוע מאות אנשים. בראיון נדיר שניתן בעבר סיפרה קצינת מודיעין: "צריך לחבר פיסות רבות של מידע כדי להגיע לנקודת ציון מדויקת. כזו שמתארת את המקום שבו מסתיר האויב יכולת, ממחסן רקטות ועד מיקום מפקדיו בלחימה. אתה נכנס לפרטים כמו הקומה שבה מצויה המפקדה והכיוון שאליו צריך לשגר את התחמושת. רק רמת דיוק מקסימלית תאפשר הישג מבצעי תוך מינימום פגיעה באזרחים. המידע מגיע אלינו גולמי והוא חייב לעבור תהליך עיבוד. אנחנו צריכים לבחון את מקור המידע ואת מהימנותו, לאסוף את השביבים לכדי מטרה ולהגדיר אם היא בת תקיפה".
בכתבה של דניאל בחדשות 2 ראינו צילום של בקבוקי שמפניה, מסורת בחיל האוויר על כל הפלה של מטוס אויב או מבצע חשאי. אלא שחיל האוויר הפיל לאחרונה מטוס בימי אנו באנו, אז די ברור על מה קיבלו את הבקבוקים. סביר להניח שאת המשקה הזה נמצא גם בחדרים הסגורים של סיירת מטכ"ל, שמדי פעם מתפרסם שקיבלה צל"ש על "מבצע חשאי". אולי גם בשייטת 13, שלא לדבר על יחידות המודיעין והמוסד.
עד כמה מצליחה ישראל לאתר מפקדות, רקטות, משגרים ומחסנים שונים? בדצמבר 2016 פרסם צה"ל בטוויטר מפה שחשפה את הכמות ואיכות המטרות שאסף אגף המודיעין מאז מלחמת לבנון השנייה, לפחות את ה-10,000 שצה"ל רצה שידעו שהם יודעים על קיומן. במפה סומנו יותר מ-200 עיירות וכפרים בחלק הדרומי של לבנון, שחיזבאללה הפך אותם למתחמים שלו. כמעט 10,000 מטרות שצה"ל אסף בדרכים חסויות, כל נקודה - יעד לתקיפה. כשאשל דיבר על "לכתוש את לבנון", אולי נסראללה נזכר במפה הזו וידע שכל נקודה תהפוך לעמוד של אש.
בנק המטרות: כשהמודיעין פותח חשבון
איך זה קורה? כמובן שרב הנסתר על הגלוי. זה מתחיל מיחידות מודיעין של צה"ל שפרוסות לאורך הגבול ועד למוצב החרמון. משם, באמצעים מסווגים, רואים ומתעדים אנשי המודיעין את כל מה שקורה בצד השני.
במהלך תרגיל של יחמ"מ שהצטרפתי אליו בעבר, מפקד גדוד שחף סא"ל יניב בן עזר סיפק לי הצצה לעולם הזה כשסיפר שלוחמי המודיעין שלו יודעים לאתר אויב ערמומי ומקצועי שמסתתר בין האזרחים ומאחסן רקטות בסמוך לחדרי ילדים: "אתה יכול לראות רכב מגיע וממנו יוצאת קבוצה של אנשים עם מצלמות ועדשות גדולות, מצלמים את החיילים שלנו ואת המצלמות שלנו. אתה רואה חקלאי חופר בור באדמה וצריך לדעת אם זה חקלאי תמים או מישהו שעכשיו חופר באדמה ומכניס לשם מטען כבד. אם תשאל היום מפקד ביחמ"ם איפה הבתים של חיזבאללה בכפר ספציפי, הוא יידע להגיד לך באופן מדויק. יותר מזה: הוא ידע להגיד מה זה הבית הזה ומה השגרה שלו".
גם ספינות חיל הים אוספות מודיעין חזותי וטכנולוגי (בחיל חשפו למשל שבשנת 2013 יצאו הצוללות ל-54 מבצעים מיוחדים), ובאוויר תורמים מטוסי חיל האוויר את חלקם. למטוסי החיל יש יכולת לצלם את שטח האויב גם כשהם נמצאים רחוק מאוד והמטוס טס בגבולות ישראל, אם כי סביר להניח שלא פעם הם מצלמים גם מעבר לגבול - אם נחזור לדבריו של אשל וגם לתלונות של ממשלת לבנון באו"ם.
חיל האוויר מפעיל כמה טייסות בעלות יכולת איסוף מודיעין וכן מטוסי קרב בעלי פודי צילום. מטוס ה"צופית" של טייסת 100, ש"מפטרל על קו הגבול הצפוני ואוסף מידע רב על שטחים הנמצאים הרחק מעבר לגבול", כפי שפרסמו באתר חיל האוויר, רק נראה תמים: ממצלמת האיסוף שמותקנת על גחונם של מטוסי הצופית מקבלים סיירי האוויר אינדיקציות מטווח של עשרות קילומטרים. הם ועמיתיהם בטייסות הכטב"ם נחשבים שותפים עיקריים בבניית בנק המטרות.
"אנחנו לא מביאים מודיעין מאפס. לפני המראה לגיחת איסוף אנחנו מקבלים אינדיקציה היכן לחפש", הסביר טייס בטייסת וחשף משהו על הפאזל המודיעיני. וכמובן שברקע פועלת 8200 המפורסמת, שהאנטנות שלה קולטות כל מה שקורה בשכונה. בטח בארץ הארזים.
מהמסד ועד המוסד
"מערך המבצעים המיוחדים", המוכר יותר בשם "מ"מ", נחשב לחשאי גם בקרב השושואיסטים של אמ"ן. מדובר ביחידת שתפקידה לתכנן ולתאם מבצעי מודיעין מיוחדים לאיסוף מידע, אלפי חיילים וקצינים שאוספים ומרכזים את המידע שאספו יחידות המודיעין השונות והיחידות המיוחדות. מ"מ אחראים גם על התיאום בין היחידות שמבצעות את המשימות הסודיות - כמו סיירת מטכ"ל, יחידה 504 והיחידה הטכנולוגית של אמ"ן. בנוסף הם אחראים על הממשק של אותן יחידות עם שב"כ. העובדה שמפקד היחידה הוא קצין בדרגת תת אלוף מלמדת משהו על גודלה ועל האחריות שלה.
חוץ מעצם קיומו, אין כמעט שום מידע על פעולות המ"מ. אבל תחת גוף זה פועלת היחידה הטכנולוגית, וכשראיינו בעבר את אחד מאנשיה, הוא סיפר על הבדיחה הקבועה שלהם מול סרטי מדע בדיוני אמריקניים: "איזה עתיקים הם".
מדובר באחת היחידות הכי מעוטרות של המודיעין, עם עשרות פרסי ביטחון ישראל. תפקידה למצוא פתרונות טכנולוגיים לכל פעילות המ"מ ויחידות האיסוף של אמ"ן; לפעמים מדובר בהמצאה של פתרון אחרי עבודה של שנים, אבל לא פעם מדובר בטלאי זריז, מעכשיו לעכשיו, עבור פעולה שהשתיקה יפה לה.
כאמור, מדי פעם מתפרסמות ידיעות בלבנון על כך שאנשי חיזבאללה הצליחו לאתר אמצעי האזנה ואיסוף מודיעין של צה"ל. אולי אלה מוצרים של המ"מ? בישראל מכחישים כמובן את הטענות בלבנון, כולל זו האחרונה. אבל על אחד המתקנים שנמצאו בלבנון בשנת 2010 היה כיתוב בעברית: "מיני ענן". באנגלית נכתב שמה של החברה שעל פניו ייצרה את המתקן: "Beam Systems Israel Ltd". אז די ברור שלא הסינים שמו את זה שם (אם כי מאז לא ידוע שנמצאו מתקנים עם כיתוב בעברית). על פי ההערכות, מי שחודר ללבנון ומניח את מתקני הריגול האלה, שבדרך כלל מוסווים - כלומר סלע מדומה - הם לוחמי סיירת מטכ"ל ויחידות אחרות.
במקרה אחר טענו הלבנונים שהם חשפו מתקן ריגול, וזמן קצר לאחר מכן הפציצו מטוסים של חיל האוויר את המקום - על פי הלבנונים, כדי למנוע את חשיפת המתקן. בכלל, תמונות של מתקני ריגול מגיעות מלבנון כמה פעמים בכל שנה. אם זאת אכן ישראל, הרי שיש פה כמה אנשים עקשנים שלא מוותרים על הכיוון הזה. על פי פרסומים זרים, חלק מאותם מתקני ריגול כללו צייני לייזר עבור מטוסי חיל האוויר.
כנראה שלא לא נפיל הרבה לסתות אם נכתוב שהמוסד מעורב בעבודת המודיעין. אחת לתקופה מפרסמים האיראנים חשיפות של חוליות ריגול, ולמוסד יש שם לא רע שנרכש בזכות הצלחות ששמו אותו בשורה הראשונה של ארגוני הביון. נזכיר בהקשר הזה את הסיפור של בן זיגייר, מי שכונה "האסיר X", שלפי התקשורת באוסטרליה היה סוכן מוסד ועבד בחברת קש שמכרה ציוד אלקטרוני לאיראן.
אם כבר מודיעין אז שיהיה בתנועה
המידע שמגיע מכל הזרועות הללו הופך ל"מידע מפליל", שמצדו הופך למטרה השמורה ליום פקודה בכספות של הטייסות ויחידות הצבא. אבל אין דבר כזה מידע של מאה אחוז, ותחום חשוב שבו השקיעו מיליארדי שקלים הוא המודיעין "תוך כדי תנועה".
צה"ל יודע לייצר מודיעין תוך כדי הקרבות ולסגור מעגלים בטווח זמן של דקות. זה קורה למשל בזכות "חופת אש", מערכת התקפית משולבת מודיעין ויכולות אוויריות שמסייעת לכוחות לחבר בין המודיעין בשטח לכלי ההרג. בעבר פורסם שבזכות המערכת הזו הצליח צה"ל לפגוע בעשרות מחבלים שפעלו ברצועת עזה; המערכת הצליחה לסגור מעגלים מהירים סביב מרגמות של חמאס וכמות גדולה מאוד של משגרים מוטמנים. בסך הכל נפגעו באמצעות המערכת הזו כ-500 יעדים ולמעלה מ-400 נהרגו.
העין של המודיעין צופה 24/7, והעבר מלמד שהרקטות לא יחלידו במחסנים. באותו שבוע של חשיפת מתקן הריגול והריאיון של אשל, היו מי שמאמרו בצבא ש"ההרתעה מול חיזבאללה נשחקה". לכן נותר להמתין ולראות איך תראה המלחמה הבאה, כי על הנייר הכל עובד כמו שצריך; במציאות יש הרבה מאוד משתנים שיכולים להרוס את התכניות, כפי שלמדנו בלא מעט מבצעים ומלחמות.