הם חיים במתחם מפואר, עוברים אימונים מיוחדים בכל רחבי הארץ, בסביבות משתנות, וזוכים לדאגה והשגחה מתמדת. לרשותם ניצב מרכז רפואי הכולל בתוכו חדרי אשפוז ורפואת שיניים ובשעות הפנאי הם יכולים לקפוץ לאימון בחדר הכושר. ביחידת עוקץ מבינים שהכלבים הם אמצעי הלחימה היקר ביותר, וההשקעה בהתאם - במסגרת מבצעית ובשגרה, בחיים ולפעמים אף במוות.
הקשר המיוחד נרקם בין הכלבים ללוחמי היחידה במהלך האימונים והמבצעים ונמשך גם ברגעים קשים בהם הכל משתבש. גם אחרי שהכלבים סיימו את "שירותם הצבאי", את חלקם מאמצים חברי היחידה, אחרים שמחים לראות אותם מוצאים בית חם אצל משפחה אזרחית אוהבת, ויש לוחמים שנאלצים ללוות אותם בדרכם האחרונה בבית הקברות של היחידה, המוקדש כולו להולכים על ארבע.
"הטירונות": אימונים סביב השעון כבר מהימים הראשונים
מיד לאחר ההמלטה, המכונה בפי לוחמי היחידה "שגר", כלבי הבית של היחידה, צאצאי כלבים שכבר משרתים ביחידה, מובאים לגורייה, שם נבחר להם שמם לפי נושא מוגדר. "הפעם אלו יכולים להיות שמות של משחקי-שולחן ובשגר הבא נקרא להם לפי כוכבים", מסבירה רב"ט מעיין, מטפלת בגוריית היחידה, "כך שהיום אפשר למצוא את ונוס ופלוטו נובחים על דמקה ודומינו ברחבת הכלבייה". בנוסף, צוות מומחים מהיחידה רוכש כלבים במיוחד מכל רחבי העולם. חברי הצוות כוללים את המאלף הראשי והוטרינר, אלו בוחנים את הכלבים לפי מזג, יכולות ואינטליגנציה, על מנת לאתר את הכלבים המבטיחים ביותר. כלבים אלו יובאו לארץ וישמרו על שמם המקורי, אך יקבלו בית חדש ביחידה.
הגורים החדשים לא מחכים עד למפגש עם הלוחם כדי להתחיל את האימונים הראשונים. כעבור כמה ימי התאקלמות כבר מוצמדים אליהם כלבנים יחד עם מאלף מוסמך. כך הם מתחילים בתרגילים לפיתוח התכונות המתאימות למשימות הלחימה השונות.
"המטפלות שבגוריה לומדות לאלף ממש מאפס יחד עם המאלף שנמצא איתן, אך פה לא תמה העבודה", מבהירה רב"ט מעיין, "כל כלבנית אחראית על שניים-שלושה כלבים, אותם היא צריכה להוציא לטיול כל שלוש שעות, ולהשתתף איתם באימונים השונים בבוקר ובערב". באימוני הבוקר יוצאים הגורים מחוץ לשטחי היחידה כדי לעבור "חשיפות". הם מגיעים לערים גדולות ומרובות ונחשפים לכל מיני סיטואציות מחיי היום-יום כדי שיתרגלו לסביבת העבודה העתידית שלהם. באימוני הערב מתחילה ההכשרה הראשונית לפיתוח יכולות הלחימה להן ידרשו בעתיד. היכולות האלו הן בהתאם לפלגות שאליהן יצטרפו הכלבים וכוללות זיהוי חומר נפץ ומטענים (חנ"ם), אמצעי לחימה, תקיפה ומרדף. בנוסף, קיימת פלגת מגן המשמשת לאיתור מטענים ואמצעי לחימה במעברים משטחי יהודה ושומרון ומרצועת עזה, וכוללת שני צוותים: צוות ההצלה - שמטרתו לאתר נעדרים ולכודים, וצוות סריקה נגד חבלה, שעובד עם היחידה לאבטחת אישים.
את הנביחות בכלבייה הבוגרת, שמכילה מאות כלבים, שומעים מכל עבר. כמעט בכל רגע נתון אפשר לראות כמה מאנשי היחידה מוציאים את ההולכים על ארבע לטיול, ביקור במרפאה הוטרינרית או עסוקים באימון משותף.
שלב המיונים: כלבי תקיפה, כלבי גישוש וכלבים מחלצים
לאחר שעברו אימונים בסיסיים ביכולות השונות, ממוינים הכלבים לכל פלגה בהתאם לאופיים ולגזע שלהם. מינם של הכלבים אינו משפיע על יכולותיהם, לעומת זאת, קיימים גזעים מסויימים שידועים בתכונות, שמאפשרות להם לבצע משימות מסוימות באחוזי הצלחה רבים יותר. למשל, קיימת העדפה לכלבים מזן רועה גרמני, בלגי או הולנדי משום שהם ידועים בהתמדה, כוח פיזי וצייתנות – תכונות שמתאימים למרבית היכולות הנדרשות מכלב ביחידה.
"הדרישות מהכלבים מסתמכות על הכישורים והחושים המפותחים שקיימים בכל כלב", מסביר סג"ם ד', מפקד צוות בהכשרה הבסיסית של צוות חנ"ם. כלבי החנ"ם, שתפקידם איתור מטענים ואמצעי לחימה, נדרשים לפעול בשקט, להיות ממשומעים ובעלי חוש ריח מפותח. בכלבי התקיפה, המשמשים למעצרים בשטחי יהודה ושומרון ובשטחים פתוחים, הדגש הוא על חוש הריח, משום שעיקר יכולת האיתור שלהם מתבססת על זיהוי ריח תאי עור והבל פה, באותו האופן גם כלבים במרדף, העוזרים בגישוש אחר מסתננים ומחבלים.
לעומתם, הכלבים מפלגת החילוץ וההצלה, שתפקידם לחפש ניצולים וגופות באתרי אסון, מסתמכים על גמישותם, חושיהם המפותחים ומבנה גופם הקטן המאפשר כניסה מתחת למבנים שקרסו. בנוסף, ישנם כלבים נוספים ביחידה שיכולים להגיע גם לפלגה המסווגת למחקר ופיתוח (מו"פ).
"אם לומר את האמת", מודה רב"ט מעיין כמו כל אמא ישראלית, "מצד אחד את רוצה שהכלב שלך יתקבל לדבר הכי טוב, ויהיה הכי מוצלח. אבל מצד שני, אם הוא נופל מסיבה בריאותית או לא נכנס לקורס מכל סיבה אחרת, את מוצאת את עצמך נאנחת לרווחה כי את שמחה שהוא לא נמצא בסיכון".
הניפוי לא מתרחש רק לפני הקורס, לעיתים עוד בהיותם גורים כמה מהכלבים לא עומדים בסטנדרטים הרפואיים והמקצועיים הנדרשים ולכן לא יכולים להיות פעילים ביחידה. עם זאת, הכלבנים ממשיכים לטפל בהם עד שנמצאת משפחה מאמצת באזרחות. גם אם הכלבים עברו את הבחינות הרפואיות, אין זה אומר שהם עברו בהצלחה את כל הבחינות. "הם יכולים לעבור חצי מסלול ובסופו של דבר מבינים שהם לא מתאימים". במקרה כזה היחידה לא מוותרת עליהם, ולרוב הם נשארים לעבור את ההכשרה הבאה, או עוברים לתפקוד ביכולת אחרת. גם הלוחמים מתחלקים לפלגות השונות על סמך יכולותיהם ונתוניהם האישיים, החיבור של אופיים עם אופי הכלבים והמלצות הסגל ומפקדי ההכשרה.
סיום ההכשרה: פוגשים לראשונה את בני האדם
לאחר תקופה המשוערת לשנה, ובצמוד לפתיחת 'קורס לוחם עוקץ' הבא, הכלבים מגיעים לכלביות העליונות ביחידה, שם ישהו יחד עם שאר הכלבים המאולפים עד פתיחת מחזור הכשרת הלוחמים הבא. שלושה שבועות לפני שיפגשו את הלוחמים, הכלבים ביחידה עוברים הכנה בסיסית. הכנה זו מועברת על ידי מדריכים, לוחמי עבר ביחידה. "מטרת ההכשרה היא להגיע עם הכלב לרף עבודה-מינימלי על מנת שהחייל שיקבל אותו בשלב הבא - שלב הכשרת הלוחם, יקבל אותו מפוקס, ממושמע לפקודות בסיסיות ובעל מזג נוח", מבהיר סג"ם ד'. ראשיתה של הכנה זו היא בחיבור עם הכלב, לכן השבוע הראשון בהכשרה נקרא "שבוע-קשר" "אנחנו רק מפנקים את הכלבים, הם נהנים מליטופים, חטיפים והמון אהבה כדי לבנות את האמון והקשר שלהם לבני אדם", מסביר אחד המדריכים בהכנה.
'תחילת הקריירה' של הכלבים מתחילה בשלב הראשון של קורס 'לוחם עוקץ'. החייל שסיים את פרק אימון הלוחם ביחידה, פוגש לראשונה את כלבו האישי, איתו יעבור את החלק השני של האימון המקצועי הנוסף, שאורכו 4 חודשים. משם ימשיכו ביחד עד לשחרור הלוחם. השבוע הראשון כאמור, מוקדש לבניית הקשר בין הכלב לבעליו, ולכן הוא היחיד שמאכיל, מלטף, מקלח ומוציא את הכלב, כך שנוצרת תלות ומסירות בין הלוחם לכלבו. "חשוב להבין שכל משימה שהכלב מבצע, בין אם היא בשדה הקרב או באימונים, נובעת מהרצון של הכלב לרצות את הלוחם. כדי לחזק את הקשר בין הכלב לבעליו, כך שהכלב ירצה לרצות אותו, צריך לעבוד מאוד קשה", מסביר רס"ר עופרי, מאלף בכיר ביחידה.
"ידוע כי כלבים חיים בלהקה, ובכל להקה יש את השליט שמוביל את הקבוצה. כלב 'האלפא'. הכלבים שאנחנו עובדים איתם ביחידה הם יותר דומיננטיים מהכלבים שנמצאים בכל בית, לכן אם הכלב לא יראה את בעליו כ'אלפא', המרות של הלוחם לא תתקבל", הוא מסביר. "על החייל להבין שמצד אחד הוא מגדל חיה ואוהב אותה ומצד שני הוא דורש ממנה דברים. לכן הוא לא יכול להיות נחמד כל הזמן, ומוטלת עליו החובה להפעיל כלב שזקוקים לו".
במערכת הזו, של יחסים בין הכלב ל"בעליו", האהבה והקבלה הם חשובים ביותר, אך מתקיימים לצד דרישות תובעניות. "אם הקשר בניהם לא יהיה חזק מלכתחילה, יהיה קשה מאוד להפעיל את הכלב, אך ברגע שיש את האהבה והקבלה, מגיע רגע האמת ואתה צריך לדרוש מהחיה שלך דברים – חייבת להיות היררכיה של עבודה". לדברי רס"ר עופרי, קצת כמו בזוגיות - "לאהבה יש דרישות וציפיות ברגעים מסוימים, ואם לא עונים על הדרישות נוצר כעס וקשה לתפקד במערכת היחסים". לאחר שהקשר בין הלוחם לכלבו מעמיק, מתחיל שלב ב' של הכשרת הכלבן. בשלב זה רמת המקצועיות עולה, הדגש הוא על שליטה בתכונות השונות ועל שלמות הצוות. "הלוחמים פה נדרשים לעשות הרבה מעבר לתפקיד ה'לוחם' המקובל", מדגיש סג"ם ד'. "הם מחויבים להפעיל את הכלבים ברמה גבוהה ומקצועית, ובאותה נשימה להיות לוחמי יחידה מיוחדת לכל דבר".
פעילות מבצעית: "אינטימיות יוצאת דופן בין הכלב ללוחם"
הכלבים שיצליחו לעבור את מסלול ההכשרה יצטרפו ללוחמים במבצעים ובכוננויות ויתחברו לכוחות בגזרות השונות. בסופו של דבר, הלוחם והכלב הולכים לגזרה לא מוכרת, כשהקשר הבסיסי שיש להם הוא אחד עם השני, אך דווקא ברגעים אלו המצב עלול להשתבש. "יוצאים מפה מידי שבוע חבר'ה לכוננויות בגזרות, כך שנוצר מצב בו הכלב לא נמצא בשגרת היום-יום שלו, הכוללת מכלאה, יציאה לאימונים ומענה מלא", מסביר רס"ר עופרי. "לרוב, הלוחם נמצא עם הכלב באותו חדר, ובעקבות הקרבה הגדולה, לפעמים הכלבים מרשים לעצמם לא לעבוד כפי שאומנו כי הם מרגישים קרובים מידי לבעליהם".
היחסים האמביוולנטיים הללו בין הקרבה לכלב האישי, במיוחד ברגעי הלחץ והפחד, יחד עם הציפייה מ'ידידו הטוב של האדם' לפעול כמו שצריך ב'רגע האמת' - מולידה רגש עמוק יותר מאשר תחושת האהבה המוכרת לחלקנו בתור מגדלי חיות מחמד. "הכעס הפנימי הזה במידה ומשימה לא מתבצעת כראוי, שונה מהכעס על חיית המחמד הפרטית אם מגלים שהוא עשה מעשה אסור או לעס לבעליו את הנעליים", מבהיר רס"ר נמר. "מאחורי כלב אחד עומד כוח שלם שמצפה לתשובות, והתנהגות לא נכונה בזמן המכריע מובילה לאכזבה קשה, ואפילו פציעה חמורה או מוות, אך התנהגות נכונה יכולה להציל חיים", הוא אומר. "אני חושב שדווקא ברגעים האלו נוצרת אינטימיות יוצאת דופן בין הכלב ללוחם, הייחודית כל כך ביחידה כמו שלנו".