שנים אחרי: סיפור ההתנגשות הקטלנית ביותר בין חיילים אמריקאים ורוסים בסוריה. שלושה מהלוחמים האמריקאים שהשתתפו בקרב מול כוחות "וגנר" (וכבר הספיקו להשתחרר) התראיינו לאחרונה לאתר "thewarhorse" וסיפרו על הקרב הסוער.
שני הצדדים ניסו להסתיר את עצם קיום הקרב הקטלני, אך כעבור חודשים ספורים החלו לדלוף פרטים ראשונים והשמועות החלו להתרוצץ במשך השנים. לאחרונה פורסמו עדויות של מי שהיו שם, בפעם הראשונה.
"זה היה נראה כמו ניו יורק בערב השנה החדשה", אומר צ'ונסי, סמל לשעבר בצוות הכוחות המיוחדים שעזר להוביל כוח תגובה מהיר (QRF) לבית הזיקוק שהיה מוקד הקרב. "ללא ספק, סצנת הקרב הכאוטית ביותר שראיתי אי פעם, שלא לדבר על להיות חלק ממנה". שמות המשפחה של החיילים הוסתרו כדי להגן על זהותם.
בשנת 2014, ארה"ב ומדינות נוספות החלו לתקוף מטרות בסוריה במסגרת מבצע "נחישות טבועה", המלחמה נגד דאעש. ארבע שנים לאחר מכן, ב-2018, ארה"ב פרסה גם כוח יבשתי קטן בסוריה, כולל צוותים של הכוחות המיוחדים ובהם "הכומתות הירוקות".
אויב חדש בסוריה
במקביל למאבק מול דאעש, הצבא האמריקאי נאלץ להתמודד עם אויב חדש - מיליציות הנאמנות למשטר אסד, שתקפו גם את הכורדים וארגון הכוחות הדמוקרטים הסורי (SDF) בעלי בריתם. בהמשך, הצטרפו גם מאות שכירי החרב הרוסים של חברת וגנר.
אחת המשימות של הכוחות המיוחדים האמריקאים הייתה לאבטח את בית הזיקוק הסמוך לבסיס קונקו שבמזרח סוריה. מנגד, שכירי החרב של וגנר ניסו להשתלט על כמה שיותר מתקני נפט עבור משטר אסד, בתמורה לתשלום. בית הזיקוק לגז טבעי בקונוקו נחשב לאחד הגדולים באזור.
SPECIAL FORCES: Soldiers Reveal First Details of Battle with Russian Mercenaries in Syria pic.twitter.com/8FdgB7sl60
על מתקן הזיקוק הגנו כ-40 לוחמי קומנדו אמריקאי בסיוע כוח מה-SDF. מדובר בכוח קטן, אבל כזה שזכה לגיבוי טכנולוגי מתקדם וכוח אווירי משמעותי. על פי מסמכי המודיעין האמריקאי, מהצד השני הגיעו מאות לוחמים שרובם היו אזרחים רוסים, שכירי החרב של וגנר, פעילי מיליציה של המשטר הסורי ובהם גם גורמים איראנים.
הקרב נמשך כמעט ארבע שעות. עבור אנדרו, קצין הכוחות המיוחדים, זו הייתה הפריסה הראשונה שלו מעבר לים. הוא סיפר בראיון איתו שבימים שלפני הקרב הוביל סיורים באזור בית הזיקוק והרוסים והאמריקאים נשארו משני צדי הנהר.
"הרוסים תכננו להשתלט על בית הזיקוק אחרי שהגיעו לנפת דיר אל-זור", אמר אנדרו. "צוות של כ-30 חיילים מפיקוד המבצעים המיוחדים המשותף הוצב בבית הזיקוק". הצוות שלו וכוח של מחלקת נחתים היו במרחק של 20 דקות משם ובשמיים התנהל מעקב של מל"טים.
בשעה 15:00 החל הכוח בראשות הרוסים להתאסף ליד בית הזיקוק. בשעות הערב המוקדמות כבר היו שם יותר מ-500 חיילים ו-27 כלי רכב, כולל טנקים ומשוריינים. בכירי הצבא האמריקאי ואנשי המודיעין צפו בהתרחשות בלייב משידורי המל"טים. טייסים וצוותי קרקע ברחבי האזור נכנסו לכוננות, בעוד אנדרו וצ'ונסי מהכוחות המיוחדים אספו את הצוותים והכינו אותם לקרב נועז.
לוחמי הכוחות המיוחדים שהיו במרחק של 20 דקות מבית הזיקוק עקבו אחרי הרוסים, העמיסו ציוד, תחמושת ומזון על שלוש משאיות משוריינות. זאת למקרה שמתקן הזיקוק יותקף והם יתבקשו לסייע. הם בדקו את כלי הנשק שלהם ודאגו לתחמושת נוספת ואמצעי תצפית.
הקרב מתחיל: "רסיסים עפו באוויר"
"בשעה 20:30, שלושה טנקי T-72 מתוצרת רוסית חמושים בתותחי 125 מ"מ, נעו לעבר בית הזיקוק". מהעדויות עולה שחיילי ה-SDF הסורים התריעו לאמריקאים שהלוחמים מולם הם למעשה רוסים. בסביבות השעה 22:00 החיילים האמריקאים במאחז ראו טור של טנקים וכלי רכב משוריינים נוסעים לעבר בית הזיקוק משכונה סמוכה.
אנדרו וצ'ונסי העידו שהם הבינו שהגיע הזמן לזוז ונעו למקום שבו המתין הצוות של צ'ונסי. "החבר'ה שם למטה (בבית הזיקוק) מותקפים", אמר צ'ונסי. "אנחנו חייבים ללכת ולהגיב". שכירי החרב של כוח וגנר תקפו, כשבמקביל שיירת הכוחות המיוחדים התקרבה לבית הזיקוק. "שילוב של אש טנקים, ארטילריה ופצצות מרגמה. האוויר התמלא באבק ורסיסים".
לוחמי הקומנדו תפסו מחסה מאחורי המשאיות ותפסו עמדות בשטח, כששכירי החרב הרוסים התקדמו מאחורי מטח הארטילריה. כטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) "פרדטור" אמריקאי שהיה באוויר בזמן התקיפה שיגר טילי "הלפייר" ופגע במספר תותחים של הרוסים. אחרי ששיגר את כל הטילים שהיו תחת כנפיו, כלי הטיס נשאר לסייע בתצפית ללוחמי הקומנדו ובהעברת התמונה בשטח לבכירים בוושינגטון.
במשך רבע שעה מתחילת הקרב וושינגטון ניסתה לדבר עם הרוסים כדי למנוע את העימות. אולם הרוסים טענו שלא מדובר בכוח שלהם. צ'ונסי שחזר את מה שאירע על הקרקע באותם רגעים: "רכב לא ממוגן של ה-SDF הוביל את השיירה הקטנה של הכוחות המיוחדים לבתי הזיקוק, שם היו שאר חבריהם. כל הדרך נפלו סביבם פגזי ארטילריה ופצמ"רים".
"השלמתי עם מה שעומד לקרות", אמר ג'וש, חייל מהצוות. "הבנתי שאנחנו חייבים להגיע לשם (בתי הזיקוק) בשביל החבר'ה שלנו'". בינתיים, התחפרו מספר חיילי SDF לצד חיילי הכומתות הירוקות האמריקאים. כמעט ולא היה להם נשק כבד.
אנדרו עלה בקשר מול מפקדו, דיווח על מה שקורה כשהם מכווינים מטרות באמצעות צייני לייזר. "תוך כדי הבחנתי במכתשים הגדולים שהפגזים הרוסים יצרו ליד העמדות שלנו. בנס רק חייל סורי אחד מה-SDF נפצע". אבל זו הייתה רק ההתחלה. לרוסים היה גדוד של כ-500 חיילים עם טנקים, משוריינים וארטילריה לאמריקאים היו בזמן הזה פחות מ-50 לוחמים. "ההיקף של הדבר הזה הוא חלק גדול מהסיפור ולמה הסיוע האווירי היה כל כך קריטי".
"הרוסים עומדים לחטוף"
הנשק הכי כבד של לוחמי הקומנדו האמריקאים, היו הרכבים המשוריינים עליהם מקלעי 0.5 אותם ניתן להפעיל מבטן הכלי. הם הציבו אותם בעמדות מוגנות יחסית והשיבו באש לכיוון הרוסים. שכירי החרב הרוסים עזבו את רכביהם וצעדו לעבר המוצב האמריקאי ברגל.
צוות "הכומתות הירוקות" האמריקאי השתמש בג'ויסטיקים כדי לירות מהמקלעים הכבדים בצריחים של הרכבים. "החבר'ה האלה בטח חושבים שהם פשוט השמידו עם הפגזים שלהם את המיקום הזה", נזכר צ'ונסי במה שצעק אז כשראה את הרוסים מתקרבים: "הם פשוט הולכים לחטוף".
"בואו נפתח באש ונודיע להם שאנחנו כאן", אמר צ'ונסי בקשר. הצוות של ג'וש במשאית 2 עקב אחרי קבוצה קטנה של שכירי חרב במרחק של כאלף מטרים. מפעיל המקלע סובב אותו לכיוונם. "תעצור את החבר'ה האלה ותירה בהם", אמר ג'וש.
מפעיל המקלע, לוחם מומחה בחבלה לחץ על ההדק, אך לא נורו כדורים. בשל ההתרגשות, הוא שכח להזיז את מפסק הבטיחות. ג'וש העיד שפעל לאפס את הלוחמים ואז הם פתחו באש: "מקלע קליבר 0.5 שעל גבי המשאית שאג והצלליות הלוהטות של הרוסים התפוצצו לחלקים מפוזרים על פני החול השחור".
שניות אחרי שג'וש חיסל את הקבוצה, כל האופק הואר באש מקלעים ונק"ל. שאר הכוח הרוסי, שהתחפר מולם בעמדות לחימה פתחו באש. בשלב הזה הכוחות המיוחדים סימנו כלי רכב ועמדות לחימה של הרוסים. "לא לקח הרבה זמן עד שהמקלעים האמריקאים התחילו 'לדבר'", כלומר לא היה מרווח בין מטחי הירי. זה היה מתואם, אש רציפה לעבר עמדות הרוסים. חומת האש אילצה את שכירי החרב של וגנר ואת הכוחות הפרו-סוריים לתפוס מחסה.
"הם ירו המון אבל לא פגעו בכלום", אמר ג'וש. האמריקאים העריכו שלרוסים אין מערכות ראיית לילה בעוד שלהם היו מערכות כאלה לכל לוחם, וגדולות יותר על כלי הרכב המשוריינים שלהם. צ'ונסי שחזר שהוא ספר "10 טנקים של הרוסים שהתקדמו לכיוון המאחז. ירינו כמה כדורים לכיוונם. אבל אלה לא היו טנקים ישנים, הכדורים לא חדרו את השריון שלהם".
הוא העיד שאמר למקלען "תן לי חמישה כדורים על הטנק הזה". חמישה כדורים נורו וקפצו מהטנק. "תן לי חמישה כדורים על הטנק השני", גם הפעם מישה כדורים נורו ולא חדרו, ובשלב זה חלק מהצוות החל לחשוש. הטנקים הרוסים היו במרחק של 2,000 מטר מהם, הם התקדמו לאט לאט כי לא היו להם מערכות ראיית לילה.
חזרו רק כדי לאסוף את הגופות
בינתיים, הכוחות המיוחדים לחצו לקבל את הסיוע האווירי שהיה צריך להגיע ממקומות רחוקים יחסית. "ידענו שלא משנה מה, אסור לנו לעזוב את המקום. בלי בסיס אמריקאי, דאעש יחזרו אחרי שעבדנו באיזור הזה במשך חודשים. השלמנו עם זה שאולי לא נחזור משם אבל העיקר שנעשה את מה שמוטל עלינו".
צ'ונסי הבחין לפתע בפיצוץ עז, ועוד לפני שהספיק להבין מה קורה התרחש פיצוץ נוסף. כאשר הרים את ראשו הוא ראה שני זוגות מסוקי תקיפה מסוג אפאצ'י שטסו מעליו: "הם פגעו בטנקים הרוסים וכתשו את כוחות האויב שהיו שם".
צוות הכוחות המיוחדים ירה אש מקלעים לעבר הטנקים הרוסים הנוספים כשהאפאצ'ים חגו לתקיפה נוספת. "ברגע שהם ראו אותנו יורים במשהו, הוא התפוצץ. הם הורידו טנקים, ופשוט נכנסו והשחיתו כל דבר רוסי במשך 45 דקות".
בהמשך מפקד צוות הכומתות הירוקות דיווח לאנדרו "מפציצים בדרך אליך", אלה היו מטוסי F-15E חמושים בפצצות חכמות במשקל 250 ו-500 ק"ג. "קיבלתי", אנדרו ענה בקשר. "שמח שיש לי כיסוי אווירי גדול יותר". רק שאז הוא קיבל בקשר תגובה מפתיעה. "מחבל רוסי נכנס לשטח שלכם". הכטב"מ הבחין במה שהוא זיהה כלוחם רוסי שנכנס למתחם האמריקאי.
אנדרו עלה לרשת הקשר של הצוות והזהיר אותם: "אין שום דבר שאתם יכולים לעשות, פשוט הדקו את הקסדה ותנעלו את הדלתות". התכנית הייתה להפיל על המתחם שלהם פצצה ממטוס F-15E. אנדרו חשש. הוא כבר שרד אש ארטילרית, קרב טנקים ואת אש הקלצ'ניקובים והמקלעים של וגנר, אבל פצצה כזאת יכולה להרוג את הצוות שלו.
רגע לפני שמטוס הקרב הגיע לאיזור, מפקד הקבוצה יצר קשר עם אנדרו ואמר לו שאין רוסים במתחם שלהם: "השטח נקי, הרוסים פנו לאחור". דיפלומטים רוסים ואמריקאים הכריזו על הפסקת אש, והכוחות המיוחדים צפו בשכירי החרב הרוסים והלוחמים הסורים, כשאלה חזרו לאסוף את גופות חבריהם. לכוחות האמריקאים לא נרשמו נפגעים: "הצוות ראה איך הרוסים מפנים את המגרש. ערכנו בדיקת תחמושת ודאגנו לאספקה".
"ירינו משהו כמו 4,000 עד 6,000 כדורים של 0.5 באותו לילה", שחזר אנדרו. "אני חושב שסך הכל היו לרוסים משהו כמו 350 הרוגים". עד היום לא ברור כמה נהרגו בלילה של ה-7 בפברואר 2018. ההערכות נעו בין 100 ל-300 לוחמים רוסים ופרו-סורים שנהרגו או נפצעו בקרב.
גורמים רוסיים טוענים עד היום שרק חמישה אזרחים רוסים מתו, אך הקלטות אודיו של חיילי קבוצת וגנר שפורסמה בעבר, מרמזות על מאות שכירי חרב נהרגו. ותיק אחד מקבוצת וגנר אישר את מתקפת האפאצ'י בהקלטות. אחר נשמע אומר "קרעו אותנו לגזרים".
צוות הכוחות המיוחדים השמיד את הטנק הרוסי הבודד ששרד כמה ימים אחרי הקרב. "לא חטפנו אף נפגע", אמר צ'ונסי. " לחבר'ה נוצר PTSD (פוסט טראומה)מהקרב הזה, אבל כולם הגיעו הביתה, זה הכי חשוב".