שעת לילה בין השדות והיערות של אזור לכיש. מסביב חושך מוחלט, בכביש הסמוך נוסעות מספר מכוניות ולמרגלותיו הסתתרו כמה קבוצות קטנות של לוחמים. אחד אחרי השני הם שיגרו לאוויר מטוסים זעירים שאת רעש המנוע החשמלי שלהם קשה היה לפספס ברגע השיגור. אבל ברגע שהתרחקו כמה מטרים בודדים, כבר לא ניתן היה לשמוע אותם.
אבל הם היו שם. לא רחוק מאיתנו הלוחמים כבר קיבלו תמונות ראשונות מרוכבי השמיים שעלו לאוויר. חגו סביבנו בשקט מוחלט, מסמנים מטרות וכשצריך מכווינים אש. התמונה לא פחות ממושלמת באיכות HD, ולאויב אין מושג שהם שם. הכל כמובן בתרגיל, כשהתושבים מסביב לא חשו בדבר ולא ידעו שמעל לראש מרחפים להם רוכבי השמיים ורואים אותם כמו בסרט אקשן.
רוכב שמיים היא יחידה לאיסוף מודיעין וציון מטרות הפועלת תחת חיל התותחנים ועובדת עם כל היחידות בצה"ל. אנחנו התלווינו אליהם לחלק האחרון של תרגיל מסכם מסלול.
במשך ימים ולילות צעדו ברחבי הארץ כשעל גופם משקלים עצומים, לא פעם יותר מ-50 אחוז משקל גוף, לצדם גם צוותים רכובים. חברו לכוחות צנחנים, שריון ועוד רבים אחרים.
תיקי הענק שנשאו על גבם הסתירו בתוכם מטוסים קטנים, אותו רוכב השמיים המפורסם. התיק נפתח ותוך דקות החלקים הפוכים למטוס קטן, בד"ח (בקרה ודיווח) כמו לפני טיסה של מטוס רגיל ושיגור שמזניק את המטוס לאוויר.
יחד עם סרן טל ניב, מפקד בית הספר לרוכב שמיים, אני נצמד לאחד הצוותים. לוחמים על ציוד מלא שמחזיקים מסך לא קטן, דרכו הם רואים כל מה שקורה מסביב כאילו מדובר באור יום. לא החושך ואפילו לא העננים שהיו הפריעו לביצוע המשימה.
"זה בעצם מגש הפעלה, ואתה יכול לראות מה שהמטוס רואה", מסביר לי סרן ניב. "מצד שמאל המפה של השטח, נתוני הטיסה של המטוס כמו גובה או מהירות. גם תקלות, אם יש", הסביר על כמה מהלכים שהמטוס הקטן מסוגל לעשות ועליהם לא נוכל להרחיב.
"זה מטוס אוטונומי", אמר סרן ניב. "אתה פשוט אומר לו לאן לטוס והוא מגיע לנקודה. אתה גם אומר למטוס באיזה גובה לטוס, איזה מהירות וכל מה שצריך לצורך ביצוע המשימה. על מגש ההפעלה יש לך כל מפה שצריך וניתוח של המשימה. עכשיו תחשוב שאתה הולך לא מעט, תנאי שטח לא פשוטים עם משקלים גדולים על הגב, ואז צריך להטיס את המטוס ולתפעל את המשימה", הסביר סרן ניב כשהוא מספק הצצה לאופי העבודה של היחידה.
הוא גם מוסיף שחוץ ממגש ההפעלה, הלא קטן, יש גם לוחמים בצוות שהולכים עם מסך קטן על היד יחד עם הכוח שחברו אליו, למשל צנחנים, גולני או שריון, ממש בחזית הלחימה ודרך אותו מסך קטן, שנקרא "גל ירוק" הם מראים לכוח בדיוק איפה האויב נמצא, מה יש מאחורי החומה.
"תחשוב למשל שהיה לנו את הרוכב שמיים בלבנון השנייה, באירוע של רועי קליין ז"ל מגולני והיה לנו כלי כזה שהיה אומר לכוח, המחבלים שם, עדיף שתלכו מסביב". מלחמה זה משחק לא הוגן, וזה בדיוק הסיפור של היחידה הזו עבור צה"ל.
לחסל אויב ולהציל חיים של לוחמים
סא"ל רעות רטיג וייס שמפקדת על היחידה מספרת על לוחמים ולוחמות שעושים כולם את אותו הדבר. היחידה פועלת במתכונת של צוותים. בכל צוות ארבעה לוחמים מהם שני משגרים ושני מפעילים. צוות שכזה יודע לחבור למפקדים בשטח, מרמת המ"פ ועד למפקדי גדודים או חטיבות, אז הם הופכים להיות העיניים שלהם בצד של האויב.
סרן ניב מספר לי שבמבצע צוק איתן הרוכ"ש חברו ליחידות כמו דובדבן, גדס"ר גולני ועוד, ואיתרו עבורם את המחבלים כולל כאלה שהיו בחלון של בית. לא פחות מעניין, הם סייעו להם באיתור של פירי מנהרות. המשמעות ברורה, הכוחות ידעו איפה המחבלים בכל רגע נתון, גם אם אלה ניסו להטעות ולזוז ממקום למקום. בזכות הרוכ"ש חוסלו מאות רבות של מחבלים וניצלו לוחמים רבים שהיו יכולים ליפול למארב למשל.
"הייתה שם עבודה של צוות שישב בפנים עם הכוחות, זיהה את המחבלים ופתחים של המנהרות", סרן ניב סיפר איך צוותי רוכ"ש זיהו יציאות של מחבלים מאותן מנהרות והזהירו את הכוחות בשטח. "בסופו של דבר תחשוב שמג"ד רוצה לשלוח גדוד מעבר להר ותוך דקות ספורות מעלה רוכ"ש לאוויר שאומר לו המפקד, פה ופה יש לך אויב. תכננת להעביר אות הכוחות מפה, אל תעשה את זה ככה, עדיף לך להגיע מצד שני".
במהלך התרגיל המסכם צוותים של היחידה חברו למסכם של צנחנים, שם הם צוותו ישירות למפקדי הפלוגות. כמעט לכל המ"פאים היה רוכ"ש שסרק להם את המרחב וסייע לפלוגות להיערך בהתאם לכיבוש המרחב.
היעוד העיקרי של היחידה זה איסוף מודיעין. אבל הם גם יודעים להכווין אש ממגוון רחב של אמצעי לחימה ולסגור מעגל מהיר על האויב. צוותי רוכ"ש שפעלו ברצועת עזה ידעו לזהות שיגורים של רקטות ולהכווין באופן מדויק אש תותחים וגם אש מכלי טיס.
רק בינואר האחרון חשף צה"ל של'סקיילרק בלוק 3' תוצרת אלביט, הדגם המשודרג של רוכ"ש שנכנס לשרות, יש גם את היכולת לסמן מטרות בעצמם, ובכך 'לסגור מעגלי אש' בזמן הקצר ביותר, כפי שחשף קצין בכיר ביחידה.
"כל אש שלא תחשוב עליה אנחנו יכולים להכווין", הסביר לי סרן ניב. "מהכלים הגדולים לכלים היותר גדולים. ועד לרמת החייל הבודד שהולך עם ה-5.56, מרגמות ועוד. יש עוד יכולות שאני לא יכול להרחיב עליהן אבל בגדול זה איסוף מודיעין והכוונת אש דרך סגירת מעגל מהיר. תחשוב שהמחבלים פועלים כיום מתחת לאדמה ועוברים ממקום למקום, אם לא תפסת אותו מהר בנקודה שהוא חשוף וסגרת אש, אכלת אותה".
זו גם הסיבה שהיום מפקדי היחידות המתמרנות ממש רבים על רוכ"ש בפעילות שלהם או באימונים, מרמת המפקד הזוטר ועד לבכירים ביותר. בעבר היחס ללוחמי היחידה היה יותר חשדני. אולם מהרגע שמפקד נחשף ליכולות שהרוכ"ש מעניק לו, הוא מסרב לוותר עליו.
צריך להגיד שגם היו להם רגעים לא קלים, במיוחד לפני כשנתיים לערך כשמספר לא קטן של רוכ"שים נפלו בגלל תקלות. חלק מהם בשטח סוריה, לבנון ועזה שזה לבדו מלמד על אופי השרות שלהם. סרן ניב הדגיש ש"הדרמה הייתה בעיקר בתקשורת ובציבור. היו תקלות ואלביט פתרה את זה מאוד מהר. חוץ מזה שהצבא לקח בחשבון שיהיו לו כלים שיפלו. בסוף זה לא פגע בפעילות של היחידה".
תוך כדי השיחה שלנו אחד מרוכבי השמיים מגיע קרוב אלינו ובגובה נמוך, כאילו להציג את עצמו. רק אז אני שומע את המנוע החשמלי שלו מזמזם אז הוא מיד מזנק שוב לגובה ומתרחק. רק האור האדום ירוק שעל כנפיו מסגיר את המיקום שלו. "כמובן שהאורות פועלים רק באימון, בפעילות מבצעית הכל חשאי", מדגיש סרן ניב.
"אנחנו הסמכות בשטח"
לוחמי היחידה עוברים הכשרה אורכה שנמשכת כשנה וזה משום שמדובר במה שמוגדר כ"יחידה חבירה", אומר סרן ניב. כלומר, צוותי היחידה צריכים לדעת להילחם לצד שריון, גם צנחנים או גולני ועד ליחידות המיוחדות של צה"ל. המשמעות זה לדעת לעמוד ביכולות והקצב שלהן.
"הצוות צריך לשמור על כושר גופני ולהיות מספיק יצירתי כדי לעמוד בכל סיטואציה. הם הולכים עם יחידה מסוימת בצורה רכובה או רגלית, וצריך לדעת לעמוד בקצב לא משנה איזה משקלים יש על הגב". זו הסיבה שההכשרה שלהם נמשכת שנה וכוללת טירונות חי"ר, אימון מתקדם בו הם לומדים כבר להטיס והרבה מאוד ניווטים.
"בשנה של מסלול הם לומדים לנווט, כי הם צריכים לדעת להבין את המרחב. לכל חייל פה יש הרבה מאוד אחריות. בסופו של דבר זה צוותים שמתפצלים ועם אמל"ח מאוד יקר. אם הם לא משגרים בזמן את המטוס ומעבירים כמה יותר מהר את המידע זה פוגע במשימות של הגדוד או היחידה. בגלל זה המג"ד רוצה את הכלי שלנו צמוד אליו", מסביר סרן ניב. סיטואציה שהיא אגב לא פשוטה עבור מפקדי הצוותים, שהם לרוב סג"מ צעיר.
ככאלה הם צריכים להיות מאוד אסרטיביים מול מפקדי גדודים ולא פעם גם אל"מים או תא"לים. "אם מפק"צ חושב שיש דרך נכונה להפעלה, הוא הסמכות המקצועית ואין עוד יחידה מיוחדת כזו בצבא. רק יחידת רוכב שמיים אחת. הוא צריך לדעת לבוא למג"ד או למח"ט ולהגיד לו תקשיב זה לא נכון להפעיל את המערכת כמו שאתה רוצה, צריך אחרת. אם אתה אסרטיבי ומקצועי אז הם מקשיבים לך וגם פה יש סיפוק מאוד גדול".
רב"ט תמר נצר, לוחמת ביחידה, מוסיפה בהקשר לכך: "היינו בתרח"ט הגדול של גבעתי ושריון. כשאני ועוד לוחמת היינו חוליית ההפעלה (המטיסים). ישבנו במבצעים עם כל הקצינים והעברנו להם את המידע. הרבה מאוד קצינים ודרגות על הכתפיים, ובהתחלה יש מן זלזול כזה של הבאתם לנו לוחמים מהמסלול. אבל מאוד מהר אתה מראה להם את המקצועיות שלך והיכולות של המטוס, אז הם עפו על זה שהיינו שם".
תותחנים הדור הבא
רב"ט נצר מספרת שלפני הצבא לא הכירה את היחידה, אבל ביום לוחמות הייתה לוחמת ממערך זיק שסיפרה על תותחנים ומערך הכטב"מ בצה"ל "והיא הייתה מאוד מגניבה", כהגדרתה. "גם אבא שלי היה בתותחנים אז הלכתי לשם. יצאתי לגיבוש של מורן ויחידת רוכב שמיים, דווקא התעניינתי במורן, והגיבוש כלל הרבה מאוד זחילות ריצות ואלונקות. אבל בעיקר נראה לי שבחנו את הראייה המרחבית שלנו".
אחרי הגיבוש הגיעה לטירונות שם החליטה שהיא רוצה ללכת ליחידת רוכב שמיים, "שמעתי על היחידה והתחלתי להכיר ומיד הבנתי שכאן אני רוצה להיות. ההכשרה ארוכה ומאוד לא קלה פיזית. לי לקח הרבה זמן להסתגל ולהבין עד איפה אפשר למשוך את הגוף. אבל היא מאוד מעניינת. יש משהו מדהים בשילוב של לחימה עם משהו מחשבתי. היום הטסת והיית בסימולטור ובערב אתה כבר יוצא למסע. בגלל זה אני שמחה שהגעתי ליחידה".
סרן ניב מוסיף ש"ללוחמים יש פה תחושת אחריות מאוד גדולה. לפעמים אני אומר לאנשים תסתכלו רגע מהצד ותראו מה אתם עושים בשרות שלכם. להפעיל מטוסים מאוד יקרים, לעבוד לצד כל היחידות הלוחמות בצבא ולעשות מה שהם עושים, והתחום של המודיעין". בגלל זה הלוחמים נבחרים בקפידה ולצד יכולות הלחימה צריכים ללמוד מקצועות כמו אווירונאוטיקה, פיזיקה, מטאורולוגיה ועוד.
רב"ט נצר מספרת בעיניים בורקות ש"אתה מחכה מאוד-מאוד לסיום ההכשרה ולצאת לפעילות מבצעית. זה קרוב מאוד אז אני מחכה לזה", אמרה בגאווה מי שעוד רגע כבר תמצא את עצמה בגבולות עזה או סוריה.
סרן ניב מוסיף שכשאתה מסיים מסלול הכשרה ומתחיל להתעסק בתכל'ס, "אתה מבין כמה אחריות יש לך על הכתפיים. איך לכל מילה יש משמעות והסיפור הזה מאוד גדול ללוחמים". הוא מוסיף ש"כשאני הייתי לוחם היחידה עוד ישבה בפלמחים והאמל"ח היה שונה עם פחות יכולות שלא נגיד מה הן. היום יש אמל"ח מאוד מתקדם, מדויק ובכלל המערכת השתנתה לגמרי, רק השם נשאר".
מכאן גם המשימות התשנו וגדלו. "כשאני הייתי חייל", הוא ממשיך ומסכם, "חובת ההוכחה הייתה עלינו כל הזמן היינו צריכים לדחוף את עצמנו קדימה, ועכשיו כל הצבא דורש אותנו ואנחנו עובדים בלהתמקצע. כבר לא צריכים להוכיח את עצמנו, כולם יודעים מי אנחנו וזה רק ילך ויתפתח".