רצועת עזה, מרחב כרם שלום. הג'יפ של מפקד גדוד המילואים 8149 סא"ל תומר ברוק, מתכונן לחצות את גדר "שעון החול", המכשול העוצמתי של ישראל לבלימת המחבלים. קריאה בקשר וגשש יוצא לסרוק את המקום, אליו אכנס בעוד דקות בודדות יחד עם המג"ד. "אני רוצה שתעלה לסרוק את התצפית ותאשר לי לעלות", אמר סא"ל ברוק לאנשיו, לפני שהכניס אותנו לאחת מסוללות העפר ועמדות התצפית של צה"ל מעבר לגדר.
קודם לכן, כוח מפלוגה ג' תופס עמדות לחפות עלינו, ערנות מוגברת הורגשה גם מצד אמצעי התצפית השונים, חלק גלויים לעין ולא מעט מהם נסתרים. כאשר מולנו מגדל תצפית של "יחידת שומרי הספר" של חמאס וככל הנראה שעוד כמה עיניים שלא רואים, אנחנו עוברים את המכשול אל סוג של 'מובלעת' ישראלית ברצועת עזה.
כל זה קורה רק שבוע אחרי מבצע "שומר החומות" ואני מודה שהדופק עולה מעט ואיתו החשש מפני צלפים של חמאס, שאולי ינסו לנצל את ההזדמנות. החלטנו לקחת את הסיכון, מאחר ולא בכל יום מגיע גדוד מילואים לתפוס את הגזרה הזו בעזה, ועוד לוחמים שהיו שם בעצמם כלוחמים בסדיר.
"אני מכיר את עזה בשנים שלפני מכשול שעון החול ואחרי, זה עולם אחר ומי שגר פה יכול להיות הרבה יותר שקט אל מול תהליכים שקורים פה ומערכי ההגנה", אמר סא"ל ברוק. "כל המעטפת פה כוללת מגוון רחב של פתרונות. כוחות ניידים ונייחים, מארבים, פעילות שוטפת, תצפיות ומערכות חכמות, שיודעות לזהות כל חדירה וכניסה כבר בצד העזתי, לפני שהוא מגיע אלינו ולתת לזה מענה".
גדר שעון החול נבנתה קצת לפני גבול הרצועה והיא כוללת מספר שערים מאובטחים אל שטח שמתוחם בגדר ומכשולים נוספים, שיושבים על הגבול עצמו. בשטח שבין שני המכשולים צה"ל פועל במספר דרכים שלא ניתן לפרט - ובדיוק למרחב הזה נכנסתי יחד עם מג"ד 8149.
לא מעט גורמים פועלים מול לוחמי צה"ל בעזה. ישנם רועי צאן ואפילו צפרים עם לבוש ייעודי, שמוכרים בצה"ל. ויש את אנשי יחידת שומרי הספר של חמאס. הם אלה שמאיישים את מגדלי התצפית ועמדות נוספות מהן אוספים מודיעין.
כאשר עמדנו יחד עם סוללת דניאל מול מרחב הפרימיטר אליו אסור לאף אחד להתקרב, הסביר סא"ל ברוק ש"מי שמתקרב למרחב הזה אנחנו יודעים שהוא בא לפגע או שהוא רוצה לחצות את הגדר בגלל כל מיני בעיות אישיות. יש פה הרבה אנשים מסכנים שבאים עם סכין ורימון רק כדי שייקחו ויעצרו אותם. יש לא מעט מקרים כאלה".
סא"ל תומר ברוק (42, נשוי +6) התמנה למפקד גדוד המילואים 8149 של החטיבה הדרומית באוגדת עזה לפני כשמונה חודשים. זהו גדוד עם שורשים, במקור שריון שנלחם במלחמת יום כיפור תחת חטיבה 14 המפורסמת, שם זכו רבים מלוחמי הגדוד בעיטורים.
מי שהיה אז מח"ט 14, אמנון רשף, הוא סנדק ילדיו של סא"ל ברוק והאב המאמץ של אשתו. סגירת מעגל. ב-2012 הגדוד עבר הסבה לחי"ר וכיום, הוא מוזן בעיקר מלוחמים של חטיבת גבעתי.
סא"ל ברוק עצמו עשה את השירות הסדיר שלו בחטיבת הצנחנים, ב-25 שנים האחרונות הוא היה בכל זירות הלחימה העיקריות של צה"ל, בין היתר כלוחם בחה"ן בימי המערכה בדרום לבנון וקצין בגדוד 202 כולל בתקופת מבצע חומת מגן בשטחים. החלום שלו היה להיות מג"ד, אבל אחרי תפקיד סמ"פ השתחרר מהצבא ועשה קריירה מוצלחת בעולם אבטחת מידע וסייבר. לפני שמונה חודשים סגר מעגל אישי כשנכנס לתפקידו.
"חשוב להגיד לפני הכל שהגיבורים הגדולים זה לא אני או החיילים שלי, הגיבורים הכי גדולים זה המשפחות. הגיבורה שלי זאת אשתי ואני יודע כמה זה לא פשוט לה. גם למקום העבודה שלי", אמר סא"ל ברוק.
"היום קצין מילואים שרוצה להתקדם עובר שבעה מדורי גיהינום כדי להצליח. גם לדאוג לסידורים בבית וגם שהעבודה אפשר את זה, לפנות את חיי היום יום ואת הראש, כדי להתמקצע בתחום הצבאי, שהוא אמנות שצריך להשקיע בה. לדעתי יש יחידי סגולה שמשכילים לעשות את זה. אבל בסוף זה תורם המון גם בחיים האישיים והמקצועיים".
הלוחמים שלו הם סטודנטים שנעקרו לחודש ימים, אנשים שהתחילו עבודות חדשות ועוד. "יש לי מ"פ שהוא אבא לילד בן חודש, אבל אומר 'קודם כל השליחות'. יש פה אנשים שרק רוצים לתרום ולעשות".
מהאזרחות לגזרה הכי מתוחה
כמו ביחידות מילואים לוחמות רבות גם כאן יש שילוב של חילונים ודתיים, אנשים מכל הגוונים של החברה הישראלית. "כשאתה מסתכל בחוץ לחברה שלנו, אתה רוצה לעשות העתק-הדבק. יש ויכוחים ומשברים אבל בסוף הכל מסתדר וכולם פה כתף אל כתף למען משימה, שבמקרה הזה היא סופר מאתגרת. זה אירוע מורכב לגדוד בכלל ובטח למילואים".
סא"ל ברוק מסביר שבניגוד לרוב הגזרות, בעזה יש למה שהם יעשו השפעה ברמה המדינית. "לא משנה מה הגדוד יעשה באיו"ש, זה יוביל לאירוע מקומי. מול חיזבאללה, יש הרתעה כשהמסרים די ברורים ועובדה שאין שם אירועים דרמטיים מאז לבנון השנייה. אבל פה בעזה, אירוע הכי קטן יכול להוביל למלחמה משמעותית. בסוף יש פה סוג של הפסקת אש בלתי רשמית, עם כיפופי ידיים באוויר. ברקע הזה נכנסנו פנימה ומתנהלים בבועה הזאת".
אין לו ספק שארגוני הטרור שפועלים בגזרה שלו יודעים טוב מאוד שהגיע גדוד חדש של מילואים. "זה ברור לנו חד משמעי. אנחנו לא חושבים שבצד השני יש בן אדם טיפש שלא מבין. מהרגע הראשון אמרנו יש מולנו אויב שמסתכל עלינו. אבל גם אנחנו רואים אותו ומאתגרים אותו".
על השיח סביב המבצע האחרון בעזה אומר המג"ד: "לא מעניין אותנו אם כן ניצחנו או לא ניצחנו בשומר החומות, זה משהו מדיני. אבל בסוף אנחנו מבינים שיש פה אויב שצריך תמונת ניצחון אחת שתייצר תודעה. האירוע הזה ימנע אם נהיה חדים. זה אומר שאנחנו בכל מקום ובפריסה טקטית חכמה. לא מראים שום חולשה לאויב".
דווקא במקום הזה, למילואים יש יתרון משמעותי אל מול לצבא הסדיר שבא לידי ביטוי בבגרות וגם בניסיון. "אנחנו נמצאים פה עם כוח מפקדים מוגבר", מסביר סא"ל ברוק. "כדי לאפשר לנו שליטה טובה יותר בלוחמים. יש פה גם הרבה עבודה מנטלית, להסביר לאנשים את האיום, זה משהו שמשקיעים בו הרבה מול אויב שאנחנו מבינים שהוא אינטליגנט ובחלקו, מאומן היטב".
מצד שני, לו כמפקד גדוד יש בעיה שאין למג"ד סדיר, הבעיות שיש לאנשים שלו בבית, בעיות החיים שלכולם יש - ופחות מורגשות בצבא הסדיר. "זה נכון אבל מצד שני, דווקא בגלל שזה קיים יש לך מכפלת כוח. כי יש לאנשים האלה יש מה להפסיד. הם יחשבו שלוש פעמים".
סא"ל ברוק לא מסתיר את הבעיות של המילואים ביחס לצבא הסדיר, למשל באמצעי לחימה. "יש פה סוגיה מעניינת. אבל למדנו לעשות טוב ונכון עם מה שיש. האם אני פחות קטלני מגדוד סדיר? אני חושב שלא. האם אני פחות טכנולוגי? כנראה שכן. אבל אני יודע לנצל טוב יותר את האמצעים שיש לי".
הסיבה לכך לדבריו היא כמות המפקדים. "זה יתרון. רוב הלוחמים שלי, לא המפקדים בפועל, הלוחמים עצמם הם בוגרי קורסי פיקוד. בחלק מהמחלקות שלי 70 אחוז מהלוחמים כאלה. אחת החוזקות הכי גדולות של המילואים זה הבגרות והרצינות של האנשים, ותק הלחימה. כולם פה היו המון זמן בעזה, חלק עוד בימי גוש קטיף. הם לא אדישים ומבינים את האיום ומה יש להם להפסיד".
הכי רחוק ממילואימניק עם כרס בירה
במהלך הסיור שלנו מעבר לגדר שעון החול, אני פוגש את לוחמי הגדוד. לכולם ניסיון מבצעי אדיר, מפקד פלוגה שהתגייס בשנת 2000 ליחידת שמשון, שהוביל לוחמים בצוק איתן, יש שם יוצאי גדודים של גבעתי ויחידות חטיבתיות, בהם שניים שהיו בצוות של הדר גולדין. כולם מספרים על רמה מקצועית גבוה ושליחות.
במקום הכי קרוב לחמאס, אני פוגש את רס"ל גל שוורץ, שהיה בצוות של גולדין. "לפני שבע ששנים הייתי פה בנחל עוז ומה שאני עושה פה עכשיו נראה בדיוק אותו הדבר". אומר ומבקש גם להציף בעיה שקיימת במערך המילואים. בגלל בעיות התקציב חסרים להם לוחמים, מה שמגדיל מאוד את העומס על הלוחמים שכן זומנו, ואולי גם משפיע על כמות המשימות. "בגלל תקציב מביאים לפה סד"כ מאוד נמוך. לא מעט מהלוחמים לא באו למשימה, כי לא מזמנים אותם, למרות שהם רוצים לבוא".
רס"ן מתן טובול (39), מ"פ, אומר מצדו: "אני מבין את הבעיות של התקציב וגם את השינויים שעברו על החברה הישראלית. הפופולריות של המילואים זה לא מה שהיה בעבר אבל אתה בא לפה בגאווה ושליחות. אתה חווה עם הגדוד את החברה הישראלית. סטודנטים, אנשים בשלבי הקמה של משפחה צעירה ועוד. אלה דברים שמעסיקים אותך הרבה יותר מרמת הציוד".
רס"ן במיל' דוד פורטל, מ"פ בגדוד, שיתף בתובנה המרכזית שלו מהתעסוקה בגבול עזה ושלח מסר לדרגים הבכירים: "יש כאן פספוס ענק. בקו הזה ראינו שיש לנו המון מה לתת לצבא הסדיר שמסתמך בעיקר על שיח באמצעים טכנולוגים, פחות מתקשר פנים אל פנים ומבצע נוהל קרב של קבלת פקודה ותחקירים לפי הספר".
פורטל טוען שהמיתוס על המילואימניקים עם כרס הבירה לא תופס בשנת 2021. "לוחמי המילואים בכושר גופני ומשלבים רצינות וירידה לפרטים מהאזרחות עם ניסיון בשטח הצבאי. צה"ל הוא צבא העם אבל רובו במילואים ולא משתמשים בו נכון, מחשבים כל יום מילואים במקום לחשוף אותנו יותר לסדירים. במפגשים עם מפקדים ולוחמים בסדיר ראינו ש'נפתחות להם העיניים' וכמה יש להם ללמוד ולקחת מאיתנו".
השבוע הם סיימו את הקו בעזה וחזרו הביתה למשפחות. "ניהול כל האירוע במרחב הזה מאוד מורכב למג"ד, למילואים. אבל בסוף יש פה הרבה נחישות ורצון להצליח", אומר המג"ד ברוק. "הקבלות שאנחנו מביאים הן השקט ומניעת אירועים. שווה את כל ההשקעה שלנו כאן וזה שאנחנו עוזבים בתים ונותנים דוגמה לצבא ותרומה לכל המדינה. הרכיב של הציונות, השליחות והרעות יושב בכל אחד מלוחמי המילואים פה".
רגע לפני שאני נפרד מהם וחוזר למקום הבטוח שלי, סא"ל ברוק התייחס מדם לבו לדיבורים האחרונים שהיו לגבי הקטנת הכוח והשילוב של צבא המילואים. "צה"ל ללא מילואים זה צבא עם חצי רגל, אנחנו סופר משמעותיים לכל גזרות הלחימה. כל האמירות והשיח שכן צריך או לא צריך מילואים מחליש מאוד. אם זה מה שאומרים אז למה לבוא? גם ככה נמצאים בדינמיקה מורכבת שלא קיימת בסדיר".
לדבריו: "מערך המילואים מוכן ורוצה. אנחנו חלק מצבא היבשה ונהיה כוח משמעותי ולכן חשוב להשקיע במערך מבחינת ההכרה בלוחמים, יכולות וגם צ'ופרים. אנחנו פה מרעות וחיבוק אחד של השני, משליחות. אבל חשוב לדעת לשמר את זה".