ב-15 לדצמבר 2011 קיפלה ארצות הברית את הדגל האחרון שלה מעל אדמת עירק. מלחמה עקובה מדם שנמשכה 9 שנים הגיעה לסיומה, 4,500 חיילים אמריקאים נהרגו ועוד כ-250 מצבאות נוספים. צבא ארה"ב ספג 30,000 פצועים בדרגות פציעה שונות והכלכלה האמריקאית איבדה כ-10 טריליון דולר שהושקעו במלחמה. אומדן ההרוגים העירקים לא ברור ומשתנה אבל הערכות מדברות על יותר ממאה אלף עירקים שאיבדו את חייהם במלחמה. בפן הצבאי הטהור ניתן לומר כי לא היה אף קרב בו הפסיד כוח אמריקאי; המלחמה ידעה קרבות קשים ומבצעים מזהירים, ונודעה כמקום בו בוצעו לא מעט ניסויים מוצלחים של טקטיקות צבאיות וכלי נשק שונים. פז"ם מביא לכם את הקרבות הגדולים והאקשן שהמלחמה הזו השאירה מאחור, מלחמה שנחשבת למרות הכול לכישלון שאולי ייצרב בתודעה האמריקאית בדיוק כמו וייטנאם.
פרוץ המלחמה: המדינה נכבשה במחיר 127 הרוגים
בניגוד למלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, שם ריכזו כוח צבאי של יותר מחצי מיליון חיילים, הלכו האמריקאים הפעם על טקטיקה חדשה שמתבססת על עוצמה טכנולוגית מתקדמת. למעשה הכוח הצבאי שכבש את עירק היה רק 25 אחוז מגודלו של הכוח במלחמה הראשונה. המלחמה נפתחה בתקיפה שנקראת הלם ומורא: הכוח האווירי ביצע תקיפה עוצמתית תוך שהוא תוקף את כל המטרות בו זמנית, כמעט כולן בפצצות מונחות. למעשה הצבא העירקי הוכרע מהאוויר בשעות הראשונות של המלחמה, מה שפתח את הדרך לטקטיקה השנייה, הסתערות מסיבית של הכוח הקרקעי ישר לבירה, בגדד, תוך עקיפה של מוקדי הכוח של צבא עירק אותם המשיכו לכתוש מהאוויר. למעשה נכבשה מדינה שלמה במחיר של 127 הרוגים בלבד, הישג מרשים לכל הדעות. בצה"ל אימצו את הלם ומורא וכך למעשה נפתחה מלחמת לבנון השנייה ולאחריה מבצע עופרת יצוקה.
הקרב בפלוג'ה: שטחי הריגה בשליטת צלפים
לאחר המבצע הצבאי המוצלח מצאה עצמה ארה"ב שוקעת בבוץ העירקי, המורדים שהוכנו עוד לפני המלחמה, הכו ללא רחם בחיילים האמריקאים. עד אמצע שנת 2004 נהרגו יותר חיילים אמריקאים מאשר בכיבוש עירק כולה. צבא ארה"ב ניתח את השטח והתברר שהמעוז הגדול ביותר של מורדים היה בעיר פלוג'ה, העיר הפכה למקום ששאב אליו פעילים של אל קאעידה ושלל ארגונים שונים. הבעיה הידועה הייתה שכיבוש אזור עירוני נותן למקומיים את היתרון בעוד שהצבא התוקף מאבד בדרך כלל את היתרון המספרי והטכנולוגי שלו, בעיקר האווירי.
למרות האתגר, באפריל 2004 נכנסים אלפי חיילי מרינס מגובים בטנקים וסיוע צמוד של מסק"רים לעיר. החיילים נאלצו להלחם על כל בית וכל חלון, כאשר המורדים מנצלים את הקרבה ומפעילים כנגד החיילים רקטות מטענים ולמעשה מכל הבא ליד. חיילי ארה"ב שלמדו את השיטה בנו שטחי הריגה אשר נשלטים על ידי כמות גדולה של צלפים ובגיבוי של אותם צלפים מתקדמים מבית לבית. בין 400 ל 1,000 מורדים נהרגו בעיר וההצלחה נמדדה בעיקר לאור העובדה שכמות הפיגועים באזור ירדה ב-70 אחוז, נתון שהחזיק מעמד כמעט שנה.
הקרב במחוז דיאלה: קרבות סכינים מול המורדים
בין השנים 2003 ל-2008 איבדו כוחות הקואליציה כ-900 חיילים בשנה, רובם אמריקאים. מבצעים כמו בפלוג'ה שהתגלגלו לערים נוספות, יחד עם תגבור כוחות ולחימה במטענים הצד, הצניחה את מספר ההרוגים ל-300 ב-2008 ועד ל-60 בלבד ב 2010, כאשר הקרב במחוז דיאלה נחשב לקרב המשמעותי האחרון.
המחוז היה מוקד הכוח האחרון של המורדים בעירק ושלט על הדרכים הראשיות לבגדד ולצפון המדינה. כמו בשאר המבצעים אלפי חיילים נכנסו לשטח קשה ללחימה כנגד 2,000 מורדים. על פי הערכות שונות, הקרבות במחוז היו סוערים במיוחד כאשר דווחו מספר מקרים בהם הגיעו הצדדים ללחימה של פנים מול פנים, לחימה שנגמרה בחודו של הסכין. פחות מחודש אחרי שנפתח המבצע ברחו המורדים מהמחוז וכמו במקרים נוספים כמות הפיגועים ירדה בעשרות אחוזים.
מבצעים מיוחדים וחיסולים מהאוויר
צבא ארה"ב החליט לאמץ את מדיניות הסיכול הממוקד מישראל ולקחת אותה צעד אחד קדימה, ובעירק (במקביל לאפגניסטן) החלו הניסויים של כלי טיס לא מאוישים שיבצעו תקיפות מהאוויר. לא מעט מבוקשים עירקים חוסלו מהאוויר כשהידוע שבהם הוא חיסולו של אבו מוסעב א-זרקאווי, הטרוריסט שהכניס לתודעה את סרטוני עריפת הראשים והפך לאחד המבוקשים העיקריים של ארה"ב. לאחר מבצע מודיעני ארוך הפיל מטוס קרב זוג פצצות במשקל רבע טון כל אחת, זרקאווי חוסל עם עוד שבעה מורדים.
לא מעט מבצעים מיוחדים נערכו על אדמת עירק, רובם נוהלו על ידי צוות 6 של הקומנדו הימי וכוח דלתא. עיקר המבצעים נותרו חשאיים אך לא מעט ממנהיגי המורדים נעלמו מבלי להשאיר עקבות או נמצאו בשלל מקומות עם חור של קליע באזור המצח. המבצעים הגדולים שמטבע הדברים הגיעו לכותרות היו תפיסתם של בניו של סדאם ותפיסתו של סדאם עצמו. בעוד שאת סאדם תפסו לוחמי הדיביזיה ההררית ה-10 יחד עם צוות מכוח דלתא, את בניו לכדו האמריקאים לאחר קרב סוער בו הם נלחמו עד המוות, מוות שהגיע מהר בעקבות מטח טילים גדול שנורה על הבית.
רות סוף
צבא ארה"ב הוכיח בעירק יכולת גבוהה והצליח להלחם הן בתופעת המורדים והן בתופעת המטענים בצורה טובה, על כך מעיד כאמור מספר ההרוגים שצנח דרסטית במיוחד בשנים האחרונות. למרות כל זה המרחק הגדול של החזית בשילוב של מלחמה שאין לה גיבוי מבית עשה את שלו וצבא ארה"ב נאלץ להתקפל מעירק עם זנב מקופל בין הרגליים. יש לזכור את היכולות הגבוהות ורוח הלחימה שהפגינו החיילים ויותר מכך, כן נשק גרעיני או לא נשק גרעיני בסופו של דבר הודח רודן שרצח על פי הערכות מאות אלפי אזרחים והשתמש כנגד אוכלוסייה אזרחית – הכורדים - בנשק כימי. ומה יהיה עם עירק בעתיד? מומחים שונים בתחום אומרים שאף נשיא לא יצא בקרוב למלחמה, בטח לא על בסיס מודיעיני ובנוסף, בעירק נשארו כמה מאות מורדים לשעבר שמחפשים עבודה חדשה.