התחושה בשבועות האחרונים היא שישראל נמצאת בעיצומו של גל פיגועים ביהודה ושומרון יחד עם הסלמה ברצועת עזה, שבאה לידי ביטוי לא רק בירי ליישובי הדרום, אלא גם בניסיונות חדירה של חוליות מחבלים לישראל.
הדיווחים והכותרות מציגים תמונת מצב שהשטח כביכול מבעבע ומפר את הרגיעה וה'הסדרה', אבל מי שנמצא בתוך מערכת הביטחון יודע שהתחושה הזו מטעה.
בפועל, ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת התשה קשה. השקט המדומה קורה רק בגלל שהמחבלים מתנפצים על חומה בצורה של אנשי שב"כ הפועלים בצללים, ממש כמו הרקטות שמתנפצות על יירוטי כיפת ברזל.
בשלוש השנים האחרונות רואים עליה הדרגתית בכמות הפיגועים שמסכל השב"כ:
ב-2017 סוכלו כ-400 פיגועים, מהם 8 עם כוונת חטיפה ו-13 פיגועי התאבדות. מדובר בתשתיות שחלק מהן כבר היו בשלבים סופיים של ההכנות, השיגו את חומרי הנפץ, את כלי הנשק או שכבר הכינו מקום מסתור לחטופים.
בשנת 2018 הנתון זינק משמעותית, מספר הפיגועים שסוכלו עמד על כ-500 וגם כאן מדובר בעשרות פיגועי התאבדות וחטיפה שנבלמו. חלק מהם אגב, ממש בדקה ה-90. אפילו סוכל ניסיון ירי טיל נ"ט לעבר ספינת חיל הים בעזה וחטיפת אנשי הצוות.
ב- 2019, אנחנו כבר מדברים על סיכול של למעלה מ-300 פיגועים והשנה הזו עוד רחוקה מלהסתיים. המשמעות היא ששטחי הגדה ממש לא "מבעבעים מתחת", הם נלחמים ובועטים, אבל נבלמים על ידי אנשי הצללים.
סרטונים במקום בהברחות
קו ההגנה לעולם ייפרץ. מדי פעם יש מי שמצליח לחדור את "כיפת הברזל" של מדינת ישראל ולבצע פיגוע קשה, מה שנותן לנו האזרחים תחושה מדומה של הסלמה.
בפועל החמאס בעזה מפעיל כל העת את שטחי הגדה, בשיטה בה אין צורך בתשתית יקרה של הברחת נשק ותחמושת.
הארגון משקיע ביצירת סרטונים ברשתות החברתיות וטקסטים שידברו אל האדם המדוכא ויגרמו לו לצאת על דעת עצמו לפגע בישראלים וכמה שיותר מהר. חמאס יהלל אותם לאחר מכן, למרות שלא הכיר אותם לפני הפיגוע.
לארגוני הטרור ברצועה יש אחריות ישירה למה שקורה בשטחי הגדה וניסיונות הפיגוע שלפעמים גם מצליחים. עיקר ההשפעה היא מאותם סרטונים כמובן, הכוללים הדרכה על איך לדקור, לדרוס וגם איך לירות ולחטוף.
_autoOrient_i.jpg "סריקות כוחות צה\"ל במרחב כפר פג'אר לאחר הפיגוע בגוש עציון (צילום: דובר צה''ל, באדיבות גרעיני החיילים)")
לכן, דיבורים על הסדרה ברצועת עזה הם לא פחות מהונאה של הציבור בישראל. גם בימים המעטים בהם לא נורו רקטות ולא עפו בלוני תבערה, חמאס היה עסוק עד מעל לראש בניסיונות להוציא פיגועים בשטחי הגדה.
בדומה למערכות כיפת ברזל, אנשי השב"כ ויתר כוחות הביטחון "קונים" לדרג המדיני שקט מדומה, אבל התוצאות בשטח מלמדות שהממשלה לא מנצלת אותו כדי לעשות מהלכים משמעותיים.
לרדוף את הראש במקום את הנחש
באופן כללי, אין פעולת סייבר מכרעת נגד אותם גורמי הסתה המייצרים אווירת טרור, מסתפקים בלרדוף את החוליות בשטח אבל לא מכים במי שמכווין ומנחה אותם.
מומחים מסבירים שטיפול בטרור חייב להיות משולב. סיכולים ממוקדים הם לא פתרון קסם, אבל בתקופה שזו הייתה המדיניות, מרבית ראשי הטרור היו עסוקים בלהסתתר. מי שחי כמבוקש מתקשה לנהל מתקפה.
בכירים בשב"כ אומרים שאת האויב יש לבחון בכוונות שלו ולא בהצלחות שלו. כוחות הביטחון יבלמו עוד מאות פיגועים, אלו שיצליחו יתפסו תוך זמן קצר, אבל המעגל הזה יחזור על עצמו.
הדרג הביטחוני יכול להמליץ, אבל הדרג המדיני הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות. בינתיים, אף אחד בצד השני לא מחכה שיכריזו עליו מלחמה, מאחר והם ממילא לא הניחו את הנשק לרגע.