יום שישי, שעת בוקר מוקדמת. בסיס רמת דוד. רביעייה אחרי רביעייה של מטוסי קרב מסוג F-16D עולה על מסלולי ההמראה וברעש מחריש אוזניים מזנקת על המסלול ועולה לאוויר. זמן קצר אחר כך הם כבר מעל לים התיכון, מתרגלים קא"ז (קרב אוויר זוגות) סוער ומנסים "להפיל" אחד את השני.
לפחות עבור אחד מנווטי הקרב בקוקפיט של מטוס מספר זנב 045 זה לא היה עוד אימון שגרתי. זו הייתה הפעם האחרונה בה עלה סא"ל במילואים עומר דנק לאוויר, אחרי 31 שנות טיסה קרבית. דנק סיים קריירה ארוכה שהחלה בדרום לבנון, נמשכה בעזה וגם ביעדים רחוקים שעדיין אסורים בפרסום.
כאשר מטוסי הקרב נחתו אחרי מטס הצדעה הם הגיעו לדת"ק (דיר תת קרקעי). שם חיכו עשרות אורחים, משפחות וחברים נרגשים שחלקם חשו גם הקלה לאחר לילות של חוסר שינה ודאגה לאורך הקריירה.
אחר כך אנשי צוות האוויר זכו לתשואות מהקהל במקום. בני המשפחה של מי שטסו בפעם האחרונה ניגשו לחבק אותם ולהצטלם. לאחר מכן הגיע שלב הנאומים. אחרי נאום מפקד טייסת 109 ומי שהפך למילואימניק הוותיק ביותר שלה, עלה תורו של דנק לנאום. גם את הפעם האחרונה הוא ניצל לתחקיר והפקת לקחים עבור הדור הצעיר.
"כל מה שלמדתי זה בעזרת הניסיון ואחרי 30 שנה אני רוצה לספר לכם דברים שלמדתי", אמר להם דנק, שידוע כציניקן אבל לא הצליח להסתיר את ההתרגשות. בכל זאת הוא נפרד מהקוקפיט אחרי שלושה עשורים.
באופן מפתיע, הוא סיפר דווקא על הפעם שלא פגע במטרה ואפילו פעם שבכוונה לא פגע, על הפעם שהשתלט על טיסה שלא לצורך ואפילו על מקרים בהם הביא לביטול של תקיפה, פעמיים, כי חשב שההחלטה לא הייתה מוסרית.
"במלחמת לבנון השנייה הצטרפתי לד׳ והיינו אחראים למענה ההתקפי לרק״ק (רקטות קרקע-קרקע). במהלך המלחמה סירבתי בשני מקרים למלא הנחיות שקיבלתי, כיוון שחשבתי שהן חורגות מעקרונות מוסריים. בשני המקרים הבאתי לביטול ההנחיה. זכרתי את השיעור השלישי, אני המוביל ואני אחראי, וככזה לא צריך לעשות את מה שאומרים 'כי אמרו', אלא את מה שנכון. צריך לא לפחד להביע דעה עצמאית, גם אם יש לזה מחיר", אמר דנק לקהל ובו אנשי צוות האוויר של "טייסת העמק".
"הדבר מחייב חיל שמטפח את זה ונכון לביקורת. לצערי, זה לא המצב", כך לדעתו של דנק שהסביר: "גם אותי ניסו להשתיק במקרים אחרים. הסיבה להנחיות הייתה, שבמלחמה האויב לא משתף פעולה, ולכן מצטבר תסכול וכעס. לשמחתי, למדתי שאחרי פריקת לחץ, מפקדים מוכנים לשנות את ההנחיה, אם נמנעים מעימות ישיר ואם רואים בך מקצוען. היכולת לשנות החלטה, ראויה להערכה רבה. זאת גאווה להיות חלק מארגון כזה".
בניגוד למה שאולי היה אפשר לחשוב, אנשי הטייסת ומפקדה סא"ל ג', לא נעו באי נוחות בזמן הדברים שבחר לומר בנאום הפרידה, אלא נראו קשובים וכמי שלוקחים לתשומת ליבם.
"לבנון הייתה בית, הסיכון שם היה אפסי"
עמר דנק עלה לטיסה האחרונה שלו כשהוא בן 51. גיל נדיר מאוד במערך הקרב, שם הממוצע להפסקת הטיסות עומד על פחות מ-40 מסיבות בריאותיות, עבודה ואחרות. למעשה, המשך הטיסה שלו בגיל הזה במערך מטוסי הקרב, דרש אישור תקופתי של מפקד חיל האוויר בעצמו.
דנק סיים את קורס הטיס מספר 124 ביוני 1991 כנווט קרב. אחרי הקורס שירת בטייסת 201 על מטוסי הפנטום, משם עבר לטוס במטוסי F-16 בטייסת 109 שם שירת 29 שנים ברציפות.
הגיחה המבצעית הראשונה שלו הייתה במבצע דין וחשבון, קיץ 1993. "הייתי חצי שנה בטייסת 109 לשם הגעתי כשיר מבצעית בפנטום ולכן אליעזר שקדי שיבץ אותי לתקוף. אני זוכר שתיים-שלוש תקיפות שבצעתי במבצע עם פצצות 'טיפשות'. אני פחות זוכר את התקיפות האלה, כי הן פחות מרגשות מבחינת הביצוע האישי".
דנק מספר שזה לא היה הביקור הראשון שלו בלבנון, משום ש"באותה התקופה חיל האוויר היה מתאמן גם בשמי לבנון. למעשה, טיסות אימון בלבנון נמשכו עד הנסיגה של צה"ל. לטייסת היה נשק מכוון לייזר, שבו הנווט מכוון את הפצצה למטרה, היינו עושים לא מעט טיסות אימונים על זה בלבנון עד קו ביירות. ככה שלבנון הייתה הבית עבורי והסיכון שם היה אפסי".
גיחה שהוא כן זוכר היטב הייתה דווקא בסוף המבצע. "הטייסת קיבלה לתקוף מתחם של מחבלים במעבר הגבול בג'נתה, קרוב לגבול ביירות-דמשק", מתאר דנק. "זה היה יעף חטף, שזה אומר שאתה בא בגובה נמוך בגלל שהתקיפה היא בתוך אזור מוכה סוללות טילים סוריות. אז אתה עולה גבוה, מכוון למטרה ויוצא. זאת נחשבה תקיפה מכובדת עבור הטייסת ושקדי אייש אותי באופן שאותי הפתיע, כי הייתי צעיר ב-109 והוכרזתי מבצעי רק חודש לפני. הייתי מספר שתיים במבנה של שקדי עם הטייס י', שגם הוא סיים קורס טיס מחזור לפני". מטוס של צעירים.
דנק מתאר טיסה לא פחות ממרהיבה. "אתה בא נמוך בים, חוצה הרים סמוך לביירות, משם מטפס בוואדי שמסתיים בהרים ואז צולל בבקעה. זה היה ביום והאזור פשוט יפה. אנחנו תוקפים ויורים עלינו קצת נ"מ ביציאה. אבל זה היה אתר עם תחמושת והפיצוצים היו מטורפים. זאת גיחה שאני ממש זוכר".
מדובר בשנים בהן צה"ל מתאמן למלחמה שלא תבוא עם סוריה, אולם מושקע כולו במלחמה השקועה בבוץ הלבנוני. הקריירה הארוכה של דנק היא כמו ציר זמן היסטורי של חיל האוויר בשלושים השנים האחרונות, ודרך עיניו נחשפת אותה מלחמה מהזווית של חיל האוויר, שהייתה שונה ממה שחוו בצבא היבשה.
"בחיל האוויר לא יודעים מה קורה על הקרקע בלבנון", שיתף על המודעות שהייתה אז בבסיסי חיל האוויר. "גם כאשר יש פרסומים זה לא מגיע אליך. אתה צעיר בטייסת, עוסק בדברים אחרים ולא נמצא שם. חשוב לזכור שאני בן 22 באותו הזמן ומבחינת ההתפתחות וההתבגרות, לוקח הרבה מאוד שנים שאתה משהו בחיל האוויר, כדי לראות מעבר".
אם ב-1993 הטייסת של דנק כמעט ולא משתתפת בלבנון, שנה לאחר מכן המספרים משתנים, כאשר לטייסת נכנס אמל"ח לייזר חכם שאותו דנק הכניס לטייס כקצין פרויקט.
"עד אז תקפנו פעם בחצי שנה, אם לא היה מבצע, לכן אתה פחות מעורב ומתעניין במה שקורה על הקרקע לחיילים במוצבים ויש לטייסת מלא עיסוקים משלה. ברגע שנשק לייזר נכנס אז אנחנו מתאמנים יותר בשמי לבנון ומתחילים להכיר אותה. אבל אתה תוקף עמדות מחבלים שרובן צפונית לרצועת הביטחון. לכן, שוב כאיש קרב בחיל האוויר, אין לך מושג מה קורה ברצועת הביטחון. צריך לזכור שזה גם עידן אחר, שאין בו רשתות חברתיות ובמקסימום זה מה שאתה שומע ברדיו".
דנק מתחיל להכיר מה שקורה בלבנון ב-1995 כשהוא מתקדם ומבצע תפקיד מטה, כנציג חיל האוויר בפיקוד הצפון. אחרי מבצע "ענבי זעם" צה"ל תוקף פחות כחלק מהבנות לא רשמיות עם חיזבאללה. "הרגשנו את זה היטב אבל זה החזיק רק עשרה חודשים ואז חזר בגדול", אמר דנק.
בקיץ 1997, כשהוא יוצא ללימודים בטכניון ובמקביל מקים משפחה עם אשתו יעל, דנק ממשיך להשתתף בכוננויות ותקיפות בלבנון. "כל פעם כשהיה ירי של מרגמות על המוצבים היינו תוקפים מיד את נקודת הירי על בסיס מידע של מטוסי צופית. ככה הצלחנו להוריד פי עשר את הנזק שנגרם למוצבי צה"ל בלבנון באותה שנה. צברתי בתקופה הזו משהו כמו 30-40 תקיפות. מצאתי את עצמי יושב בקוקפיט של המטוס בחמש בבוקר עם קלסרים של הטכניון כשלפתע הייתה מתקבלת סירנת הזנקה לתקיפה של מרגמות על המוצבים", סיפר דנק.
עד לנסיגת צה"ל דנק מבצע עשרות תקיפות ברחבי לבנון. במאי 2000 כשהחלה הנסיגה, הוא משחזר: "טסתי שתי גיחות באותו הלילה וזה היה מטורף, כי אתה רואה את האורות של השיירות מלבנון לישראל", הוא מספר. "אתה מבין שהעסק שם קורס ואז מבקשים ממך להגיע לטייסת. הנסיגה לא הפתיעה אותי באופן פרטי, כי הייתי לפני זה בפיקוד והכרתי".
הוא עדיין היה אז סטודנט להנדסה בטכניון והוזנק יחד עם צוותי אוויר רבים במילואים, כדי לטוס ולחפות על נסיגת צה"ל. דנק עולה לאוויר עם חגי טופולנסקי הטייס, לימים אלוף בצה"ל. "המראנו בלי משימה. פטרלנו מעל רצועת הביטחון למקרה שישגרו קטיושות או על החיילים. אני טס ורואה את מה שקורה מתחת, אומר לעצמי פה הייתי בפיקוד ופה עשינו ככה. אני לא מעכל את זה אבל יורד לך האסימון שעוזבים".
דנק נזכר בשיחה בקוקפיט ומשחזר: "אמרנו וואוו, זה נגמר. מעניין מה יהיה ביום שאחרי. זה למרות ששנינו לא אנשים שאוהבים לדבר תוך כדי טיסה".
לעומר דנק יש 2,500 גיחות בסך הכל. כמעט 250 מהן מבצעיות ולמעלה 1,300 גיחות על מטוסי ברק. לא מעט שעות תא טייס וחוויות, לא מעט רגעים של סכנת חיים. הפצצות אותן כיוון פגעו במטרות בלבנון השנייה, ברצועת עזה ובגזרות נוספות. היו גם טיסות לאי אלו יעדים עליהם עוד אסור לדבר.
לא מעט רגעי דרמה התרחשו גם מחוץ לתא הטייס. כך היה כאשר הוזנק לבצע תקיפה בלבנון. כאשר נסע במהירות לדת"ק בו שכן המטוס איתו ישתתף בתקיפה, דנק החליט להוציא את הראש מחוץ לחלון בכדי לבדוק את מזג האוויר ומצב העננים. כך מצא את עצמו עף דרך השמשה הקדמית של הרכב, שהתלבש על עץ בדרך השירות של בסיס רמת דוד. בנס לא נפצע קשה מדי וחזר לטוס.
אירוע דרמטי אחר התרחש במהלך טיסה מאוד מעניינת הרחק מגבולות ישראל. ב-3 במאי 2005 המריא דנק במטוס F-16 לטיסת העברה לקנדה, טיסה מורכבת לביצוע הנמשכת שלושה ימים עם הפסקות. "זמן קצר אחרי ההמראה שלנו נטש מטוס F-16 אחר על מסלול ההמראה ברמת דוד". מטוס ה-F-16 הזה התרסק בנחיתה, הטייס והנווט נטשו ותוך דקות בודדות הופצה תמונה של המטוס המרוסק וההפוך על המסלול.
"תוך שנייה היו תמונות של צלם צבאי באינטרנט והטלפונים למשפחות הגיעו מיד. המשפחה יודעת שיצאת לטוס, אבל הם לא יודעים מה קורה. זאת הייתה הכי הטיסה ארוכה בחיי, שבע שעות ו-40 דקות עד לאיים האזריים. עד שלא הגענו לשם אני בכלל לא ידעתי מה קרה. לאשתי רעדו הברכיים כי היא לא ידעה מה קורה. אבל אחרי כמה דקות כשלא התקשרו אליה, היא הבינה שזה לא קשור אליי ונרגעה", סיפר דנק.
דנק השתחרר משירות הקבע ב-2006 זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השנייה והמשיך לטוס כנווט קרב במילואים. השנה, שלושה עשורים של סכנת חיים ורגעי חרדה הסתיימו. כיום דנק הוא מומחה לניתוח אסטרטגי, בעל הבלוג "שאלה אסטרטגית" ומוכר גם כמי שפעיל מאוד ברשת הטוויטר.
מדובר באיש חריג בנוף של חיל האוויר, הנחשב לדעתן חסר גבולות, כפי שציין זאת מפקד טייסת 109 סא"ל ג'. בטקס הפרידה הוא הקריא את ההערכות שכתבו המדריכים של דנק מקורס הטיס ומפקדיו בטייסת לאורך השנים.
"אני מצטט", אמר מפקד הטייסת והקריא את אחת מהן. "חניך שלא יודע לתחקר, צריך שישבו עליו חזק. מפריע לי בטיסה לא יודע עד כמה יוכל להשתנות". לאחר מכן פנה מפקד הטייסת לקהל – "ניחשתם נכון, עומר דנק בשלב מתקדם קרב". הקהל הגיב בצחוק גדול.
המפקד המשיך והקריא מראיון אישי בסוף שלב בסיסי בקורס טיס. "עומר מציין שמסגרת הגף בשלב הבסיסי כפויה ולא הכרחית. מזל שבהמשך הלוחם החל לכבד הדרכה והפסיק להגיד כל שעל לבו ללא שום מסנן. אגב, מסגרת הגף עדיין קיימת", אמר סא"ל ג' ודבריו התקבלו בצחוק גדול עוד יותר.
בנימה רצינית יותר סיכם מפקד הטייסת ובירך את דנק על הישגיו הרבים ובהם: "3 אותות מערכה, שהייה בלבנון, לבנון השנייה וצוק איתן. התשוקה למשימה משותפת שלנו, הגנת שמי המדינה וביטחון מדינת ישראל. הרצון להשתפר תמיד".
מפקד הטייסת ציין כי אנשי צוות האוויר שפרשו מטיסה, ימשיכו להשפיע במקומות בהם בחרו לשרת במילואים, גם בגיל שבו מזמן היו יכולים לעצור. זה אולי יותר מכל מה שמעיד על האדם מאחורי נווט קרב אחד, שהמריא בפעם האחרונה אחרי 31 שנות שירות.
