ביום חמישי הקרוב, יעבירו בכירי משרד הביטחון, ביניהם סגן הרמטכ"ל אלוף אביב כוכבי ומנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אודי אדם לשר הביטחון וראש הממשלה רשימת רכש מוסכמת לתכנית הרב שנתית (תר"ש) הקרובה. עיקר המשאבים יופנו בתר"ש זה לחיל האוויר שנמצא בנקודה בה הוא חייב לבצע מספר חידושים והחלפות קריטיות בכלי הטיס שלו. על פי ההערכות, תהליך הרכישה צפוי להיגמר עד לשנת 2030. מטרת הרכישה היא לשמור על היתרון הטכנולוגי של ישראל מול מדינות האזור.
על פי הדיווחים, רשימת הרכש צפויה להיסגר עד לסוף החודש הבא, לאחר שצה"ל יעביר את המלצותיו. הבחירה שעומדת בפני הצבא היא בין שתי ענקיות תעופה: ההתלבטות היא בין רכישת טייסת שלישית של ה-F-35I של לוקהיד מרטין לבין רכישת ה-F-15I advanced של בואינג. תחרות נוספת בין שתי החברות מתנהלת גם בהקשר של המחליף ליסעור, מצד אחד ה-CH-53K של לוקהיד מרטין ומצד בואינג מסוק הצ'ינוק. כמו כן, חיל האוויר חייב להחליף בדחיפות את מטוסי התדלוק שלו. כאן ככל הנראה הבחירה תהיה במטוס התדלוק של באוינג מסוג KC-46 ובנוסף גם המטוס-מסוק מסוג V-22, גם הוא של בואינג.
מידי שנה, מקבלת מדינת ישראל תקציב של כ-3.3 מיליארד דולר לטובת רכש צבאי וכ-500 מיליון נוספים לטובת פיתוחים, זאת במסגרת הסיוע הביטחוני מארה"ב שנחתם בתקופתו של הנשיא אובמה. בשנת 2019 הופנה התקציב לטובת רכישה של מטוסי ה-F-35.
שדה הקרב החדש
להחלטות הרכש שיתקבלו יש משמעות אדירה על צה"ל והן ישפיעו באופן ישיר על איך ייראה שדה הקרה העתידי של צה"ל.
הנטייה של צה"ל היא דווקא לכיוונים מוכרים והיסטוריים יותר: על פי ההעדפות, ניתן לראות שהמגמה מדברת על שובה של המלחמה בין מדינות, בניגוד לשנים האחרונות במהלכן עיקר הדגש היה על מלחמות עם ישויות לא מדיניות (ארגוני טרור, מפגעים בודדים וכו').
בעוד השיח העיקרי מתנהל סביב רכשת טייסת קרב עבור חיל האוויר, בבואינג טוענים שאין תחרות אמיתית בין ה-F-35I לבין ה-F-15I advanced. בחברה מדגישים שה-F-15 החדש שלהם נועד להשלים את מערך מטוסי האדיר ולא לבוא במקומו. על פי המסתמן, זה גם הכיוון של חיל האוויר. מפקד החיל אלוף עמיקם נורקין מעוניין לדחות את רכש טייסת האדיר השלישית ולרכוש טייסת נוספת של ה-F-15 שתעניק לחיל האוויר יכולת נשיאת חימוש אדירה לטווח ארוך במיוחד. ה-F-15IA מסוגל לשאת 13.4 טון חימוש ברדיוס מבצעי שמגיע עד לאיראן.
נוסף לשיקול המבצעי, נכנס השיקול הכלכלי. אך בבואינג מדגישים שהמחיר האמיתי נמוך בהרבה ממה שפורסם בתקשורת הישראל – 120 מיליון דולר ליחידה. ההערכה היא שמדובר במחיר שנע סביב ה-100 מיליון דולר למטוס.
נוסף לרכישת מטוסי הקרב, חיל האוויר צריך להחליף את מסוקי היסעור הישנים שלו. כאן, כאמור, ההתלבטות נעה בין ה-CH-53K של לוקהיד מרטין מול הצ'ינוק של בואינג.
ה-CH-53K מסוגל להרים משקל אדיר 16.5 טון ב-39 מעלות עם מכלי דלק מלאים. שדרוג משמעותי לעומת היסעורים בעלי כושר ל-10 טון בלבד. מנגד, הצ'ינוק מסוגל לשאת 10.8 טון. כמו כן, בואינג אישרו שהדגם המוצע לישראל יהיה שילוב משודרג בין מודל G ל-F. כאן, היתרון העיקרי הוא במחיר, כ-60 מיליון דולר מול כ-80 מיליון ל-K. גם הזמינות משחקת תפקיד - באוינג מבטיחים שמסוק ראשון יגיע לישראל 36 חודשים מרגע חתימת ההסכם. מדובר במסוק חזק, זריז ובעל חתימת רעש נמוכה למרות גודלו. בסופו של דבר, מסוקים אלה צריכים לדעת לשאת כוחות שיפעלו בשטח האויב ולתספק אותם. עם ה-K ניתן יהיה לעשות זאת באמצעות פחות מסוקים - ופחות מסוקים הם פחות מטרות עבור האויב.
נוסף לכך, בואינג מציעה לישראל עסקה משולבת של מסוקי צ'ינוק עם המטוס-מסוק V-22. "מדובר במטוס ששינה את חוקי המשחק במלחמה של הכוחות המיוחדים", כך אמר טייס הקרב לשעבר מתיו קלי, שמנהל היום את פרויקט הייצור מטעם משרד ההגנה האמריקני. כלי הטיס הזה היה מעורב בעבר בחילוץ בני ערובה בדרום סודן והצליח לחזור בשלום למרות שספג 88 פגיעות. היכולת שלו לשאת כוחות מיוחדים למקומות רחוקים ולהוציא אותם משם במהירות גורמים לישראל לרצות אותם לשימוש הכוחות המיוחדים שלנו.
לגבי המתדלק העתידי של חיל האוויר – אין ספק. בואינג KC-46 צפוי להחליף את מטוס הראם הישנים. כל מטוס כזה יכול לשאת 94.1 טון דלק ולהעביר דרך הבום (שפיתוחו עלה מיליארד דולר) 1200 גלון דלק בדקה. לעומת הבום הנוכחי, שיכול להעביר 700 בדקה. לזה יש להוסיף טווח של יותר מ-11 אלף ק"מ, ויכולת לשהות 11-12 שעות בארגז מתדלקים באוויר. לא פחות חשוב, אותו מטוס יכול לשאת דלק, טונות של ציוד ואנשים באותה משימה. על פי באוינג, זמן האספקה שלו נע בין 36 ל-42 חודשים מרגע חתימת ההסכם.
*הכתב היה אורח של חברת "בואינג" בארה"ב