כולם מדברים השבוע על הפרק הרביעי בעונה השביעית של "משחקי הכס". לאן שלא תלכו, תשמעו אנשים מדברים על הרגע שבו הדרקונים סופסוף הראו מה הם יודעים והשתמשו ביכולת שלהם לירוק אש - ובאפקטיביות מעוררת אימה. אבל כמה מכם יודעים שההשראה לסצנה בשדה הקרב לקוחה מההיסטוריה האמיתית?
מאט שקמן, מי שביים את הפרק ששמו ההולם הוא "שלל המלחמה", סיפר השבוע בראיון ל"וראייטי" שהוא חזר לתמונות ולתיאורים של שני אירועים היסטוריים כדי לתכנן את המראות בשדה הקרב: התפרצות הר הגעש בפומפיי, שהותירה אחריה גופות חנוטות באפר ולבה, והטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי במלחמת העולם השנייה - המפגן הנורא ביותר של אש מהשמיים שהמין האנושי ראה אי פעם.
זה עשוי להפתיע, אבל זאת בהחלט לא הפעם הראשונה שההיסטוריה משמשת השראה ליוצרי הסדרה. אם נלך אחורה, נגלה שגם ג'ורג' ר.ר מרטין - מחבר סדרת הספרים שעליה מבוססת "משחקי הכס" - הלך לספרי ההיסטוריה כדי לכתוב פנטזיה. כלומר, לא שפעם הסתובבו כאן דרקונים, אבל תופתעו לגלות כמה ממה שאנחנו רואים מבוסס על דברים שהיו באמת.
העולם המקביל של ווסטרוז
נתחיל בהתחלה: עלילת "משחקי הכס" מתקיימת ב"ווסטרוז", אי השוכן לחופי יבשת גדולה ורק ים צר מפריד בינו לבינה. ממערב לווסטרוז נמצא "ים השקיעה" רחב הידיים שאיש מעולם לא הצליח לחצות.
אם פקדתם פעם שיעור גיאוגרפיה, אתם צריכים להכיר את התיאור הזה: ווסטרוז היא למעשה המקבילה הספרותית של בריטניה, שתעלה צרה מפרידה בינה לבין יבשת אירופה והאוקיאנוס האטלנטי מקיף אותה ממערב. ווסטרוז כמובן גדולה בהרבה מבריטניה, אבל לדמיון הגיאוגרפי מצטרף הדמיון ההיסטורי.
לאניסטר Vs סטארק, גרסת המציאות
"מלחמת השושנים" אולי לא נשמעת כל כך מאיימת, אבל מדובר באחד הקונפליקטים הכי עקובים מדם שידעה בריטניה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-15 פרצה מלחמה בין בית יורק לבין בית לנקסטר (השם מצלצל לכם מוכר?) הבריטיים.
הנרי השישי לבית לנקסטר היה מלך חלש שנשלט על ידי יועציו ואשתו הצרפתייה מרגרט. לרוע מזלו, הנרי גם לא היה היורש הטבעי של הכתר: סבו תפס את המלוכה בכוח שנים קודם לכן. מהצד האחר של המתרס נמצא בית יורק שגם לו טענה ישירה לכתר האנגלי. אך הדוכס מיורק, שגם לו הייתה הזכות לכתר, העדיף את היציבות השלטונית על פני הכוח הפוליטי. הוא היה מצביא חזק שהוביל את אנגליה להצלחות מבצעיות רבות ברחבי אירופה.
בזמן שלדוכס מיורק לא היו שום כוונות לדרוש את הכתר, אשתו של הנרי השישי דווקא חששה מאוד מתסריט שבו הדוכס ינצל את כוחו הצבאי על מנת לבצע הפיכה. היא שכנעה את המלך להדיח את הדוכס מתפקידו ולהחליף אותו באציל אחר.
מספר שנים מאוחר יותר חלה הנרי השישי במחלה קשה שלא אפשרה לו להמשיך למשול. בעקבות זאת קיבל לידיו הדוכס מיורק את תפקיד "עוצר הממלכה" עד שהמלך האמיתי יחלים. המלך אכן החלים, אך במקום לזכות במקום של כבוד בחצר המלוכה, הודח ונושל הדוכס מיורק בפעם השנייה, שוב על ידי המלכה - אך הפעם הוא כבר לא התכוון לעבור על כך בשתיקה. הוא הכריז על מלחמה גלויה בין הצבא של בית יורק לצבא של בית לנקסטר. המלחמה נקראה "מלחמת השושנים" בגלל סמלי הבתים: האחד נשא דגל שושנה אדומה, והשני - שושנה לבנה.
במהלך מלחמת הדמים הזו, שנמשכה 32 שנים, הושמדו רוב בתי האצולה הגדולים באנגליה ולאחריה תפס את המלוכה בית מלוכה אחר - בית טיודור הריכוזי והחזק, שסיים את מאות השנים מלאות הסכסוכים בין המלך לבין האצילים באנגליה.
אם הסיפור נשמע לכם מוכר, כנראה שצפיתם בעונה הראשונה של "משחקי הכס". לצורך ההקבלה, המלך לבית לנקסטר ההיסטורי הוא כמובן רוברט באראתיאון שאשתו היא סרסיי לבית לאניסטר. הדוכס מיורק הוא נד סטארק שנקרא לעזור לממלכה ולשמש כ"עוצר הממלכה" לאחר שהמלך נפצע בתאונת ציד. לגבי מי יתפוס את כס הברזל וימלוך על 7 הממלכות – נצטרך לחכות ולראות.
קרב הממזרים או המלחמה הפונית השנייה?
הקרב המטורף בין ג'ון סנואו לבין רמזי בולטון בעונה השישית היה ללא ספק אחד הרגעים הדרמטיים בסדרה. הקרב האכזרי הזה מבוסס למעשה על המלחמה הפונית השנייה, שהתנהלה בין הרפובליקה הרומית למושבה הפיניקית קרתגו (היום תוניסיה) בין השנים 201-218 לפני הספירה. מדובר במלחמה הקשה מבין שלוש שהתנהלו בין רומא לקרתגו והיא זו שהפכה את רומא למעצמה בינלאומית רבת השפעה.
קרב קאנאי, שהתחולל ב-216 לפנה"ס, נחשב כיום לאחד הניצחונות הטקטיים המרשימים ביותר בכל הזמנים. לאחר שנתיים של השתוללות בחצי האי האיטלקי, חניבעל מנהיג קרתגו ביסס את מעמדו כאגדה צבאית כשהביס את אויביו למרות שהחזיק כוח קטן בהרבה משלהם. איך? באמצעות איגוף כוחות האויב, כיתורם והשמדתם. ושוב, אם זה נשמע מוכר, אז כוחותיו של רמזי השתמשו בטקטיקה דומה בפרק "קרב הממזרים" (ג'ון הצליח בסופו של דבר לעקוף את הגורל ההיסטורי בעזרת התגבורת שהגיע מקן הנשרים בהובלתו של ליטל פינגר).
חניבעל נראה בלתי מנוצח כשהותיר כ-70 אלף רומאים הרוגים, ביניהם המצביא לוציוס אמיליוס פאולוס, אבל הרומאים השכילו לשנות את התמונה ולצאת מנצחים. אגב, חתנו של פאולוס הביס בהמשך את חניבעל בקרב בזאמה. מעניין אם גם לג'ון סנואו צפוי גורל דומה.
חומה נגד מה
יש חומות שנבנות כדי להגן מפני אויב מוכר ויש שנבנות כדי להתגונן מהלא נודע - כמו חומת הקרח הענקית שמפרידה בין שבע הממלכות מפני היצורים האפלים שנמצאים מעברה השני.
רעיון החומה עלה בראשו של ג'.ר.ר מרטין כשהיה בטיול בסקוטלנד. "עמדתי על חומת אדריאנוס וניסיתי לדמיין איך זה היה להיות חייל רומי שנשלח מאיטליה כדי לאייש אותה. עמדתי שם והבטתי אל האופק. בלי לדעת מה עלול להוליד היער שמעברה השני", שחזר מחבר ספרי "שיר של אש ושל קרח", עליהם מבוססת הסדרה.
חומת אדריאנוס לא הייתה חומת קרח מרשימה כמו זו בסדרה, ולמען הסר ספק - היא גם לא הגנה על אנגליה מפני זומבים קפואים שהחורף מביא איתו. חומת אדריאנוס נבנתה על ידי האימפריה הרומית לאורך הגבול בין אנגליה לסקוטלנד בשנת 122. היא הוקמה על מנת להדוף פולשים מכיוון צפון וכדי לסמן את גבול האימפריה, כיוון שהרומאים לא הצליחו להשתלט על השבטים שישבו בסקוטלנד.
הבלוג "ההיסטוריה שמאחורי משחקי הכס" מסביר שהחומה של ווסטרוז והטיפול הראשוני ב"מתים המהלכים", ה"וילדלינגס", משקפת את התפיסה הרומית והבריטית של השבטים שגרו מעבר לאותה החומה שנחשבו ל"אחרים" בעיניהם.
החתונה האדומה חזרה על עצמה שוב ושוב
"החתונה האדומה" היא ללא ספק הסצנה הכי דרמטית ששודרה עד היום בסדרה. הסצנה גרמה לטראומה של ממש בקרב לא מעט מהצופים והפכה לאחד מהרגעים הטלוויזיוניים המדוברים בכל הזמנים. רובנו נותרנו המומים מול האכזריות של יוצרי הסדרה כשהדמויות האהובות ביותר, שוספו, נשחטו והוצאו להורג במה שהיה אמור להיות חגיגת חתונה - ומתברר שההשראה לכל זה הגיעה מהמציאות.
בשנת 1574 אירע מקרה דומה להפליא באירלנד: מושל אירי בשם סר בריאן מאק פלייס או'ניל שלט בממלכת קלאנאבויד ונמשח לאביר על ידי המלוכה האנגלית. כשאיבד את תמיכת המלכה, הוא החל להילחם בפולשים הבריטים. בסופו של דבר הוא הזמין את אויבו לארמונו כדי לדון בתנאי השלום במהלך חג המולד. בארוחה החגיגית, לפי סימן שהוחלט עליו מראש, הוא הורה לרצוח את כל משפחתו של האציל שהיה אורחו. כ-200 אנשים נטבחו במהלך ארוחת החג.
מקרה דומה קרה גם בסקוטלנד במהלך "טבח גלנקו" ב-1692. קפטן רוברט קמפבל ו-120 מאנשיו התארחו בטירתו של קלאן מקדולנד. באחד מהלילות שיחקו החיילים של שני הבתים בקלפים זה מול זה. כשהמשחק נגמר הם איחלו זה לזה לילה טוב והתפזרו לחדריהם. שעות מאוחר יותר טבחו חייליו של קמפבל בכל אנשי מקדונלד שהיו בנמצא, כולל אדונם.
חתונה אדומה נוספת שזכתה אף לשם דומה – "הארוחה השחורה" – נערכה בסקוטלנד ב-1440. המלך ג'יימס השני, שהיה רק בן 10, היה מודאג מהעלייה בכוחו ובהשפעתו של האציל הסקוטי וויליאם דגלאס בן ה-16. יועציו של המלך הזמינו את דגלאס ואת אחיו הצעיר לארמון לארוחת ערב, במהלכה השניים נהנו זה מחברתו של זה. אך בסוף הערב הוגש לשולחן ראש של שור, הסמל של בית דגלאס. ממש כמו שצלילי השיר " The Rains of Castamere", ההמנון של בית לאניסטר, הושמעו בחתונה האדומה – כך היה ראש השור הסימן לתחילת הטבח.