שעת לילה מאוחרת, בניין מגורים במרכז פתח תקווה. רכב אזרחי חונה בכניסה לבניין. יושבי הרכב מקפידים לסגור את דלתות הרכב חרישית – כדי לא להפריע לשכנים ובעיקר, כדי לא להיחשף כבלשי המשטרה הצבאית המתפקדים הלילה כלוכדי עריקים. בכניסה לבניין נשאר אחד החיילים כד לנטרל נתיב בריחה ושאר החוליה, כולם לובשי אזרחי למעט אחת, עולים במעלה המדרגות בשקט מופתי ובנחישות המתבקשת. דופקים בדלת אחת הדירות. מהדירה הסמוכה בוקע רעש רב של הרבה אנשים, כנראה מסיבה. מהדירה הזו בוקע קול חלוש של ילד קטן שהפרענו את שנת הלילה שלו ואומר לנו, לאלו שמצדה השני של הדלת, "אמא ואבא לא בבית". לירן, הבלש האחראי על המעצר מסמן לחניט, מפקדת בסיס השיטור של מרחב דן במשטרה הצבאית שהתלוותה לחוליה, שהוא שומע את העריק מאחורי הדלת. חניט מבינה שכדי שהדלת תיפתח, יש צורך בקול נשי ורך ופונה לילד ושואלת בעדינות: "האם ניתן לפתוח את הדלת כדי שנוכל לדבר?"
הדלת נפתחת ובפתח עומד ילד קטן כשהחוליה מולו מונה מספר בלשים, שהם חיילים בסדיר לבושים בלבוש אזרחי. הילד טוען שאחיו הגדול, אותו אנחנו מחפשים, איננו בבית כרגע. חניט שוב שואלת בעדינות, "נוכל לבדוק בחדר שלו?", הילד הקטן נכנע ובתנועת יד מסמן לחוליה את הכיוון לחדר.
בחדר נמצא העריק, ישן במיטתו. לירן, הבלש המנהל את המעצר, מעיר אותו, שואל אותו אם הוא יודע שהוא משתמט משירות צבאי ומבקש תעודה מזהה. בסלון, חניט עושה עבודה חשובה לא פחות, היא משוחחת עם האח הקטן, זה שפתח לנו את הדלת, אותו הילד שנראה שהוא כבר מיואש ממשחק המחבואים שמתנהל אצלו בבית כבר כמה שבועות. חניט מקפידה לדבר עם הילדון הצעיר על עניינים דיומא ולא על מעללי אחיו הגדול – באיזה כיתה אתה? כמה חברים יש לך? איך קוראים למורה שלך? ועוד כל מיני שאלות שימזערו את הטראומה שעשויה להיווצר אצל הילד הקטן שבעוד כמה רגעים אחיו הגדול יאזק ויילקח על ידי הצבא למעצר בתל השומר. לאחר כמה דקות, המשתמט שנעצר יוצא באופן עצמאי מביתו, נאזק בחדר המדרגות ומובל לרכב הבילוש, כאשר אין שום פרט שמושך את תשומת הלב של הסביבה. עוד מעצר עבר בהצלחה.
במהלך כל השבוע שעבר הם עשו את המשימה הזו, לילה אחר לילה, במבצע ללכידת משתמטים ועריקים שנערך אחת לחצי שנה בהשתתפות כל חיילי המשטרה הצבאית – בלשים, שוטרים, חוקרים, חניכים בקורס בלשים ועוד. במהלך היום צוותי מודיעין עובדים על איתור המשתמטים או העריקים ומעבירים לצוותים שבלילה מידע מדויק לגבי מקום המגורים, שעות הנוכחות בבית ודרכי הימלטות אפשרית מהבית. בלילה צוותי הבילוש המורכבים מחיילים מכל המערכים במרחב, מבצעים את המעצרים בבתים שאותרו, מעבירים דיווחים לחמ"לים בחיל, קולטים את העריקים והמשתמטים במתקן המעצר בתל השומר, מעבירים אותם לכלא 4 ותוך 48 שעות הם מובאים משם לבית המשפט הצבאי ביפו, שם ידונו בעניינם ויוחלט על העונש.
לא עוצרים עריק בכל מחיר
"יש הרבה שיקול דעת. זו עבודה רגישה", אומרת חניט אבן-חן, המשרתת כחודש בתפקיד מפקדת בסיס השיטור של מרחב דן במשטרה הצבאית. "מדובר בפעילות מבצעית לכל דבר. עושים את המשימה בצורה מאוד רגישה ומפנים שאלות מעלה למפקדים כדי לעשות כל דבר בצורה שקולה". מדבריה מסתבר שלא כל מפגש עם עריק מסתיים בהכרח במעצרו באותו הלילה. "יכול להיות מצב שנגיע למישהו שלסבתא שלו יש לוויה בדיוק בלילה שבו הגיעו הבלשים. זה קרה לנו והחלטנו לא לקחת אותו ולתת לו להתאבל יחד עם כל המשפחה".
אז מה כן עושים?
"במצב כזה נותנים לו צו גיוס שיתייצב למעצר בעצמו. במידה והוא התייצב, הוא כיבד אותנו ואנחנו כיבדנו אותו. היה והוא לא התייצב, נלך לשם שוב. אנחנו תמיד מקפידים לעשות את זה בצורה שמכבדת את המשפחה".
אפרופו המשפחה - לאחר המעצר בפתח תקווה, הסבירה לי חניט כי בבית נכח אח בוגר נוסף ושבמידה והאח הקטן היה נשאר לבד בבית כתוצאה מהמעצר, המשתמט לא היה נעצר באותו הערב ומקבל צו, רק כדי שהאח הקטן לא יישאר לבד בבית.
מה ההפתעות שאתם נפגשים איתן בפעילות לכידת העריקים?
כשהשאלה הזו עולה לאוויר חניט ונציג נוסף מהמשטרה הצבאית מחייכים זה לזה ונראה שברור לשניהם מה היא הולכת לספר.
"אחת החוליות הלכה לעצור בחורה שמשתמטת יותר משנה. במהלך המעצר גילו שיש לה אחות תאומה שמשתמטת פחות משנה", היא מתחילה לספר ואז פותחת סוגריים, "אנחנו מקבלים למסוף את פרטי אלו שמשתמטים מעל לשנה. אלו שמשתמטים פחות משנה מטופלים על ידי מיטב (הבקו"ם). כשגילינו שגם האחות התאומה משתמטת יצרתי קשר עם קצין בכיר ממיטב שאימת לי שהיא באמת משתמטת ועצרנו את שניהן". מכאן לסיפור יש המשך עם סוף טוב, "אחרי יומיים במעצר, הן החליטו שהן רוצות להתגייס שזה משהו ששימח אותי מאוד".
הסיפור הטרי הזה, מהשבוע רווי האקשן וההישגים לחיל המשטרה הצבאית מצטרף לעוד נקודות אור נוספות הנלוות למלאכת בסיס השיטור דן, כמו חייל שסירב לצאת לקורס כי לא נתנו לו לשרת בקרבי ומשתמטים נוספים שקיבלו החלטה להתגייס, לא מחוסר ברירה, אלא מרצון. "כשהעצורים רואים את החיילים של המשטרה הצבאית ומבינים כמה הם אכפתיים, הם מבינים שהם גם רוצים להיות חיילים. הרבה מהם אגב, מבקשים לשרת בחיל המשטרה הצבאית", אומרת חניט.
יכול להיות מצב שישרת תחתיך חייל שגויס לאחר שנלכד בעריק או כמשתמט?
"אם זה יקרה, אני אקבל אותו בזרועות פתוחות. כנראה שמדובר באדם שעשה דרך והבין כמה דברים", אומרת חניט בחיוך.
"עריק ניסה לברוח לנו מפיר של ביוב"
במהלך הלילה אנחנו מלווים גם בלירן, בלש בכיר במשטרה הצבאית שמשרת בצה"ל כבר ארבע שנים, כולן באותו התפקיד. לירן שנושא בניסיון שאין להרבה אנשים בגילו, מספר לנו במהלך הנסיעה על ההפתעות שכרוכות בשירות המיוחד שלו. "באתי יום אחד לעצור אדם שמשתמט במשך תקופה של מתחת לשנה והבנאדם נכנס לנו לתוך איזה פיר ביוב וניסה לברוח לנו מלמטה. קפצנו אליו מלמעלה כדי לעצור אותו". מדבריו של לירן משתמע כי העבודה יכולה להיות מלוכלכת, אבל מלווה גם ברגעים מצחיקים: "היה עריק שהתחבא לנו מאחורי וילון. אתה פשוט רואה רגליים מבצבצות מתחת לוילון של החלון. בסך הכללי זו עבודה מאוד מעניינת אתה בא באינטרטקציה עם הרבה אנשים אתה רואה ומכיר אנשים שלא יוצא לך להכיר".
יש רגעים שזה קשה לך?
"לכל דירה יש את האופי שלה. יש דירות שהמצב בהם הוא יותר קשה. אבל בסופו של דבר צריך לבצע את העבודה. אם יש אירוע כזה או אחר, אתה יוצר קשר עם המפקדים וזו החלטה שלהם בסופו של דבר. פועלים בהתאם למצב".
הלילה נמשך ולמכשיר הטלפון של חניט ממשיכים להגיע הודעות עדכון מסמלת הבסיס ובה עדכונים על הישגי שאר החוליות: עוד עצור, עוד עצורה, עריק לא היה בבית וחניט מצידה שולחת לחוליות הודעות חיזוק לכל החוליות שפועלות במרחב. מידי פעם מגיעים סיפורים פיקנטיים על עריק שבמקרה ישב לשתות קפה עם חבר שלו שגם הוא עריק ושניהם הובאו למעצר יחד למרות שהתכנון היה לעצור רק אחד מהם. סיפור נוסף מאותו הלילה הוא על עריק שלא היה בביתו, אבל היה בבית עריק אחר שלא היה על הכוונת באותו הלילה באופן ספציפי, אבל כשראה את בלשי מ"צ היה בטוח שהם הגיעו אליו והסגירו את עצמו.
במהלך הערב עוצרים להתרעננות בתחנת הדלק שבכניסה לישוב סביון ושם עולות כל חוויות השירות של חייל בחיל המשטר הצבאית - עריק שהתחבא בתוך מזוודה, או עריקים שהם עקבו לראות מה קורה איתם, לאן התגייסו, איך הלך להם ואחרי כמה זמן הם השתחררו.
בכל השיחות שלי עם הבלשים הם מקפידים להסביר לי שמדובר בלילה שקט מאוד ושעצם העובדה שלא נרשמו אירועים בעייתיים היא חריגה מאוד. לדבריהם אין לילה שאין בו התנגדות מצד אחת המשפחות, משתמטים שמתעלפים במעצר או עריקים שמנסים לברוח. שלא ישתמע לא נכון, הם לא נראים מאוכזבים מהעניין. כל עניין הכח, הרעש והאימה, נשארים מחוץ לתמונה – לילה מוצלח שעובר בשקט, זה המצב הרצוי.
"היתה לי הרגשה שתגיעו"
אני מצטרף למעצר נוסף, הפעם בקריית אונו. אנחנו מחנים את הרכבים, לירן יוצא לחפש את הבית, חוזר ואומר "בואו נחזור, האיתור לא מספיק מדויק" - כלומר, אין לנו אימות ודאי לגבי הבית, לכן, חבל להפריע סתם כך לשכנים שאין דבר ולא חצי דבר ביניהם לבין עריקות או השתמטות. חניט מציעה לעזור בחיפוש. לאחר סיור נוסף סביב הבתים באזור, מאותר הבית הרלוונטי, על פי כיתוב קטנטן שחרוט על תיבת דואר נסתרת של בית פרטי, כזו שרק מי שעוסק במלאכה ידע למצוא.
לבית הזה אני מורשה להיכנס עם המצלמה שבידי. אני נכנס לבית ומספיק לשמוע את העריק אומר "הייתה לי הרגשה שתגיעו היום". זה היה בית של עריק בן 28 שכבר נכנס למעצר, יצא ממנו ועדיין מצוי במעמד עריק. חניט מתחילה לשוחח עם האב על הבית שמעוצב בצורה ייחודית ומעניינת. האב מהר מאוד עובר לספר על נסיבות העריקות של בנו שערק כי שיבצו אותו לטירונות בחוות השומר ולא נתנו לו להיות קרבי. הדבר המעניין יותר שהאב מספר זה שהוא הציע לבנו להסגיר את עצמו ממש ביום קודם, אלא שבנו אמר לו: "אין צורך, יש לי הרגשה שהם יבואו".
המעצר מסתיים בתמונה כמעט סוריאליסטית - העצור יצא מביתו עם קיטבג צבאי על גבו. נו טוב, גם עריקים יודעים להתקמבן.
מהלילה הזה נראה שכל עריק או משתמט יודע באופן ודאי, יום-יום, רגע-רגע, שבסוף יהיה לזה סוף, שכל הזמן עוקבים אחריו ושבכל לילה יכולים להיכנס שוטרים צבאיים ולקחת אותו למעצר. מדובר בחיים שמשפיעים על כל התא המשפחתי – ההורים שצריכים לתת הסברים על למה הבן לא בצבא ומתמודדים עם בן או בת שמתקשים להשתלב בשוק העבודה בשל היעדר שורת השירות הצבאי בקורות החיים, בני ובנות זוג שהעבר של בחירי ליבם עוד רודף אותם והאחים שחווים פעם אחר פעם ביקורים של המשטרה הצבאית בבית בשעות לא שגרתיות.
נראה שהבלשים מבינים היטב שמדובר במצב לא קל ולכן נמנעים מאינטראקציה כלשהי עם השכנים ומקלים על האינטראקציה עם המשפחה עד כמה שניתן. חניט, ששירתה בחיל המשטרה הצבאית בשירות החובה, השתחררה וחזרה לשירות לאחר שהשלימה לימודי תואר בקרימינולוגיה, מספרת שיש פער מאוד גדול בין האופן שבו היו מבצעים את ההליך הזה בעבר לעומת איך שהוא מתנהל היום. הבלשים שרואים את האוכלוסייה הזו יום אחר יום, כן מסוגלים להביע כלפיהם אמפתיה ולא, הם לא מתקנאים באלו שכביכול עושים חיים בזמן שהם כביכול טוחנים לילות כדי למצוא אותם.
להתעורר עם האנגאובר בתא כליאה
במתקן המעצר בתל השומר, אנחנו מלווים את העצור מפתח תקווה שעובר שם תהליך קליטה מלא הכולל ראיון אישי לאימות פרטים ובירור לגבי בעיות רפואיות או בעיות רווחה שיקשו על הליך המעצר והליך הבאתו לבית המשפט. ברחבת בית המעצר מצטרף העצור מפתח תקווה לעצור בן העדה האתיופית שנתפס על ידי חוליה אחרת. נראה שאותו עצור מצוי תחת השפעת אלכוהול ושהוא מאוד שמח מהמעמד, או כמו שאמרה אחת החיילות, "נראה כאילו הוציאו אותו ממסיבה". באותו הרגע המראה היה נראה מבדר ואפילו סיפק לי כמה תמונות טובות, כאלו שמספרות סיפור, אבל אף אחד מאיתנו לא קינא בהאנגאובר שאיתו יתעורר אותו עצור ביום שלאחר מכן ויגלה שהוא למעשה עצור ואזוק.
את הליווי לבלשים אני מסיים בערך בשעה חמש לפנות בוקר כשמתחילים להיראות דמדומי זריחה. המבצע צפוי להימשך עוד שעתיים, השעתיים האחרונות של המבצע שכולם מקווים שגם הן יהיו שקטות כמו אלו שקדמו להם.
על פי הנתונים של צה"ל, ערב המבצע, מצבת העריקים הארצית מנתה 2,700 איש. בתום המבצע, שהחל ביום ראשון והסתיים ביום חמישי בבוקר, המשטרה הצבאית הצליחה להחזיר קרוב ל-300 עריקים ומשתמטים ממרכז הארץ ודרומו, כלומר, צמצמה את מצבת העריקים הצטמצמה ביותר מעשרה אחוזים. מבין שלוש מאות העריקים שנתפסו, ששים אחוז נעצרו וארבעים אחוז הסגירו עצמם.
מעגל שנסגר בש"ג הבסיס
בעוד קרני השמש מתחילות לעלות, מטוסים נוחתים וממריאים בנמל התעופה בן גוריון הסמוך ואזור גוש דן מתחיל להתעורר לחיים, אני נפרד מהחוליה בקריית אונו. מחניט שמחדירה את הנשמה וחדוות העשייה בחיילי המשטרה הצבאית במרחב, אני נפרד בכניסה הדרומית לתל השומר, אותו השער שממנו נכנסים האוטובוסים מלאי המתגייסים מכל הארץ. היום, אני יודע שהוא השער שמקבל גם את פניהם של העריקים והמשתמטים שמובאים למעצר.
בתחילת הערב הסבירה לי חניט שהמסורת אומרת שלא אומרים בתחילת ליל מעצרים "בהצלחה", כי זה מביא מזל רע. במקום זה אומרים "שיהיה בכיף", כשהכוונה היא - באו נעשה את העבודה ברוח טובה וברצון טוב, כי יש סיכוי שעם הגישה הנכונה האנשים שנעצרים היום, מחר עוד עשויים להתגייס לצה"ל. הרוח היתה טובה והיה גם מוצלח, אבל ההצלחה האמיתית נמדדת בשאלה - מי יצטרף לאותן התאומות ויתגייס גם הוא לשירות בצה"ל.