"ואדי ערה זה ציר תנועה שלא נכון להתבסס עליו או להתעמת איתו", אמר אלוף איציק תורג'מן, ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה הפורש, בתשובה לשאלה אם צה"ל לא יוביל שיירות בוואדי ערה בשעת חירום. (את הדברים אמר לטל לב-רם ב"מעריב").
אמירתו של האלוף עוררה תמיהות, שלא לומר כעסים, עד כדי כך שגורמים בסביבת צה"ל הרגישו צורך לגבות את תורג'מן. מרבית התגובות, באופן טבעי, התייחסו לשיח הער הנוגע בסוגיות אזרחיות - ובמיוחד בהתייחס ליחסים המורכבים שבין ערבים ויהודים.
עם זאת, מעניין לראות כי ישנה זווית נוספת, צבאית, ש"נבלעה" בשיח הכללי: מדוע קצין בכיר בצה"ל חושף תכניות מבצעיות או לוגיסטיות? מדוע להבליט מעל דפי העיתון תכניות עבודה של צה"ל, ומה עומד מאחורי ההסכמה של דובר צה"ל והצנזור הצבאי לאפשר את פרסום הדברים?
הדברים לא מסתכמים בכך; בראיון האלוף תורג'מן מנפק מידע נוסף ("הכשרנו עד עכשיו 1,600 ק"מ של צירי עפר רחבים", "יש לנו היום תכנית ליצירת מעקפים באמצעות כלים הנדסיים" ועוד). תורג'מן אינו היחיד כמובן. מזה זמן מה, גורמים בכירים וזוטרים בצה"ל, תחת שמם המלא או בעילום שם, נוטלים לעצמם את החירות לחשוף מידע.
במקביל, נדמה שגם הצנזורה הצבאית, שהייתה בעבר חריפה יותר, הרבה פחות רגישה מבעבר בכל הנוגע לפרסום נושאים הנוגעים לביטחון מדינת ישראל.
הגורמים בצה"ל אינם פועלים כמובן ב"חלל ריק". אנו נמצאים ב"עידן המידע", כאשר הביטוי הקיצוני ביותר שלו בא לידי ביטוי לאחרונה במהלך מבצע "שומר החומות". כאשר ישראל הייתה תחת ירי טילים מאסיבי - דאגו כלי התקשורת בזמן אמת ובשידור חי לתאר בפרטי פרטים את מקום הנפילה, הנזק שנעשה - ואפילו מהו המרחק בין מקום הנפילה למקום המיושב הקרוב ביותר.
מחד, הצורך והרצון של הציבור לדעת מובן; אבל מאידך, לעיתים זה נשמע כאילו שדרי החדשות מכוונים את משגרי הטילים ומורים להם אילו תיקונים עליהם לעשות כדי להגיע לפגיעה מדויקת יותר.
חשוב לומר; אינני בעד איסור התבטאויות גורף, אולם חשוב שגורמי צה"ל יפעילו שיקול דעת, ינהגו באיפוק ויחשפו מידע "במשורה". ברור לי גם שגורמי המודיעין של האויב מחזיקים במידע עלינו, שמתעצם כל העת, ולא כל מידע שנחשף בתקשורת הינו בהכרח מידע חדש (בעיית התנועה בצירים ראשיים העוברים בסמוך ליישובים ערביים אינה חדשה). האם לא די בעיון קצר במפת הארץ כדי לדעת מה האלטרנטיבה לתנועה בוואדי ערה? האם אין די בהצצה חטופה במפות גוגל כדי לחשוף את דרכי העפר שצה"ל סלל?.
צה"ל וקציניו חייבים לגלות יותר רגישות ולא לחשוף מידע שעשוי לפגוע בתכניות או אפילו לעלות בחיי אדם. הרי ברור שהאויב חשוף לכלי התקשורת שלנו, אז מדוע "לנדב" לו מידע איכותי בחינם? האם השלב הבא יהיה שאלופים בצה"ל יתארו מראש אילו יעדים בכוונתם לתקוף, ובאיזו דרך? האם חובה להציג בפני האויב את מפת הצירים שלנו?.
הבה נזכור: מנחם בגין לא גילה לממשלתו, ואפילו לא לבנו, את דבר תקיפת הכור העיראקי עד שהמטוסים היו בדרכם חזרה.
ועוד מסר קטן לאלוף תורג'מן: "הצנע לכת". אני סבור כי אין מקום לאמירה כמו "האלוף בריק תקוע בשנת 1973". גם אם אתה סבור שיצחק בריק, איש צבא עתיר זכויות שאף זכה ב"עיטור העוז", טועה או מגזים – יש דרך לומר את הדברים.
הניסיון הישראלי המר של ערב מלחמת יום הכיפורים מחייב להאזין היטב לאלה שדעותיהם שונות ואפילו חריגות; כולנו זוכרים בכאב מה קרה כאשר לא האזינו לאזהרותיהם של תא"ל (מיל') יואל בן-פורת (מפקד יחידת ההאזנה דאז) ולאל"מ (מיל') בנימין סימן-טוב.
הכתוב הנו טור דעה. הכותב אל"מ (מיל') מוטי גלוסקה, חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.