מבצע החילוץ של הנערים התאילנדים החל אתמול והעולם כולו כוסס ציפורניים. מאות אנשי הצלה זורמים מכל קצוות העולם והם מוכנים לעשות הכל כדי לראות את הנערים האלה בחוץ, עומדים על רגליהם חזקים ומחויכים.
בראש המאמצים ניצבים לוחמי יחידת התקיפה והחבלה התת-ימית המלכותית – אריות הים התאילנדיים. מי הם הלוחמים שיצרבו לעד כגיבורים בהיסטוריה ובתודעה האנושית, במבצע שסיפורו יהפוך בוודאי לשובר קופות הוליוודי?
רב הנסתר על הגלוי
שורשי הקומנדו הימי של תאילנד ניטעו עוד בימי מלחמת העולם השנייה, אז קבוצות קומנדו מאולתרות פשטו מהים והטביעו ספינות חולפות. כשהמלחמה נגמרה, התאילנדים ניסו להקים יחידה מסודרת בסיוע ארה"ב אך הפרויקט לא יצא לפועל. רק בשנת 1956 היחידה הוקמה באופן רשמי בעזרת אנשי אריות הים של ארה"ב – וגם הודות לסיוע הכספי הנדיב של ה-CIA.
מעט מאוד ידוע במערב על פעילות היחידה המסווגת לאורך השנים. אחד הפרקים הבודדים שפרטיו ידועים התרחש במלחמת וייטנאם, אז צוותים של היחידה הסתננו ללאוס, אספו מודיעין, פגעו בקווי אספקה והתנקשו בגורמים שונים. כשהווייטנאמים פלשו לקמבודיה והקימו ממשלה קומוניסטית, אנשי אריות הים התאילנדיים פעלו נגדם בגיבוי ה-CIA.
מאז, היחידה משתתפת במאבק במורדים האסלאמיים בתאילנד – וגם במלחמה נגד הטרור העולמי. כאמור, מידע על פעולות היחידה כמעט ולא קיים, למרות שלוחמיה פועלים יחד עם יחידות הקומנדו של ארה"ב ויחידת הקומנדו הימי הבריטי SBS. כן ידוע שצוותי היחידה השתתפו במבצעים בינלאומיים נגד פיראטים באזור סומליה והפיליפינים, ויש גם שמועות לא מבוססות על פעילות נגד החות'ים בתימן לצד ארה"ב.
כיום משרתים ביחידה כ-400 קצינים וחיילים המגיעים ברובם מחיל הנחתים התאילנדי. מצבת הכוחות מחולקת לשתי מחלקות: אחת המתמחה בתקיפה תת-ימית – ושנייה העוסקת בפשיטות מהים. בכל מחלקה פועלים 140 לוחמים המחולקים לארבעה צוותים, המתמחים גם הם בסוגים שונים של לחימת קומנדו ימי. תנאי הקבלה הם ניסיון קודם בצבא התאילנדי – וקורס מפרך הנמשך מספר לא ידוע של שבועות.
השבוע הראשון הוא "שבוע הגיהינום", כמו של היחידה המקבילה מארה"ב. כלי תקשורת בתאילנד העניקו בעבר את התואר "סופרמן" למי ששורד את השבוע הזה: המועמדים לא ישנים כ-120 שעות שבהן הם נושאים משקל כבד מאוד, הולכים ורצים מרחקים ארוכים – וכמובן, מבלים זמן רב בין הגלים. בדרך כלל, מחצית מהמועמדים נושרים בשלב הזה.
אחרי השבוע מהגיהינום, המועמדים מתחילים קורס של 31 שבועות שבמהלכו הם לומדים קרב מגע, לוחמת גרילה, הישרדות בג'ונגל, איסוף מודיעין, ניווט, פעולה מספינות ומצוללות - ושימוש במגוון כלי נשק. בשבוע ה-15 מגיע שיא נוסף בו הלוחמים צוללים לעומק של 30 מטרים בלי ציוד וחמצן. כשהם עולים בחזרה לפני הים, הם נדרשים לעצור את הנשימה לדקה נוספת – אחרת ימותו בגלל הפרשי הלחץ. בתום הדקה הזו, הם נושמים באמצעות מתקן מיוחד שאמור לאזן את הריאות שלהם. לשלב הזה מגיעים בדרך כלל רק 80 מועמדים ומסיימים אותו 40 בממוצע. רוב הפורשים לא עושים זאת מרצון, רובם נפצעים או סובלים מתשישות קשה.
מי ששרד את השבוע ה-15 ממשיך לאימוני צלילה מורכבים יותר ולחימה תת-ימית, שבסופם הוא יקבל את סיכת היחידה ויתחייב לחמש שנות קבע. בסך הכל רק 30 אחוז מהמועמדים מסיימים את ההכשרה. הם מקבלים מיד שדרוג בשכר הכולל תוספת סיכון של "צוללן לוחם".
למרות ההכשרה הקשה והשרות מסכן החיים, בתאילנד יודעים לספר שהביקוש ליחידה רק עולה עם השנים – ושהלוחמים נותרים מחויבות ליחידה גם אחרי השחרור. אותה מחויבות ממש הביאה אותם לחלץ את 12 הנערים והמאמן, כשהעולם כולו צופה ומחזיק אצבעות.
עוד בפז"ם:
>> צבא תאילנד: סקירה