"כל הפחדים כולם" הוא ספר של טום קלנסי על פיגוע שהתרחש בארה"ב באמצעות פצצה גרעינית. הספר מתחיל במלחמת יום כיפור, אז חימשו מטוס בפצצת גרעין משום שחשבו שהסוף קרוב. לבסוף המטוס נשלח לתקיפה רגילה כשעליו הפצצה ששכחו להוריד. הוא מתרסק והפצצה נעלמת יחד איתו – אך נמצאת שוב כעבור שנים ומשמשת לפיגוע. העלילה של קלנסי בדיונית כמובן, אבל אם אתם חושבים שגם הזויה, תחשבו שוב. בעולם יש לפחות 50 פצצות גרעין שהלכו לאיבוד, אותן אפשר אולי למצוא בסופו של מסע חיפושים יצירתי.
פצצות אטום בקרקעית הים
הפצצה הגרעינית הראשונה שנעלמה הלכה לאיבוד בפברואר 1950. היה זה כשמבנה מפציצים מסוג בי 36 יצא לגיחת אימון מבסיס באלסקה לבסיס בטקסס. על כל מטוס הייתה פצצה אטום אחת מסוג MK4 שהייתה עם ראש דמה, אבל הכילה אורניום. במהלך הטיסה כבו שלושה מתוך ארבעת מנועי המטוס, ככל הנראה בגלל תקלה טכנית. הטייס חשש שהפצצה תפגע ביכולת לבצע נחיתת אונס אז הוא השליך אותה מגובה של 8,000 רגל מעל לאוקיאנוס. למרות שמדובר בפצצת דמה היה בה חומר נפץ שהופעל בפגיעה במים אולם לא גרם לפיצוץ גרעיני. למרות שחרור הפצצה הצוות נאלץ בסופו של דבר לנטוש את המטוס ובהמשך הם חולצו מהים. עד היום הדו"ח של הפנטגון לא נחשף ולא ברור מה קרה לפצצה והאם היא התפרקה כתוצאה מהפיצוץ.
שש שנים אחרי שאיבדו את הפצצה הראשונה יצא מפציץ מסוג בי 47 לטיסת אימון ארוכת טווח במהלכה תרגל הצוות תדלוק אווירי ותקיפה גרעינית של ברית המועצות. על סיפון המטוס היו שתי פצצות גרעיניות. כאשר הגיע המטוס לגובה של 14 אלף רגל הם התכוננו לתדלוק האווירי מעל לים התיכון. במהלך האימון הזה הם הגיעו לאזור בו נוצרה עננות כבדה והקשר עם המטוס נותק. המפציץ פשוט נעלם יחד עם כל אנשי הצוות וכמובן שגם זוג הפצצות. עד היום לא ברור איפה מקום ההתרסקות המדויק ובקרקעית הים שוכבות להן זוג פצצות בעוצמה של 3.4 מגה טון. שנה אחר כך, יולי 1957, מאבד חיל האוויר האמריקאי עוד שני פצצות מעל לאוקיאנוס האטלנטי כאשר טייס מפציץ משליך אותן בגלל תקלה במטוס. גם במקרה זה הן לא נמצאו עד היום.
ארה"ב שומרת על ממוצע של פצצה גרעינית אבודה בשנה כאשר אחת נוספת נעלמת ב-1958. היה זה כאשר מפציץ מסוג בי 47 התנגש עם מטוס קרב מסוג F-86 במהלך אימון שנערך מעל לאוקיאנוס האטלנטי סמוך לחופי ג'ורג'יה. טייס הקרב צנח ללא פגע וצוות המפציץ ניסה לבצע נחיתת אונס מספר פעמים אולם ללא הצלחה. לבסוף הם קיבלו אישור לזרוק את הפצצה ורק לאחר מכן הצליחו לנחות. למרות שידעו היכן נפלה בחיפוש שנערך אחריה היא פשוט לא נמצאה. רק כעבור 46 שנים, ב-2004, הצליחו למצוא את הפצצה אבל הוחלט להשאיר אותה במקומה בכדי לא לגרום לפיצוץ.
הסוד הקטלני של מדינת צפון קרולינה
לא חייבים להיות צוללנים כדי לחפש את פצצות הגרעין שאבדו. אחת כזו נמצאת עד היום בשטחה של מדינת צפון קרולינה. בינואר 1961 המריא מבסיס גולדסבורו מפציץ מסוג בי 52 לגיחת אימון, שכמובן נועדה לדמות תקיפה של ברית המועצות. על סיפון המפציץ היו זוג פצצות מימן בעלות עוצמה של 24 מגה טון – בערך פי 2,000 ממה שנפל על היפנים במלחמת העולם השנייה. במהלך הטיסה נוצר פיצוץ במיכל הדלק שבכנפי המטוס וחלק מאנשי הצוות צנחו. אחת מהפצצות השתחררה מהמטוס ושקעה באדמת ביצה חקלאית, ככל הנראה לעומק של 50 מטרים. למרות שמקום הנפילה המוערך ידוע, עד היום לא נמצאה הפצצה.
הפעם הבאה שלארה"ב נעלמה פצצת אטום זה כבר עלה להם במשבר מדיני חמור מול יפן וגם באמינות. ב-5 בדצמבר 1965 נושאת המטוסים טיקונדרוגה (Ticonderoga) עשתה את דרכה ליפן אחרי שסיימה סבב תקיפות בווייטנאם. מסיבה שאינה ברורה במהלך ההפלגה נפל לים מטוס סקייהוק שעליו פצצה גרעינית, כשגם הטייס בקוקפיט. בתחילה ניסו האמריקאים להשתיק את התאונה וגם כשהדבר נחשף טענו שזה קרה במרחק בטוח של 800 ק"מ מחופי יפן, שעדיין הייתה מצולקת מזוג פצצות אטום שנפלו עליה. בהמשך התברר שהתאונה התרחשה רק 130 ק"מ משם, מה שגרר למשבר מדיני חמור. גם במקרה הזה, עד היום לא מצאו את המטוס, הטייס ואת הפצצה בעוצמה של מגה טון אחד.
הצוללת טבעה – הטילים הגרעיניים נעלמו
בסך הכול האמריקאים איבדו במהלך השנים 11 פצצות גרעיניות שלא נמצאו עד היום. מספר נמוך יחסית לתרומה של הרוסים שהשאירו, בעיקר בים, 39 פצצות וראשי נפץ גרעיניים. במקרה של הרוסים מדובר בעיקר בצוללות גרעיניות שטבעו בתאונות שונות.
בימי המלחמה בקרה נהרגו בארצות הברית וברית המועצות לשלוח צוללות חמושות בטילים גרעיניים לסיורים תת ימיים, צוללות שנועדו להיות כוח תגובה גרעיני מהיר וכמעט בלתי פגיע. אחת מאותן צוללות הייתה K-8 של הרוסים. במהלך תרגיל ימי גדול שהתקיים באפריל 1970 פרצה אש בצוללת כתוצאה מקצר חשמלי, והתפשטה במהירות דרך מערכות מיזוג האוויר. בתחילה נתן מפקד הצוללת פקודת נטישה אך היא בוטלה כשהגיעה ספינת גרירה. למרות המאמצים להציל את הצוללת היא טבעה – ויחד איתה טילים, כורים גרעיניים ו-52 אנשי צוות, בהם גם המפקד. עד היום היא שוכבת, על כל יכולותיה הגרעיניות, 480 ק"מ צפון מערבית לספרד.
באוקטובר 1986 הרוסים מאבדים צוללת נוספת כאשר K-219 שוקעת יחד עם טילים בין יבשתיים עליהם ראשי נפץ גרעיניים. בהקשר לצוללת זו מעניין לציין ששנתיים לאחר שטבעה, ספינת המחקר קלידיש הצליחה לאתר את נקודת הטביעה. הם גילו שחלק מצינורות הטילים נפתחו, כאילו בכוח, וחלק מהטילים וראשי הנפץ הגרעיניים נעלמו. מכיוון שלרוסים לא הייתה יכולת לצלול לעומק כזה, לא ברור האם נסחפו ולאן.
מי יצליח לדוג את הצוללת הגרעינית מהים?
יש עוד צוללות שאבדו עם השנים יחד עם החימוש הגרעיני, אולם המסקרן מכולם זה הסיפור של K-129 שאבדה יחד עם הטילים שלה ב-1968. הסיפור שלה קרה אולי לפני שנים, אולם מלמד שבעזרת יצירתיות אפשר להעלות את הטילים מהים. הספינה טבעה כתוצאה מתקלה טכנית בצפון האוקיאנוס האטלנטי. שש שנים לאחר מכן מחליט ה-CIA להעלות את הצוללת מבלי שיגלו זאת, בכדי לקחת את הסודות שעל סיפונה. במסגרת פרויקט אזוריאן (או כפי שהוא מוכר לעיתים, "מבצע ג'ניפר") מגייס הארגון את הווארד יוז, שבונה להם ספינה שבמרכזה בריכה ענקית וזרועות שירימו את הצוללת. .בכדי לא לעורר את חשדנותם של הרוסים הספינה יצאה לים תחת הכיסוי של ספינת מחקר ואפילו תחת סיקור תקשורתי. בסופו של דבר המבצע נכשל, לאחר שבאמצע ההרמה אחת הזרועות קרסה וחלק מהצוללת נשבר וחזר לים. על המבצע ההוא כבר עשו סרט, אבל זה המקום לציין שאם זה מה שעשו בשנות ה-70, מי יודע מה אפשר לעשות עם הטכנולוגיה של היום.