הרשת החברתית רועשת וגועשת מאז שפורסם דבר התפטרותו של ראש אכ"א היוצא, אלוף חגי טופולנסקי, בעקבות גניבת המחשב מביתו. "איך הגורל צוחק לו בפנים", "יום חג במדינה" וגם "ברוך שפטרנו" הן רק חלק מהתגובות הקשות שנכתבו נגד האלוף ביממה האחרונה. אבל למה בעצם? כן, אני יודעת: טופולנסקי הוביל בתקופת כהונתו כמה רפורמות מהפכניות שלא ממש עלו בקנה אחד עם הרצונות של חיילי צה"ל. מפקודת הזקנים שהוקשחה משמעותית ועד רפורמת החופשות שלמעשה ביטלה את היכולת של חיילי צה"ל לבחור מתי לנצל את ימי החופש שלהם, לא אגזים אם אומר שטופולנסקי הפך לאחד מהאנשים הפחות אהובים בקרב החיילים. אולי אפילו השנואים.

גם אני התעצבנתי כשגיליתי שחיילים שנותנים למערכת שנתיים או שלוש (או יותר) לא יכולים לצאת לאוורור מהשגרה כשמתחשק להם, אלא רק מתי שקבעו להם. אני יכולה לגמרי להבין את החייל שגידל זקן במשך שנים ופתאום נלקח ממנו הפטור. אבל זאת עדשה צרה מדי, קטנונית מדי, לבחון דרכה את טופולנסקי ואת סוף דרכו בצה"ל.  

טופולנסקי, איש חיל האוויר שהיה מועמד מוביל לתפקיד מפקד החיל ומאחוריו יותר מ-30 שנות שירות כטייס קרב, כנראה לקח חלק בכמה מבצעים שתרמו באופן ישיר לביטחון מדינת ישראל, למרות שכבר לא נשמע עליהם לעולם. במהלך כהונתו כראש אכ"א הוא עסק בנושאים קצת פחות נוצצים מפטור זקן וימי חופש, אבל הרבה יותר נפיצים וכאלה שדרשו ממנו לגלות אומץ של ממש. נושאים כמו מודל הקבע או הקשר בין דת לצבא אמנם לא ממש מטרידים טוראים ורב"טים ביומיום, אבל אי אפשר להפריז בחשיבות שלהם למערכת הצבאית. טופולנסקי הוביל את ההחלטה להעביר את ענף התודעה יהודית מידי הרבנות הצבאית לאכ"א, והוביל את הצמצום בכוח האדם בצה"ל בהתאם לתר"ש גדעון.


לא חסרים חיילים בצה"ל שיאשימו את המפקדים שלהם בחוסר לקיחת אחריות, בשימוש לרעה בכוח ובדאגה למעמד האישי על חשבון היושרה. אבל משום מה, כשזה מגיע לטופולנסקי, את החיילים זה כבר לא מעניין. אבל לא יעזור: הדבר שאמור לגרום לחיילים להעריך את אלוף טופולנסקי יותר מכל הוא הצורה שבה בחר לסיים את תפקידו. כשמפקד כל כך בכיר, שמחזיק בהיסטוריית שירות כל כך מפוארת, מחליט לסיים את תפקידו ובעצם גם את שירותו הצבאי רק בגלל החשד שדבק בו שמץ של רבב - זה לא פחות ממעורר כבוד, ולצערנו גם נדיר מאוד במדינה שבה האחיזה בכיסא היא ספורט לאומי.

כן, טופולנסקי שגה (וגם על גודל השגיאה אפשר להתווכח, בייחוד אחרי שחקירת מצ"ח העלתה כי לא החזיק חומר מסווג על המחשב שנגנב ממנו). שגה ולקח אחריות מלאה בצורה ערכית ומעוררת השראה, כזו שצריכה לגרום לכולנו לשחרר אנחת רווחה שיש מפקדים כאלה בצה"ל. שמחה לאיד זה דבר אנושי ולמען האמת גם די כיפי, אבל הפעם פשוט אין לה מקום.

אז נכון, אין לכם זקן ואתם יכולים לטוס לברצלונה רק במחירים הלא ממש משתלמים של החגים, אבל תנו לי לגלות לכם משהו: יש סיכוי טוב שזה לא ישתנה גם בקדנציה של ראש אכ"א הבא. אין לכם ממש סיבה לכוון את הזעם שלכם כלפי טופולנסקי ולזעוק "קארמה איז א ביץ". במקום זה, תעריכו את טופולנסקי – גם את השירות המפואר שלו בצה"ל וגם את הצורה שבה סיים אותו - ותקוו שגם במפקד שלכם מסתתר טופולנסקי שיידע לקחת אחריות על המעשים שלו ברגע האמת.