ביום שלישי השבוע הייתה הפעם הראשונה שבה הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, הגיב למשבר באוקראינה. "התושבים במזרח אוקראינה מודאגים, ואנו שומרים לעצמו את הזכות להשתמש בכל האמצעים האפשריים כדי להגן עליהם, אם הם יבקשו מאתנו", אמר לעיתונאים. נראה שהנשיא הרוסי לא ממש מודאג מהאתגר הצבאי והוא הוסיף איום כשאמר "אנחנו לא מתכוונים להיכנס למלחמה עם העם האוקראיני. אני רוצה לראות שמישהו יפתח באש לעבר האנשים שאנו עומדים לצדם". האיש מחזיק באחד מהצבאות החזקים בעולם ונראה שיש לו על מה להתבסס בדבריו. הרשתות הזרות וגם הישראליות משקפות היטב את המתרחש על חצי האי קרים. אנחנו החלטנו להזכר בסיבוב הקודם, המלחמה בגאורגיה, אחרי שמישהו העז להעיר את הדב הרוסי משנתו.
המלחמה בגאורגיה פרצה באוגוסט 2008 אחרי שפרצו מספר קרבות כבדים בין צבא גאורגיה לבדלנים בחבל דרום אוסטיה. יחד עם חבל ארץ נוסף, אבחזיה, הם פרשו מגאורגיה בזמן מלחמת האזרחים שהייתה במדינה במהלך שנות ה-90. אבחזיה ואוסטיה הוכרו כמדינות על ידי רוסיה, אבל לא על ידי שאר העולם שראה בהם חלק מגאורגיה. בערך כמו אוקראינה היום. אגב, כמו בחצי האי קרים, גם באוסטיה יש רוב רוסי מכריע ומיעוט גאורגי, חמישית מכלל האוכלוסייה.
מסכת של התגרויות הדדיות
האירועים הצבאיים החלו הרבה לפני פרוץ הקרבות וגם הם מזכירים מאוד את מה שקורה היום. זה התחיל בהאשמות הדדיות על התארגנות למלחמה וטענה של הרוסים כי הגאורגים צוברים כוחות צבא סמוך לאוסטיה. אגב, טענה זו הופרכה גם על ידי כוח משקיפים של האו"ם, לא משהו שהזיז לרוסים. בינתיים הגדילה רוסיה את כמות "שומרי הסדר" שלה בחבל השני, אבחזיה. הם צברו שם כ-3,000 חיילים בהם גם מאות צנחנים. סרגיי לברוב, אמר בזמנו כי ארצו איננה רוצה מלחמה, אבל תשיב אש נגד כל מתקפה. בנוסף וכפי שהרוסים נוהגים לרמוז לעולם על הכוונות שלהם, הצבא הרוסי יצא לאימוני ענק בסמוך לגבול הגאורגי.
במקביל, הרוסים אימנו את הבדלנים בדרום אוסטיה ואבחזיה והכינו אותם למלחמה, כמובן שגם חימשו אותם. כהמשך ישיר למלחמה הקרה בין ארצות הברית לגוש הסובייטי, גם הגאורגים זוכים לסיוע צבאי נדיב ואימונים, בין השאר מארה"ב ומישראל. המתיחות גוברת ב-16 לאפריל, אז חותם פוטין על צו שממסד את הקשר בין הממשל הרוסי למי שהם מגדירים כריבון באוסטיה ואבחזיה. המתח מגיע לשיאו אחרי שמטוס קרב רוסי מסוג מיג 29 יירט כטב"ם גאורגי. מדובר בכלי מתוצרת ישראל, אשר תיעד את הפלתו בסרטון שהופץ לאחר מכן בכל העולם. מפה הדרך למלחמה הייתה קצרה מאוד.
הצעד הראשון – מצד גיאורגיה
בניגוד למצב עם האוקראינים, הראשונים לפתוח באש היו דווקא הכוחות הגאורגים, מהלך שלימים, התברר כטעות על רקע העובדה שרוסיה הייתה הגב של הבדלנים שבהם הם נלחמו. צבא גאורגיה פלש לחבל ב-7 לאוגוסט ודי בקלות הדפו את כוחות הבדלנים כשהם מתקדמים לכיוון צחינוואלי. יש לציין כי על פי האוסטים, הגאורגים החלו בסדרה של הפגזות כבר בחודש יוני. ביולי היו במקום גם מספר פיגועים ואף עימותים של הגאורגים על חיל האוויר הרוסי.
בכל מקרה, הכוחות הגאורגים התקדמו על גבי טנקים ונגמ"שים כשהם מגובים באש ארטילרית. בחלק מהמקרים, האש הכבדה פגעה גם באזרחים תמימים ובתוך כך גם פגיעה ישירה בבית חולים. תחת חיפוי מטוסי סוחוי 25 של חיל האוויר הגאורגי, נכנסו לצחינוואלי גדודים של החטיבה ה-4 לגדודי קומנדו של משרד הפנים.
ברוסיה לא חיכו הרבה זמן וכבר למחרת היום, 8 באוגוסט, נכנס כוח רוסי לאבטח את הציר לעיר בה נלחמו הגאורגים. שעות לאחר מכן, מתפתח קרב ראשון בין החיילים הגאורגים לרוסים. הגאורגים התקרבו למתחם בו היו כ-250 חיילים רוסים ופתחו לעברם באש מקלעים. הרוסים השיבו באש, בין השאר ממקלעים כבדים שהיו על נגמ"שים BMP, והגאורגים הביאו למקום מספר טנקים מסוג T-72. הכוח הרוסי התגלה כלא מיומן ולא מאומן מספיק. בתוך זמן קצר הצליחו הגאורגים להשמיד את כל הרק"מים של הצבא הרוסי ולפחות עשרה חיילים רוסים נהרגו. הגאורגים איבדו טנק אחד שאנשי צוותו הצליחו להימלט.
דווקא אז הם זכו להרגיש את נחת זרועו של חיל האוויר הרוסי ובהמשך גם את שאר הכוחות. חיל האוויר הרוסי שלח לאזור מכה שניה בדמות גיחה ענקית של עשרות מטוסי קרב מסוג סוחוי 24 ו-25 ואפילו מפציצים גדולים מסוג טופולוב 22 כשהם מגובים במטוסי יירוט מסוג סוחוי 27. אגב, בשלב הזה התבררה רמתו הנמוכה של חיל האוויר הרוסי. על פי וועדות חקירה שנפתחו אחרי המלחמה, אחוז הפגיעה של הטייסים הרוסים עמד על 40, יש שטענו כי פחות מ-30 אחוז, אבל בהסתברות כמו בהסתברות, הכמות עשתה את שלה. בנוסף איבדו הרוסים ארבעה מטוסים בהם גם מפציץ טופולוב 22, שלושה אנשי צוות נהרגו ורביעי נפל בשבי. חלק מהטענות שעלו אחרי המלחמה זה ששניים מהמטוסים הופלו באש ידידותית.
אחרי המטוסים, הגיעו כוחות הענק של הצבא הרוסי שכללו כמות גדולה של טנקים וחיילי חי"ר המגובים באש תותחים כבדה וכמובן שגם אווירית. התיאור הגאורגי למתקפה הרוסית היה "משהו דומה לגיהינום". הכוח הרוסי פתח באש תופת, אגב מבלי לשאול שאלות גם כאשר הלחימה הייתה באזור שהיה רווי באזרחים. הם פשוט דרסו את הכוחות הגאורגים בכמויות אדירות של חיילים ציוד ואש.
לגאורגים לא היה סיכוי מול העוצמה הרוסית, אולם בגלל ליקויים בצבא הרוסי ונחישות שפרצה מדי פעם בקרב הגאורגים הם הצליחו לעקוץ את הצבא הרוסי. לפחות שני מטוסי קרב הופלו ובנוסף הצליחו לוחמי הכוחות המיוחדים להשמיד גדוד רוסי משלהם. גם במקרים אלה, עלו טענות לאחר המלחמה על רמת הפיקוד הנמוכה של הרוסים והאימון הלקוי של החיילים, אבל כאמור, מדובר היה בעקיצה ובחמישה ימים בלבד הם הדפו מהזירה את כל יחידות צבא גאורגיה.
הרוסים לא הסתפקו בהדיפת הגאורגים מחבלי הארץ. צבאם פתח במתקפה משולבת אל עומק גאורגיה עצמה שיצאה בתנועת מלקחיים גם מחבל אבחזיה וגם מאוסטיה. הם הטילו מצור על נמלי הים של גאורגיה, מצור שדרך אגב הופסק אחרי לחץ שהופעל על ידי אוקראינה, ואף הפציצו מהאוויר את נמל התעופה הבינלאומי בטביליסי. הם כבשו את העיר גורי ולמעשה פגעו בעורק הראשי שמחבר בין מזרח גאורגיה למערבה.
בסופו של דבר, הגאורגים התחננו להפסקת אש והעולם גינה כמובן את התוקפנות הרוסית. כמובן שהם לא היו יכולים לעשות יותר מדי והכוחות הרוסים נסוגו מגאורגיה עצמה רק ב-8 לאוקטובר, למעט כוחות שהם השאירו עד היום בחבלי הארץ הגאורגים אוסטיה ואבחזיה במה שהם הגדירו כ"רצועת ביטחון". העולם, כמובן, מגנה מהלך זה.
שידור חוזר?
נכון להיום אין לאף אחד רצון להבעיר את האזור, במיוחד נוכח העובדה שהרוסים השיגו בדיוק את מה שהם רצו. אין ספק שגם באוקראינה יהיה זה הצבא הרוסי שיצא כמנצח, אולם כפי שפרסמנו השבוע, יהיה להם אתגר גדול יותר. כמו כן, פוטין יודע שהפלישה הצבאית לגאורגיה ב-2008 נתמכה על ידי רוב גדול, אבל גאורגיה זה לא אוקראינה. בניגוד לגאורגיה, אוקראינה קשורה היסטורית ותרבותית לרוסיה, ולרוב תושביה בני משפחה וחברים המתגוררים באוקראינה.
בנוסף, כמו שבגיאורגיה, הרוסים שמרו לעצמם את חבל אוסטיה וחבל אביחזה, לפוטין יש כבר היום את חצי האי קרים, כולל הנמל הצבאי שבשליטתו. די ברור שמשם המערב כבר לא יוציא אותו, אבל כמובן שאף אחד לא יכול להגיד מה ילד יום, מלבד אחד. פוטין שמו. אגב, יש עוד קוריוז מהמלחמה בגאורגיה. רוסיה הודיעה כי היא מעוניינת לרכוש כטב"מים מישראל וזה אחרי שכוחותיה ראו כמה הם טובים בזמן שהם הופעלו נגדם. גם כאן יש לנו במה להתגאות. רגע של נחת.