כמה פעמים אמרו לכם, "בואנה אחי, הצבא ממש דפק לך את החיים", או "את ממש מורעלת, הא?". שימו לב, כולנו, ללא כל יוצא מן הכלל מושפעים היטב מהצבא שכולנו (או לפחות רובנו) עברנו דרכו - ולא תמיד אנחנו מרגישים בכך. כשבן גוריון ראה את צה"ל ככור היתוך, הוא כנראה לא צפה שייווצר בהוויה הישראלית פולקלור צבאי כל כך עשיר שישפיע על החיים ברבדים כל כך רבים. אז הלכנו, חקרנו, תשאלנו חברים ומצאנו את הרגעים הקטנים האלו, שהצבא, נכנס גם אליהם.
עברית שפה צבא
השפה העברית שקמה לתחיה לפני קצת יותר ממאה שנה, עברה בששים השנים האחרונות לא מעט שינויים בשל המציאות הביטחונית בה חי העם היושב בציון. שפת היום-יום של כל מי ששירת בצבא ושל הרבה בני נוער לפני גיוס, רוויה היום בהרבה ביטויים מעולם המושגים הצבאי. אנחנו עושים שימוש נרחב בראשי תיבות, הרבה פעמים, בלי לדעת שמקורן הוא בסלנג צבאי ולא תמיד כשאנחנו מבינים לחלוטין את המשמעות. כך למעשה, הביטויים הבאים הפכו להיות שגרתיים בעבורנו, בדיוק כמו "בוקר טוב", "ערב טוב", "אמא" ו"אבא":
כן המפקד ורות – אין בעיה אני אבצע את המשימה.
סיירת – צוות לעניין.
לעלות על א' – להתלבש חגיגי.
לעלות על ב' - לעבור לבגדי עבודה.
לחזלש – מלשון: חזל"ש, חזרה לשגרה. הכוונה היא לרדת מהרעיון, לבטל את המשימה.
דפ"ר – טמבל.
שנ"צ – שנת צהרים.
טירון – חדש, מתלמד.
לנצנץ – לבלוט בהקשר לא טוב.
לתזז – להעביד בפרך שלא לצורך.
שבוז – מבואס.
חמשו"ש – חמישי, שישי ושבת. בקיצור, סופ"ש.
סופ"ש – סוף שבוע.
חפשן – עצלן.
להנפיץ – חיבור של "להמציא" ו"להפיץ". להמציא שמועה ולהפיץ אותה.
להתעפץ – מלשון: עפי"צות, כלומר, עייפות צבאית. בתכל'ס – להירדם.
ליישר קו – במקור הכוונה היא לעמוד בקו ישר במטווח יורים, בפועל הכוונה היא לוודא הבנה.
לשפצר – לשפץ ולשפר. לשדרג.
"יצאתי צעיר" – טוב נו, יצאנו צעירים, לא מצאנו מקבילה אזרחית גם לזה, אבל כולנו מיושרים קו, נכון?
מדינה ברוח המפקד
בין אם אנחנו עושים מילואים במשך חודש כל שנה לפחות, בין אם השתמטנו משירות צבאי ואנחנו אוחזים בעמדות פציפיסטיות, בכל מערכת בחירות, לכולנו יהיה חשוב לדעת מה עשה כל אחד מהמועמדים בצבא. ולראייה, בעשרים השנה האחרונות, כמעט כל ראשי הממשלה הגיעו מרקע של צבא וביטחון. זו עובדה - עם ישראל רוצה לדעת שבראש הממשלה יושב איש ביטחון, רצוי שייהיה עם עבר של קצין בכיר בצבא.
הסיבות נעוצות בראייה המערכתית שמאפיינת אנשי צבא, בכישורי הניהול שנרכשו לאורך שנים והראייה הביטחונית שהכרחית כל כך למילוי תפקיד של ראש ממשלת מדינת ישראל. בדרך זו, המערכת הפוליטית בישראל מוצפת כולה באנשי צבא לשעבר שהחליפו את המדים לטובת החליפה המחויטת, בין אם זה במושב בכנסת או בלשכת שר. היום לדוגמא, תפקידים בכירים במערכת הביטחון מאוישים על ידי שאול מופז ומשה (בוגי) יעלון שכיהנו כרמטכ"לים וציפי לבני ששימשה בתפקידים עלומים בשירותי הביון החשאיים של ישראל.
יחד עם ראשי המדינה, בראש הגופים המובילים במשק יושבים לא מעט אנשי מפתח ממערכת הביטחון, כאלו שפתחו פרק ב' בחיים ודילגו מספסל הפיקוד הבכיר לספסל ההנהלה הבכירה באזרחות. ביניהם ניתן למנות את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי כיושב ראש דירקטוריון שמן גז ונפט שמנהלת קידוחי נפט מול חופי הארץ, בסמוך אליו את דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו שנותן לחברה שירותי יעוץ אסטרטגי; מפקד חיל האוויר לשעבר שמשמש כיום כמנכ"ל חברת התעופה הגדולה בישראל – אל על, שמואל זכאי, מפקד אוגדת עזה הוא מנכ"ל נמל התעופה בן גוריון, ניר למפרט, בעבר מנכ"ל ערוץ 10 וכיום מנכ"ל קבוצת דפי זהב שסיים את שירותו הצבאי בדרגת אלוף משנה בתפקיד סגן מפקד 8200 באגף המודיעין, מפקד חיל הים לשעבר, ידידיה יערי שמשמש היום מנכ"ל רפאל והרשימה עוד ארוכה.
תרבות יום א'
זו עובדה, השירים הכי מוכרים בישראל של שנת 2012 הם עדיין שירי הלהקות הצבאית – אלו שאנחנו שומעים בכל יום עצמאות ויום זיכרון וחרוטים לנו היטב בזהות כבר מאז שאנחנו ילדים. כנראה שרובנו נדע לדקלם את "שלחי לי תחתונים וגופיות כאן כולם כבר כמו חיות", בדיוק כמו שנדע לדקלם את ההמנון הלאומי.
מעבר לשירי הלהקות הצבאיות שהפכו לנכסי צאן ברזל, אפשר לראות השפעה צבאית ברורה גם במוזיקה הישראלית בת זמננו, כשאת המקומות הראשונים במצעדי השירים תופסים לא מעט שירים שעוסקים בחוויה הצבאית. ביניהם: "אבא אמא וכל השאר" – ביצוע של הפרויקט של עידן רייכל לשירו של ראובן פוליטי ז"ל במסגרת פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גל"צ; "אמצע הלילה בכפר" – שיר מקורי שכתב והלחין הזמר הראל מויאל; "חום יולי אוגוסט" - השיר המוכר של שלמה ארצי; "תותים" – אחד משירי הקאלט מבית היוצר של להקת אתניקס ועוד.
גם הקולנוע הישראלי יודע ללבוש מדים. סרט שמתיימר לצייר את החברה הישראלית חייב שתהיה בו דמות של חייל ואם אין, אחד הניצבים ברקע, בשלב כלשהו בסרט, בוודאות ילבש מדים. יחד עם סרטים מוכרים מהקלסיקה של הקולנוע הישראלי כמו "גבעת חלפון אינה עונה", יש סרטים שכבר פגשו את השטיח האדום ויצגו אותנו בכבוד באוסקר – "בופור", על פי רב המכר של רון לשם "אם יש גן עדן", "לבנון" ו"ואלס עם באשיר".
את הטלוויזיה הישראלית צבעו לא מעט תכניות וסדרות את המסך בירוק: "טירונות" ו"מילואים" – סדרות מקור מבית היוצר של האחים ברבש, סדרת המקור "חטופים", "כנפיים", סדרת המקור של הערוץ הראשון ועוד.
ובשיחות בינינו, בדיחות על צבא תמיד יצחיקו אותנו.
מדים? זה אופנתי
מגפים גבוהות, דגמ"ח, צבעי ירוק זית, דיסקיות על הצוואר, בדים גסים, כפתורים גדולים וחגורות רחבות – הלוק הצבאי הוא ללא ספק, לא שמור לאנשי צבא, שחקני קולנוע או מדינות מיליטנטיות בלבד, אלא לכל המעוניין. מדובר כאן בטרנד עולמי – כנראה שמדי צבא עושים את זה לכולם, גם במדינות שאזרחיהן לא חייבות בשירות צבאי.
אין מה להוסיף מעבר לזה שאין ספק שמדובר בהשפעה מיליטנטית במיוחד על הלך הרוח בקרב מעצבי האופנה בעולם כולו ולא רק בארץ.
טונה?! מה אנחנו בצבא?!
המטבח הצה"לי, בואו נודה בזה, הוא חוויה קולינרית שכולם מתאמצים להדחיק ולשכוח. הצבא שלנו עשה עבודה לא רעה בהקשר של להפוך חומרי גלם שבעולם נחשבים משובחים, לנחותים בעינינו הישראלים, בין חומרי הגלם האלו: טונה משומרת, פתיתים, ביצה קשה, סנדוויץ' עם שוקולד וחלבה, אורז זרחני (או כל דבר אחר בצבע זרחני) ושניצל תירס (לצמחונים שבינינו). וכמובן, אי אפשר לשכוח באדי תות.
יחד עם זאת, הצבא הכניס לנו לא מעט טקסים ומנהגים סביב האוכל. כך לדוגמא נוצר הפולחן סביב הקפה השחור שחיילים נוהגים לשתות בשטח – כזה שיצר לא מעט ויכוחים בין חיילים צעירים לחיילים ותיקים וגם כאלה שכבר השתחררו באשר לכמה זמן מרתיחים את המים, האיזון בין סוכר לקפה, תזמון הוספת הסוכר למים ופרק הזמן שבו הוא צריך לשבת על הלהבה.
התנהגויות של ישראלים
ליקטנו מספר דפוסי התנהגות שמאפיינים ישראלים בגלל הניסיון הצבאי:
להתקלח עם כפכפים, להימנע מלבוש בצבע ירוק, לדחות את הגילוח עד כמה שניתן, לאוורר את הבגדים בהיעדר אפשרות לכבס, לשפצר כל דבר, לשיר בנסיעות, לשאול "מה עשית בצבא?" ולהשוות הכול לצבא (גם את הטרק בבוליביה נשווה למסע הכומתה שלנו).
ישראלי? הכי חברותי!
בגדול, אפשר להגיד שהשירות הצבאי משפיע לא מעט על דמותנו כאנשים בוגרים ועל הזהות שלנו כישראלים באופן שנבדל משאר העולם. בשאר העולם, כשבני נוער עדיין נקראים teenagers והולכים ללמוד בקולג', בני גילם בישראל עוברים לסטטוס של חיילים, עוזבים את הבית והולכים לצבא, כשיש להם לא מעט אחריות על הכתפיים. בנוסף לאחריות הגדולה, חיילים בישראל פוגשים הרבה אנשים שלא היו פוגשים במסגרות אחרות ונאלצים להסתדר איתם. את ההשפעה של זה על האזרחות, רואים במהלך הטיולים של אחרי הצבא במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, שם, הישראלים בולטים ביכולת להתחבר לבני גילם ממדינות אחרות תוך גישור על פערי תרבות ושפה.
יהיו שיגידו שהצבא הורס את הזהות ואת ההוויה האזרחית בישראל, יהיו כאלו שיטענו שהוא לחלוטין מעצב אותה. בדבר אחד אין ספק: אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בעולם שלם שכולנו גדלנו אליו – כשראינו את אבא חוזר מהמילואים, את הבני דודים מתגייסים, כשקמנו באוטובוס בשביל חיילים שחזרו מהבסיס וכשהתגייסנו בעצמנו לצבא. מדובר בהשפעה שלרב אנחנו לא מודעים אליה ובכל מקום בעולם, היא תמיד תלווה אותנו.