בימים שאחרי הפיצוץ בביירות היו בישראל רבים שהעריכו כי חיזבאללה לא יכול לפעול נגדה. מי שהלכו ממש רחוק אף דיברו על התפרקות הארגון. חיזבאללה, כמו שזה נראה, לא מקבל את דעות המומחים וממשיך בניסיונות שלו לגבות מחיר מישראל, כתגובה על הרג הפעיל שלו שיוחסה לה.
שום דבר לא קורה בשטח לבנון, בטח בדרום, בלי ידיעת חיזבאללה. אם אתמול בערב מישהו אכן ירה על עמדה של צה"ל באזור רכס רמים, סיכוי קלוש מאוד שאלו לא אנשי הארגון.
העובדות בשטח מלמדות שלחיזבאללה יש רק בוס אחד וזה יושב בטהרן, לא בביירות. לכן ממש לא משנה אם לבנון עדיין מלקקת את פצעי הפיצוץ בנמל, משבר כלכלי או פוליטי, האינטרס שלהם לא נמצא שם. ארגון הטרור יעשה הכל כדי לגבות מחיר מישראל, כזה שיהיה כואב אבל לא יוביל למלחמה.
בניגוד לצה"ל, חיזבאללה מנסה להימנע ממלחמה אבל כדי להשיג את מטרותיו מוכן לקחת את הסיכון שאחת כזו תפרוץ. מהצד הישראלי האירוע נראה הרבה יותר בעייתי, על פניו כאילו המדינה עם הצבא החזק מורתעת מארגון הטרור, כפי שקורה גם בעזה. באופן חריג צה"ל אמנם הופעל ותקף מטרות של חיזבאללה, אך גם תקיפת חיל האוויר הזו מרגישה על פניו קצת כמו התקיפות ברצועה, שלא ברור מה התכלית שלהן.
במזרח התיכון מריחים דם והעובדה שישראל לא נוקטת ביד קשה מול ארגוני הטרור של עזה נקלטת גם בבונקר של נסראללה, שמרשה לעצמו לצאת לפעולות מול ישראל גם בימים הרגישים האלו.
צה"ל, שבמשך עשרות שנים חינך את חייליו לתקוף עד השמדה, "ממציא" פתאום מבצעים כדי לא להכעיס יותר מדי את חיזבאללה. פעם אחת אלו פצועים מדומים ופעם אחרת תקיפה של עמדות תצפית ריקות, לא יותר מ"בודקה" על עמודים. היחיד שנפגע בסיפור הזה, הוא הוותיק מחיזבאללה שמארגן את רשימות השמירה.
אם כבר מגיבים הציפייה מתגובה של צה"ל שתהיה לא פרופורציונלית, כדי שאכן תשיג את המטרה שלה - להרתיע את מי שמבקש לבחון את הצבא ואף לפגוע.
