קשה להאמין שעד לפני כארבע שנים הבחור הצנום הזה, לוחם מג"ב במשטרת ישראל, רב-שוטר יעקב דרוקמן, ישב מול מחשב בבסיס מסווג של צבא ארצות הברית באפגניסטן ואיתר מטרות טרור, מהם פעלו טרוריסטים ודאג שהם יושמדו.
"זו עבודת נמלים", הוא נזכר בתקופה בה שירת בצבא ארה"ב. "המון אחריות. צריך להיות זהיר שלא לגרום למותם של אזרחים חפים מפשע. היינו צוות שלם של חיילים שהתמחו בציד של טרוריסטים שפעלו באפגניסטן ולפעמים מחוצה לה".
איך נראית פעילות כזו?
"אפשר לשבת שעות על גבי שעות על המטרות, ימים שלמים וכלום ואז ברגע אחד מאתרים את המחבלים ותוך זמן קצר הם מחוסלים. צריך עצבים של ברזל וסבלנות של פיל וזה ברוך השם לא חסר לי".
מה התחושה כשהמטרה הושמדה?
"סיפוק. פחות אנשים רעים שירצחו בני אדם ויהרסו לנו את העולם. יש המון דברים שאני לא יכול לספר עליהם, שהם סודיים אבל בגדול הצלנו חיי אדם רבים בעולם. זה התפקיד הכי מעניין והכי מרתק שעשיתי בחיים. תבין, הייתי בן 18. זו אחריות עצומה".
לדבריו, השירות באפגניסטן שנמשך קצת יותר מחצי שנה היה מאתגר אבל גם מפחיד. "היו רגעים די מפחידים שטרוריסטים תקפו את הבסיס בו הוצבתי, אתה לא יודע אם תצא חי. לילות בלי שינה, כל הזמן להיות מפוקס כדי לזהות את המטרות בתנאי מזג אוויר לא קלים. אמנם לא הייתי לוחם אבל זה היה שירות קשה ותובעני שלא כל חייל זוכה לעשות. ההורים כל הזמן דאגו, אני צריך להגיד תודה לבורא עולם שיצאתי בריא ושלם".
בכלל, דרוקמן הוא באמת חתיכת תופעת טבע. הוא שירת ביחידה להגנה אווירית בצבא ארה"ב, לאחר מכן כשוטר ביחידה מובחרת שטיפלה בפשיעה חמורה ובסחר בבני אדם ועכשיו, הוא לוחם מג"ב.
"נכון שזה לא שיגרתי לאדם צעיר כמוני לשרת ולתרום בהרבה מקומות אבל רציתי לתרום למדינה בה נולדתי וגם למדינה בה אני רוצה לחיות. זה המעט שאני יכול לעשות. זה אצלי בדם", הסביר.
"חוץ מזה", הוא מרחיב בנושא, "אני אוהב אקשן. לא אוהב שגרה ושעמום. בצבא ארה"ב רציתי לחתום קבע לעשרים שנה אבל בשלב מסוים יצאתי ללימודים וכשרציתי לחזור רצו לתת לי תפקיד שלא עניין אותי".
הוא בן 27, נולד במדינת ג'ורג'יה שבארה"ב כחלק משלישיה, בעל תואר ראשון בקרימינולוגיה. עלה לישראל כחייל בודד בשנת 2018. עבר טירונות בבסיס 'מחווה אלון', עבר לקורס הכשרה במשטרה הצבאית אבל החליט שעבודה משרדית זה לא בשבילו והוא רוצה להיות 'פייטר', לוחם בשירות שמבחינתו הוא יוכל לתרום למדינת ישראל.
"עבודה משרדית מול מחשב כל היום זה לא בשבילי ואני רוצה להיות בשטח. חיפשתי הרבה אקשן, פעילות מבצעית. לכן החלטתי ללכת להיות לוחם במג"ב. שמעתי, ראיתי את הפעילות של היחידות בחיל הזה ואמרתי שפה אני רוצה להיות".
על קווי הדמיון שהוא מוצא בשירות בכוחות הביטחון בישראל ובארה"ב אמר: "חיפשתי מקום עם משמעת ברזל, ככה התרגלתי בצבא ארה"ב ובמשטרה שם ובמג"ב מצאתי את זה. בנוסף נתנו לי להרגיש כמו משפחה".
דרוקמן סיים באחרונה טירונות של לוחם מג"ב ובקרוב יעבור הכשרה נוספת כחודש וחצי ויצטרף יחידה מובחרת המטפלת בפשיעה במגזר הערבי ובטרור באזור מרחב העמקים.
לשאלה מה ההבדל בין השירות במג"ב לזה שעשה בצבא ארה"ב ובמשטרת ג'ורג'יה, הסביר דרוקמן: "בארה"ב יש הקפדה על כל דבר. זה חישל אותי מאוד. היה חשוב לי לשרת שם בצבא כדי לצבור ניסיון בחיים ולדעת להתמודד עם כל מיני תופעות. במג"ב יש משמעת דומה, החבר'ה פה קשוחים מאוד אבל אני אוהב את זה".
יש לו אח אחד שהוא רב ומרצה באורגון, אחד שלומד לתואר ראשון בטכנולוגיות חדישות ואחות קטנה שהתחתנה באחרונה. את הוריו ואחיו לא ראה שנה וחצי. הם מנהלים שיחות בזום והגעגועים לא קלים.
"הייתה קורונה קשה בארה"ב. זה קשה לא לפגוש את ההורים שנה וחצי. גם להיות חייל בודד זה לא קל אבל למדתי לשרוד הכול. מקווה שבקרוב אפגוש אותם, הם תומכים בי וגאים שעשיתי עלייה". לסיום, יעקב משתף כי החלום שלו בתום השירות במג"ב הוא להיות בלש ולאחר מכן לצאת לקצונה.
"אני רוצה להיות בלש. זה תפקיד מעניין, למגר את הפשיעה, לתפוס עבריינים ולתת ביטחון אישי לאזרחים. עשיתי את זה במשטרת ארה"ב ושם תפסנו מאות עבריינים שביצעו פשעים חמורים, כולל סחר בבני אדם. למדתי תואר ראשון בקרימינולוגיה והתחום הזה מרתק אותי מאוד. אני מקווה במשטרת ישראל יקבלו אותי, מבטיח שאתרום הרבה מהניסיון שלי".
