אביב, אחי היקר והאהוב,
אני בהסעה בדרך להלוויה שלך, חושב איך זה קרה ועדיין לא מעכל. לא ישנתי... התהפכתי כל הלילה אחרי שבישרו לי. ראיתי אותך מקודם ועכשיו אני בדרך. כשאני רואה שזה אתה בארון הקבורה, אני יודע שאתה נח בשקט ואני רגוע. כן, אני שהייתי לחוץ מכל דבר ואתה הרגעת אותי והסתלבטת עליי. ראיתי אותך בארון כדי להגיד שאתה זה באמת אתה, ואי אפשר לפספס אותך. בן אדם כל כך יפה עם חיוך גדול שאי אפשר לפספס.
אביב, לימדת אותי הרבה דברים מאז שהתגייסנו במרץ 16, ובעיקר בארבעת החודשים האחרונים שהתקרבנו בהם, מאז שהגעתי לפלחו"ד. לימדת אותי לעבוד בשקט ובלי לחץ, לשאוף למצוינות, והכי חשוב עם חיוך. כמה צחקנו אחד על השני. כמה דיברנו על אחרי הצבא, כמה תכננו לאן נטוס ונטייל. ממש הרגשנו את השחרור באוויר וידענו שנשמור על קשר לעוד הרבה שנים.
תמיד הסתכלת על חצי הכוס המלאה והטובה וחיפשת את הטוב, אז אני לוקח את זה לחיים שלי. אנחנו מציינים היום את צום ט' באב. רובנו לא באמת יודעים על מה צמים ואבלים, אז לפחות כדאי שנזכור שאנחנו אבלים על שנאת חינם, בעולם שבו חייל, לוחם ומפקד מטורף ששירת ושמר על המדינה נפל באירוע בעזה על קידוש השם.
אביב, קשה לתאר את מה שאני מרגיש אחרי שהלכת ככה. לא התחלתי אפילו לעכל. קשה לתאר אותך ואת המחשבות שלי במילים. היית הראשון שדיברתי ושיתפתי אותו אם היה קורה לי משהו קשה וכואב. הדבר שכואב לי הכי הרבה זה שאיבדתי אותך.
תמיד אמרו לי שלוקחים רק את הטובים. הייתי בטוח שזו קלישאה שאומרים כדי שנרגיש טוב, אבל באמת היית הטוב מכולם. בכל דבר הצטיינת והצלחת. בחרתי את התמונה הזו שלנו כי היא מראה שתמיד שמת את החיילים לפניך, ותמיד דאגת לעצמך אחרון אחרי שכולם הסתדרו. היית שותף של כולם וחבר כמו אח.
אוהב אותך כאן למטה, תשמור עלינו מלמעלה. הלב שבור והנשמה מחוברת.
נדב מרגליות, מרץ 16, "המעז מנצח"
