ויטלי בינוס היה גיבור, קבלן בניין שלא פחד לחתור למגע. הוא חיסל שני מחבלים כשהוא מגלה אומץ לב בלתי רגיל, נפצע באורח אנוש, התאושש והמשיך את חייו בצנעה. בשבת מת מסרטן.
"אבא בעיניי גיבור, למרות שהוא מעולם לא אהב את ההגדרה הזו, הוא היה אדם צנוע שהשתקם מהפציעה האנושה בצורה מעוררת כבוד, וכואב הלב שהוא מת כל כך מהר ודווקא מסרטן", אומרת בכאב בתו, אסיה בינוס.
בינוס, 59, אב לשלוש בנות (שתי בנות מנישואיו הראשונים ובתו אסיה מנישואיו השניים) גר במשך שנים רבות בישוב קרני שומרון ועבד למחייתו בקבלן בניין, כשכל הזמן הוא נשא על גופו אקדח על כל צרה שלא תבוא - אקדח בו ידע להשתמש, בין היתר מכיוון שטרם עלייתו ארצה שירת כקצין בצבא הרוסי, ונלחם באפגניסטן נגד הטליבאן.
ב-24 בדצמבר 2001 השתנו חייו של בנוס מהקצה אל הקצה. בדרכו הביתה אחרי יום עבודה, ארבה לו חוליה של שלושה מחבלים סמוך לכפר הפלשתינאי דיר-שראף, שירו לעברו עשרות כדורים. בינוס, לא איבד את העשתונות, גילה קור רוח מדהים וירה לעבר המחבלים. שניים מהם נהרגו. המחבל השלישי, הצליח לירות לעברו ופצע אותו באורח אנוש. "המזל של אבא היה שהמחבל חשב שהוא מת ובמקום לירות לו כדור בראש ולעשות לו וידוא הריגה הוא ירה לו כדור בגב וכך הוא חייו ניצלו", מספרת בתו אסיה בהתרגשות.
"כל אחד היה עושה בדיוק כמוני"
בינוס פונה לבית החולים 'הלל יפה' בחדרה לקבלת טיפול רפואי כשהרופאים נלחמים על חייו. במשך שבוע שלם הוא היה חסר הכרה. כותרות העיתונים הכתירו אותו כגיבור לאומי שלא חשש לחתור למגע ולירות לעבר המחבלים, הסיפור שלו פתח את כל מהדורות החדשות והרדיו.
"אבא נלחם על החיים שלו, כל הגוף שלו היה מנוקב בכדורים. כשהתעורר זה היה נס רפואי, הרופאים לא האמינו שהוא ישרוד ושיישאר בחיים אחרי כל מה שעבר. הוא לא הבין מה קורה סביבו, מה כל ההמולה, למה הפכו אותו לגיבור. הוא היה בהלם מזה, הוא הסביר שהוא עשה את מה שכל אחד היה צריך לעשות. אבא לא היה טיפוס של כותרות, הוא היה אדם פשוט ועינו", נזכרה בתו אסיה.
כשויטלי בינוס התאושש הוא הוזמן להתראיין בכל כלי התקשורת, קציני משטרה וצבא שיבחו אותו על אומץ ליבו כשעמד לבד מול חוליית מחבלים. "אני בכלל לא גיבור", אמר אז ויטלי. "אני אדם שבסך הכול נלחם על חייו, כל אחד היה עושה בדיוק כמוני". יותר מאוחר הוא אף קיבל את התואר איש השנה בערוץ 9 הדובר בשפה הרוסית.
"אבא היה נבוך מכל הבלאגן סביבו, גם כשהוא הגיע לבית הספר למסיבת סיום שלי בתיכון, כולם קפצו עליו ורצו ממנו חתימות ולהצטלם איתו, הוא הסביר שעשה את חובתו כאזרח להגן על עצמו", משחזרת הבת אסיה.
במשך כשנה ויטלי היה במחלקת שיקום בבית החולים בית 'לוינשטיין', כשבמקביל עבר עשרות ניתוחים להוצאת רסיסים מידו. הוא חזר לעבודתו כקבלן, כשאינו פוחד לנסוע בכבישי השומרון כשאקדח על גופו.
לפני כחודש וחצי חש ויטלי ברע. בבדיקה בבית החולים התברר שהוא לקה בסרטן הריאות, ושסיכויי החלמתו נמוכים מאוד. "היינו בהלם, לקחו אותו לטיפולים, אבל מתברר שהסרטן התגלה אצלו מאוחר מדי. ביום שבת, הוא נפטר לאחר שלקה בליבו בגלל המחלה וכל המערכות בגופו קרסו", אומרת אסיה בעצב.
בינוס נקבר בבית הקברות בקרני שומרון ובהלוויה השתתפו תושבי המקום, ראשי רשויות, חברים קרובים ובני משפחה. "אתה יודע מה כואב לי ועצוב שאבא מת מסרטן, ממחלה. הוא שרד את התופת, חטף המון כדורים מהמחבלים, הוגדר כנס רפואי ודווקא את הסרטן לא הצליח וגופו קרס, אבל עבורי אבא תמיד יהיה גיבור".