הצנחנים שוב בכותרות. אחרי שבצה"ל החליטו להילחם בגביע הפאצ'ולי הגיע תורם של שירי ההווי. אתמול (ב') נודע כי מפקדים בפלוגה המסייעת של גדוד 202 פקדו על החיילים שלא לשיר יותר את השירים הגסים הנהוגים בפלוגה. לטענת המפקדים מדובר בשירים בעלי תוכן מיני ופוגעני בעיקר במין הנשי, מה שלא ממש רחוק מהמציאות. השאלה הגדולה היא האם יצליחו לגרום לשינוי ולמחוק את השירים שנולדו לפני עשרות שנים ברמת הגולן, במארבים בבולדרים של לבנון או סתם על מיטת ברזל במוצב נידח.
לפני שנספר לכם על שירי ההווי של הצבא יהיה מעניין לציין שזו לא הפעם הראשונה שהפיקוד בצנחנים נלחם בשירי ההווי של החיילים, רק שבפעם הקודמת זה נגמר הרבה יותר רע. באוקטובר 2007 הטיל מג"ד 890 לא פחות מ-56 ימי מחבוש על שבעה מחייליו בעקבות שיר "תמים". הכול התחיל בארוחת שישי מסורתית שכללה כמובן גם את שירי ההווי. לוחמי מסייעת שרו את השירים הגסים שלהם והמג"ד ביקש להפסיק. הסיפור נגמר בזריקת מזון אחד על השני ולבסוף ברימון עשן שזרק אחד הלוחמים לחדר האוכל. חמש שנים אחרי שוב שירי ההווי עולים לכותרות, מעניין יהיה לראות מה תהיה הפעם תגובת החיילים.
הנושאים הפופולריים: החברה שנשארה בבית, פז"ם, והמפקדים
שירי ההווי מבוצעים על ידי החיילים באופן מסורתי במסעות, במפגשי תרבות ובעיקר בארוחות שישי, שם נפגשות בדרך כלל הפלוגות השונות שמבצעות את זה כסוג של תחרות, יותר נכון מלחמה. כמיטב המסורת כולל הרפרטואר הצה"לי קללות ושלל מילים גסות שנועדו לבטא שביזות משולבת בגאוות יחידה. אם הייתם אי פעם בשרות צבאי לא קיים סיכוי שלא השתתפתם בביצוע שיר שעוסק במפקד המחלקה – וכמובן שעל הפקידה.
חיילים מאוד רוצים להתגייס לצבא וברגע שהם שם אין דבר שרוצים יותר מלהשתחרר. מהמקום הזה נולד השיר "יום שחרורי" שמבוצע על ידי כלל היחידות וכולל את הבית הבא:
"יום שחרורי קרב ובא
לבי מלא געגועים
אל הבקו"ם אני בא וסלאמאת לצעירים".
מפה ממשיך השיר בסגנון גס יותר, שלא ניתן לכתוב באתר. פירוז ומושיקו מדגימים:
גם החברות של הלוחמים זכו לשיר משלהן, בעיקר אלה שעזבו את הלוחם במהלך השרות הצבאי. "עזבת אותי ילדה" נחשב לאחד מהשירים הפחות מכובדים וכולל משפטים כמו:
"עזבת אותי ילדה
השארת רק אכזבה
הלכת לעיר הגדולה
לחפש לך עבודה.
מצא אותך סרסור בכיר
העמיד אותך בכיכר העיר"
גם פה אתם יכולים למצוא את ההמשך לבד, אבל הסגנון ברור. גם הפקידות הצה"ליות זכו לשיר שהוקדש להם על ידי הלוחמים. למעשה, השורה "אוי הפקידה, אוי הפקידה עם התלתל על...", היא אחת השורות הידועות בצה"ל. בכל מקרה, נראה שהשירים האלו היו הסיבה שבגללה מפקדי 202 החליטו לעשות סוף לתופעה.
הנה דוגמא לעוד בית של שיר שבצבא ממש לא אוהבים – "שני סמלים ומ"מ בן XXXX". נראה שהפעם מטרת המחבר היא לספר על הקושי אבל גם על האובדן של החברות:
"כשאת במקלחת, פותחים לי ת'XXX
שני סמלים ומ"מ בן XXXX
כשאת עושה פן, אני מתחרפן
עם שני סמלים ומ"מ בן XXXX
כשאת עושה רולים אני בפטרולים
עם שני סמלים ומ"מ בן XXXX
כשאני בא הביתה, את באמבטיה
עם שני סמלים ומ"מ בן XXXX".
אם נשים רגע בצד את השירים הפוגעניים, נראה שדווקא שירי גאוות היחידה נמצאים במקום הראשון של המצעד. "נתתי לה חיי" זה דוגמה לשיר אמיתי שעשה הסבה וגויס לצבא, כל יחידה והסגנון שלה. הדוגמה של מג"ב כוללת את הבית הבא:
"עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה
שהכומתה הירוקה הייתה תאוריה
הצנחנים עוד לא קיבלו את הכנפיים
וכל גולני אז ישבו לי על הXXX.
רק מג"ב הוא ביקש ואם לא אז כלא שש
תנו לי מאג, תנו לי תג, תנו תנו לי רק מג"ב".
ומי מאתנו לא מכיר את השיר שנועד להשפיל את הצנחנים, "נר לי", שגם הוא גויס וכולל את הבית:
"צנף לי, צנף לי, צנף לי דקיק
למה המצנח נשאר בתיק?
גם הרזרבי לא נפתח
על הרצפה אני נמרח".
אם התחלנו בפלוגה המסייעת ובגאוות יחידה אז אי אפשר שלא לתת במה לשיר שנולד אי שם בשנות ה-70, "אוי המרגמות", שיר אותו אין פלוגה מסייעת בצה"ל שלא שרה בארוחת יום שישי:
"7 כאן קודקוד תעיר ת'מחלקה
תצא מהסתלבט תשיג ת'מטרה
אוי המרגמות, אוי המרגמות
חבר'ה על הכפאק חבל שהם XXXXX".
פעם התעניינו פחות בגסויות ויותר בפוליטיקה
מעניין לראות את שירי העבר אל מול אלה של היום. נראה שחיילי העבר התמקדו לא מעט בפוליטיקה והשירים שמשום מה לא שרדו נועדו לשדר כלפי חוץ את דעתם על המשימות שלהם. אחרי מלחמת ששת הימים כתב צנחנן צעיר, מאיר אריאל שמו, מילים משלו לשיר "ירושלים של זהב". בין המשפטים ניתן היה למצוא את:
"ירושלים של חורבן
של עופרת ושל דם
הלו לחללייך אני גיבור".
אריאל רצה להתריס כנגד האופוריה ותחושת הניצחון שאחרי מלחמת ששת הימים, אז איבדו הצנחנים לא מעט מחבריהם. במלחמת לבנון הראשונה סערה מדינת ישראל ובין ההפגנות ושלל הטענות נגד אריאל שרון, אז שר הביטחון, נולדה גרסה חדשה ל"רד אלינו אווירון":
"רד אלינו אוירון
קח אותנו ללבנון
נילחם בשביל שרון
ונחזור בתוך ארון".
השירים שנולדו לפני שנים ארוכות מושרשים עמוק בתוך הצבא ונועדו לבטא את התחושות והמורל של החיילים, שנמצאים למשך שלוש שנים בתנאים לא קלים. אין ספק שבחלק ניכר מהשירים יש תוכן פוגעני, אבל נשאלת השאלה האם יש הכרח לפסול שירים אותם שרים בעיקר במסגרת הפלוגתית, ושלא מגיעים לאזרחים או לנשים בהן השירים עלולים באמת לפגוע. בכל מקרה, לנו לפחות לא נראה שבצה"ל יצליחו למחוק היסטוריה כל כך ארוכה של שירי הווי – היסטוריה שגם מפקדינו הבכירים ביותר גדלו בתוכה.
לסיום, ממליצים לצפות במערכון פה מצד שמאל של ארץ נהדרת, בו הרמטכ"ל גבי אשכנזי מפגין שירה צה"לית אמיתית מהי.