יום רביעי, שש בבוקר בשדות הפסטורליים של המועצה האזורית לכיש. פועל זר מתאילנד עובד על טרקטור, מרסס את השדות כשלפתע מתנפלים עליו חבורה של פלסטינים. הם מכים אותו קשות, מאיימים עליו עם סכין ואז מכסים את ראשו. הפועל נקשר ומוכנס בכוח לתוך רכב. אחד מחברי החוליה עולה על הטרקטור וכולם בורחים לכיוון השטחים. הכל נעשה לעיני גדוד התצפיות של צה"ל. תצפיתנית מכריזה על נוהל חניבעל (חטיפה) אולם עד שהכוחות מגיעים החוטפים, החטוף והטרקטור כבר חוצים את גדר ההפרדה ונעלמים בשטחים. ליד אחד הכפרים הם משחררים את הפועל הזר, מראים לו את הדרך ואומרים לו "לך".
האירוע הזה, שרובנו לא שמענו עליו, מלמד על המצב העגום של גדר ההפרדה, זו שנולדה כדי למנוע פיגועים, ועל מחדל גדול שקיים בדרום הארץ. גדר ההפרדה פרוצה כבר תקופה ארוכה, לפחות 20 פרצות, חלקן לאורך קילומטר ויותר. היא משמשת מעבר לגורמים פליליים מהשטחים, למעבר של שוהים בלתי חוקיים ובמספר מקרים עברו משם גם מפגעים. מסיבות של תקציב אין אף גורם שמתקן או מתחזק את הגדר, מה שמוביל להפקרה של תושבי האזור. גורמים בצבא מסבירים שאין להם את כוח האדם הדרוש וגם לא שיתוף פעולה. במג"ב מעבירים את האחריות לצבא ובמילים אחרות – חלם על חשבון ביטחון הציבור.
איפה שנכנסים גנבים, יכולים להיכנס מחבלים מתאבדים
ימים מספר לאחר חטיפת הפועל הזר יצאתי לסיור על הגדר יחד עם חיים בן סעדון, חקלאי ותיק מהאזור, מתנדב שנים ארוכות במג"ב ומי שהביא לאזור את "השומר החדש", שהם שומרי החוק החדשים במקום בו המדינה פשטה את הרגל. "אתה רואה, הכל חורים, הכול הרוס", מצביע בן סעדון על הפרצות בגדר. "מפה נכנסים כמעט בכל לילה הגנבים ופה יש תנועה אדירה של אלפי שב"חים. מפה מעבירים את העדרים שגונבים לנו הטרקטורים, ממש אוטוסטרדה יש פה". בזמן הסיור כשאנחנו מטיילים על הגדר בטנדר מרופט אני מבחין בקלות בגדר המוזנחת והקרועה. לא פחות חמור מזה: אף אחד לא יצא לכיוון בכדי לראות מי אנחנו ולמעשה אנחנו מסיירים שם, נוגעים והולכים ללא הפרעה. המשמעות מכך ברורה, כפי שכבר למדנו בגבול מצרים: במקום שבו עוברים הגנבים והמבריחים יעבור גם הטרור, וזו עובדה.
בשיחה שנערכה בדלתיים סגורות בצה"ל בין בכירים בגזרה, שהגיעה לידי פז"ם, עולה כי המפקדים בגזרה מודעים למצב ואף מתלוננים על כך שאינם זוכים לשיתוף פעולה עם שאר גופי הביטחון, עם המשטרה או עם מג"ב. אחד הבכירים מתייחס לאירוע חטיפת התאילנדי: "האירוע שקרה הוא פח"ע לכל דבר, אין ספק בכלל. הבעיה שהמשטרה לא מסכימים והם אמרו עזוב, זה פלילי. הם לא רוצים לסווג את זה כפלילי כי זה היה מצריך מהם יותר משאבים". בהקשר לזה אמר אחד מחקלאי האזור: "אם הם היו חוטפים יהודי או את הבן שלי שהוא חייל, זה היה נגמר בגלעד שליט שתיים. הם ממש לא היו מחזירים אותו".
בנוסף, מודים בחטיבה שהכסף לתיקון הגדר – נגמר. "לפני מספר חודשים תיקנו את הגדר בעלות של שני מיליון שקלים", נאמר בשיחה. "תוך עשרה ימים קרעו את הגדר ועשו נזק של ארבעה מיליון שקלים. השכנים שלנו גנבו מצלמה שעולה חצי מיליון שקל, ופשוט נגמר הכסף לתחזוקת הגדר".
המצב שנוצר, בו גדר שנועדה לבלום פיגועים הפכה ל"משכורת" של הכפרים הפלסטינים שבאזור, הוא לא פחות מהזוי. על פי התוכניות מצפון לדרום אורכה של גדר ההפרדה עומד על 790 ק"מ, אולם בפועל נבנו הרבה פחות וזאת משם שהפיגועים דעכו ואיתם התעניינות הציבור. בפועל נבנו כ-500 ק"מ. הגדר נבנתה בעלות של 10 מיליארד שקלים כאשר כל קילומטר נאמד בין 8 ל-12 מיליון שקלים. עלות תחזוקת הגדר נאמדת ב-160 אלף שקל לקילומטר.
החקלאים באזור מספרים על משקים שנמצאים בקריסה בשל גניבות המבוצעות על ידי פלסטינים החוצים את הגדר. "רק בחודש שעבר נגנב לי טרקטור חדש, אנחנו מדברים על נזק של 40, 50 אלף שקל", מספר החקלאי נעמן דג. "היו שנים שרמת הגניבות עמדה על 200 אלף שקל בשנה והוצאות האבטחה עמדו על 150 אלף שקל. בעלות מול תועלת צריך לסגור את העסק הזה. באמציה, מושב סמוך לפה, החליטו שהם לא יכולים וגם לא רוצים להשקיע במניעת גניבות כי זה יקר. בחצי שנה האחרונה גנבו להם קרוב ל-130 עגלים כשכל עגל שווה 4,000 שקלים. זה היה אחד העדרים הטובים בארץ וככה נראית קריסה".
גם בן סעדון נאלץ לשמור בלילות. "הקריסה של האזור יכולה לבוא מהר והיא גדולה. אתה קונה טרקטורון כדי לסייר ולשמור על העדר וגונבים לך גם אותו. אתה קונה משהו מהיר יותר במקום וגם את זה גונבים לך. אנחנו מדברים על גנבים שפורצים את גדר ההפרדה בזמן שגדודים שלמים וחטיבות שומרים שם ועוברים כאילו כלום. היום יש שם לפחות 20 או 30 פרצות שאף אחד לא מתקן כי נגמר התקציב לשנה הזו". בן סעדון מזכיר כי איפה שנכנסים גנבים יכולים להיכנס בקלות מחבלים מתאבדים, ואלה דברים שכבר היו.
צה"ל לא עומד בעומס
מי שמסייע כיום לחקלאי האזור הם אנשי ארגון השומר החדש שהגיעו ללכיש בשנת 2011 – מתנדבים מכל הארץ, אנשי הייטק וסטודנטים, רובם עירוניים. הם מגיעים בלילות ומסיירים בשטחי המרעה של החקלאים ארבעה ימים בשבוע, ובזכותם כמות הגניבות פחתה באופן משמעותי בשנתיים האחרונות.
אך עדיין, כמות המסתננים – וחוסר המשאבים – הופכים את המשימה של צה"ל לבלתי אפשרית. "אני מרגיש כמו הילד ההולנדי על הסכר רק שנגמרו לי האצבעות", אומר קצין צה"ל שמשרת כיום בגזרה. "אין לי את הסד"כ לשמור על הגדר ורוב הכוח שלי מושקע בסיורים ובמעצרים. פה ושם אנחנו מצליחים להשכיב מארבים אבל לא משהו שבאמת מספק ביטחון. העלינו את זה בחטיבה והם יודעים אבל כל מה שאומרים לנו, זה מה יש ועם זה נסתדר. אני די מבין את החטיבה, כי אתה לא יכול לעשות משימה כזו עם ידיים מאחורי הגב".
"הבעיה היא לא בצבא", מסביר גורם במשרד הביטחון. "מישהו במדינה שלנו התבלבל בכל מה שקשור להגדרות וחוק. מה שצריך להיות זה שהצבא אחראי על הגדר ומג"ב ומשטרת ישראל אחראים מהגדר לתוך שטח המדינה. בפועל אין משטרה ואין מג"ב ובכל פעם כשקורה משהו אז הם מעבירים את זה לאחריות של הצבא. זה בדיחה, הם גם מסתמכים על הכוחות שכאילו נמצאים בשטח. אני משוחח עם המפקדים בגזרה ויכול להגיד שהם לא זוכרים אם יש סיורים קבועים של מג"ב על הגדר. אם הם לא זוכרים זה אומר שאין".
"גם כשאני רואה גורם שחודר את הגדר אני מוגבל", מסביר קצין בגזרה. "אסור לי לפתוח באש ורק במקרה חריג אני יכול לירות לרגליים. זה למרות שברור לי שהגורם עוין ויכול להיות מחבל. מה שהיה עם הפועל בשבוע שעבר זה חטיפה לכל דבר. אבל עד שהגענו לפה הם כבר מזמן היו בשטח שלהם ככה שמזל ששחררו אותו. אני מוגבל מבחינת התגובות שלי ומבחינת כוח אדם. הפלוגה פרוסה על שטח ענק, לא סביר בכלל, ומעשית אין שמירה על הגדר. יש כל כך הרבה פרצות בגדר, יותר ממה שאתה חושב, ואין מספיק חיילים שישמרו על הגדר. רוב הכוח עסוק בסיורים ומחסומים בתוך השטח או במעצרים".
קצין נוסף אמר, "חלק לא קטן מהמעצרים שלנו הם פליליים. תאמין לי שאם הייתה פה גדר גבול סבירה לא היינו צריכים את כל המעצרים האלה כי זה היה נבלם על הגדר. אני מנסה ברמה שלי לתאם דברים עם המשטרה ומג"ב אבל אין שפה משותפת ואתה רואה שאתה לא בא להם טוב. בדרך כלל התגובות שאני מקבל זה: אתה פה לכמה חודשים רד מאתנו או אין לי אנשים להפנות אליך".
פה קיימת בעיה נוספת עליה מצביע הגורם ממשרד הביטחון. "בגלל זה צריך את הנוכחות הקבועה של המשטרה ומג"ב שזה גם ככה תפקידם. הגדודים מגיעים לפה לכמה חודשים ועוברים למקומות אחרים. הם לא מכירים את השטח כמו מג"ב ואפילו לא כמו הפלסטיניים".
"כשהמחבלים יפעלו נתעורר ונשאל איפה היינו"
בשנים שלפני בניית גדר ההפרדה בכירי ארצנו טענו שזה מחדל שלא לבנות את הגדר. אחרי הפיגוע הכפול שהיה בבאר שבע בשנת 2004 אמר דני יתום, "לממשלת ישראל אני קורא להשלים במהירות את גדר הביטחון. זאת כיוון שעל סמך המידע החלקי שהגיע עד כה הטרוריסטים יצאו מאזור דרום הר חברון. זהו מחדל לא להשלים את הגדר". הוא לא היה היחיד ואת אותם דברים אמרו גם בנימין נתניהו, אהוד ברק ואחרים. "נו אז עכשיו בנו את הגדר זרקו את הכסף והזניחו. מה בדיוק עשו בזה?", שואל קצין צבא בכיר. "דרך הגדר הזו, במרכאות גדר, עוברים אלפי אנשי שיכולים להיות עוינים, רכבים גנובים ומה לא. זה רק עניין של זמן עד שיעברו משם המחבלים. אז אנחנו נתעורר ונשאל איפה היינו אולי גם נקים איזו ועדת חקירה".
בימים בהם ישראל עלולה למצוא עצמה מול סבב הסלמה נוסף בשטחים, ויש האומרים שכבר החל, על הצבא, השב"כ והמשטרה לדרוש מהממשלה למצוא את התקציב. הם חייבים להתעקש על עמדת המקצועית ועדיף להיות מוכנים לפני הסבב, שכיום נמצא בשלב האבנים, ולא כשנמצא עצמנו בשלב המתאבדים שאולי יחזרו.