צוות קרב חטיבתי, צק"ח, הפך למושג הכי מדובר בעזה ובלבנון. לוחמה משולבת זו תורת לחימה ותיקה, אבל רק במלחמה הזו צה"ל הצליח לשכלל את התורה ולהביא אותה לשיא של ממש, עם הצק"חים שהשמידו חלקים נרחבים מהזרוע הצבאית של חמאס וכתשו את תשתיות הטרור של חיזבאללה בקו המגע בלבנון.
החטיבות של צבא היבשה הפכו במלחמה הזו למשהו אחר שהוכיח את עצמו בשילוב של כוחות אוויריים, מיוחדים ואפילו ימיים. בצבא כבר מדברים על כך שהגיע הזמן לשנות את המבנה המסורתי וה"עתיק" של החטיבות שלא השתנה במשך 70 שנה.
צה"ל נלחם באופן משולב הרבה לפני המלחמה הנוכחית. אבל צריך להגיד שזה לא היה טבעי וגם כשגדוד שריון נלחם עם חי"ר ועם חיל אוויר, זה היה ביחד אבל לחוד. דוגמה טובה לזה ראינו במלחמת לבנון השנייה, שם לוחמי השריון, חי"ר הנדסה ואחרים צוותו להילחם באופן משולב. אבל הם לא השכילו להביא את היתרונות אחד של השני ומפקדים לא ידעו להפעיל מסגרות שונות מאלה שפיקדו עליהן.
כך קרה שגדודי שריון מצאו עצמם לבד מול הנ"ט של חיזבאללה, מה שעלה בנפגעים רבים וגם החי"ר מצאו עצמם בלא מעט קרבות בלי היתרון של הטנקים שהיו צמודים אליהם. למרות העליונות האווירית המוחלטת, גם הסיוע האווירי לא היה אפקטיבי ולא נוצל היטב על ידי מפקדי היבשה.
המושג צק"ח הופיע גם במבצע צוק איתן. אבל שוב, החיבור של הכוחות שכמעט ולא התאמנו יחד ובטח שלא צמחו יחד, לא היה טבעי ולא תמיד הופעל בצורה מיטבית. זה עלה בתחקירים הרבים של צה"ל, רק שהמסקנות נשארו על הנייר, גם בגלל שיקולים לא ענייניים וקבעון מחשבתי. בצה"ל לא מסוגלים לראות את חטיבת גולני למשל, מורכבת מגדודים של שריון והנדסה. המבנה המסורתי של החטיבות בצבא היבשה כמעט ולא השתנה מאז הקמת צה"ל ב-1948.
שורשי השינוי נולדו בתקופתו של גדי איזנקוט כרמטכ"ל, עם הקמת "חטיבת גדעון" במסגרת תר"ש גדעון. הוקם צק"ח ניסיוני ששילב בין הגדודים של חטיבת השריון 7 וחטיבת החי"ר גולני עם גדוד הנדסה, סוללות תותחים ועוד. אבל הניסוי הזה התמסמס והלכה למעשה, היו כמה אימונים משותפים ולא מעבר לזה. חטיבת גדעון הייתה רעיון נכון, שלא הבשיל לשינוי מבנה החטיבות המתמרנות בצה"ל.
אבל, זה נטע את השורשים ויחד עם ההתפתחות הטכנולוגית בתחומי הפיקוד ושליטה, הצק"ח של צבא היבשה קרם עור וגידים. אחרי מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, התמרון הקרקעי הביאו את הקרב המשולב וצוותי הקרב החטיבתיים לשיא של כל הזמנים, שהוכיח את עצמו בקרבות בעזה ולאחר מכן בלבנון.
גם כאן צריך לסייג שההתחלה לא הייתה חלקה והיו הרבה מאוד תקלות ומחדלים, בגלל שהכוחות לא הכירו באמת אחד את השני ולא התאמנו יחד באופן סדיר. הצק"חים התקדמו לאט מאוד, הכירו אחד את השני ולמדו לעבוד יחד. גם עם יחידות שהחיבור איתן לא טבעי לכאורה, היחידות המיוחדות כמו שייטת 13, שלדג ואחרות שלא ניתן לפרסם את שמן. "למדנו להביא את היתרון של כל מסגרת, להביא לקצה את כל העוצמה של צה"ל, כשהכל נמצא תחת היד שלי ואני לא צריך לעבור דרך כל מיני מפקדות", אמר לנו לפני מספר חודשים אחד ממפקדי הצק"חים של צה"ל שפגשנו בעזה.
צוות קרב חטיבתי של צה"ל מורכב מחטיבה מובילה, למשל צק"ח 7 מבוסס על המפקדה של חטיבה 7, את צק"ח צנחנים מוביל מח"ט הצנחנים והמטה שלו. אבל במקום שלושה או ארבעה גדודי חי"ר, לצק"ח יש גדודי שריון, חי"ר, הנדסה, ואיתם כוחות תותחנים, לוגיסטיקה, רפואה וצוותים של יחידות מיוחדות.
כולם נשלטים על ידי המח"ט - או המג"ד במקרה של צוות קרב גדודי - שמשלב פחות או יותר בין אותם הכוחות. מכלול מקצועי במפקדה הקדמית של החטיבה, משלב לתוך כל זה את חיל האוויר וחיל הים. וכך נותר כוח משולב אמיתי שיחד עם צוותי מודיעין וסייבר שגם אם נמצאים במכלולים הופך את הצק"ח גם לרב ממדי.
בח'אן יונס ולאחר מכן ברפיח צה"ל הגיע לשיא חדש ואף פריצת דרך עולמית, כשצוותי הקרב שלו תמרנו מעל ומתחת לאדמה במקביל. זה מימש את היתרון של הצק"ח, שמגוון הכוחות שלו הופך את הכוח לקטלני יותר, ומחפה על חסרונות שהאויב מחפש במלחמת גרילה. בחודשים האלה של התמרון חמאס עוד ניסה לבצע תקיפות משולבות על הצק"חים של צה"ל. מדובר בתקיפות גרילה של עשרות מחבלים בשילוב ירי פצמ"רים, נ"ט ומטענים שהפעילו על הכוחות. רוב המתקפות האלה התנפצו עוד לפני שחמאס הצליחו להתקרב לכוחות צה"ל, בזכות היכולות של הצק"ח שהביאו לסגירת מעגלי אש מהירים.
עזה נחשבת לשטח לחימה מאוד מורכב, לוחמה בשטח בנוי בצפיפות ובאזורי הרס נרחבים. שטח לחימה כזה נחשב מורכב וקשה ללוחמת חי"ר ושריון. אבל החסרונות של הכוחות האלה בנפרד כמעט ונעלמו בזכות מבנה הצק"ח. ומצב היכולת הצבאית של חמאס מעיד יותר מהכל על גודל ההצלחה.
היתרון של הצק"ח ניכר היטב גם בלחימה בלבנון. למרות שצריך להזכיר שמדובר בלחימה במרחק קצר מאוד מהגדר. אם בלבנון השנייה חיזבאללה הצליח לפגוע מרחוק בעשרות טנקים של צה"ל, הפעם הם כמעט ולא מצליחים להגיע למצבי ירי נ"ט. החוליות נאלצות להתמודד עם מספר גדול של מעגלי אש שמפעיל כל צק"ח, מרמת החייל בקצה ועד פגז הטנק ופצצת מטוס הקרב.
הסנכרון בין הכוחות, שהשתפר משמעותית אחרי חודשי לחימה ארוכים בעזה, מקשה על חיזבאללה לפגוע בכוחות צה"ל שנכנסו ללבנון. זאת למרות שחיזבאללה התכונן שנים לפלישה של צה"ל ותכנן מלחמת חורמה שתגבה מחיר כבד, אך בפועל חזר שנים לאחור ונלחם לוחמת גרילה מוכרת, שצה"ל יודע להתמודד איתה.
מספר דברים תרמו להצלחה הגדולה של צוותי הקרב החטיבתיים של צה"ל. אבל מעל לכולם נמצא הניסיון המבצעי שצברו ביותר משנה של מלחמה. המפקדים למדו לעבוד אחד עם השני, למדו לדבר אחד עם השני גם כשמדובר במפקדים שצמחו במסגרות מקצועיות שונות. עוד מוקדם לסכם את המלחמה ולהסיק מסקנות. אבל בכל הקשור לצק"חים, כבר יש מסקנה שרוב המפקדים מסכימים איתה: צה"ל צריך לשנות את מבנה החטיבה המסורתי כדי לשמר את היכולות והידע שנצבר.
במקום להקים צק"חים בזמן מלחמה, אלה צריכים להיות קיימים בכל זמן נתון, כך צריכים לטפס בסולם הפיקוד ולהתאמן. מבנה הצק"ח צריך להיות המבנה הבסיסי של חטיבה בצה"ל, כדי שהחיבור בין הכוחות השונים יהיה נכון יותר, טבעי ומקצועי.
לוחם שיתגייס לחטיבה שמורכבת מחי"ר, שריון, הנדסה וארטילריה, שיתאמן איתם כל השירות שלו יהיה בהכרח לוחם איכותי וקטלני יותר. כמובן שתמיד אפשר להשתפר וחייבים להיות קשובים לשדה הקרב המשתנה כדי להתאים את הכוח הלוחם. שיתוף הפעולה כבר הוכיח עצמו כמייצר יעילות בשדה הקרב. כזו שמביאה איתה תוצאות מבצעיות משמעותיות.