בעקבות בקשת איראן מישראל, פיקד תת אלוף (בדימוס) צורי שגיא שינקין על המרד הכורדי נגד עיראק בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20. הצלחתו הייתה חד פעמית בהיסטוריה: בשלב ראשון השמידו כוחות גרילה כורדיים שבפיקודו חטיבת טנקים עיראקית, ובשלב שני - דיביזיה משוריינת. בכל המהלכים הדרמטיים האלה ליווה אותו, כיועץ ומפקח, גנרל איראני. כה התרשמו האיראנים משגיא עד שביקשו ממנו למגן את מחוז הנפט שלהם, חוזיסטאן - והוא נענה, באישור המוסד כמובן.
מכאן שאין אדם בישראל המבין יותר, מקרוב ומניסיון אישי, את החשיבה הצבאית של האיראנים ואת האסטרטגיה שלהם אף שהמשטר שם השתנה מאז מן הקצה אל הקצה. גם לא ראש הממשלה בנימין נתניהו, וודאי שלא שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמתאמצים לעורר פאניקה בישראל שמא יתמקמו יחידות איראניות 40-20 ק"מ מרמת הגולן.
לפי שגיא, "המשך הסכסוך הישראלי-ערבי הוא אינטרס קיומי של האיראנים, שכן הוא מפנה את תשומת הלב של הערבים הסונים מאיראן לישראל. לכן, דווקא, יש לאייָטולות אינטרס בקיומה של ישראל, ולא בהשמדתה. כשפיקדתי על המרד הכורדי ביקש ממני הגנרל האיראני שליווה אותי לא להשמיד כוחות עיראקים גדולים מדי, כדי שהעיראקים לא ייכנעו לדרישות הכורדים ושהמרד יימשך. זאת הייתה האסטרטגיה האיראנית אז, וכזאת היא גם היום".
חוזיסטאן תחילה
הבעיה הקיומית של איראן איננה ישראל, אלא הערבים הסונים שחומדים לגזול ממנה את חבל חוזיסטאן, שרוב תושביו, עד מלחמת איראן-עיראק לפחות, היו ערבים סונים. מאז הם גירשו מהחבל ערבים סונים ויישבו במקומם פרסים שיעים. עד 1925 הייתה חוזיסטאן אמירות ערבית עצמאית, למרות שבאופן פורמלי היוותה חלק מאיראן. הנשיא המצרי גמאל עבד אל נאצר, שביקש להנהיג את העולם הערבי, הכריז באחד מנאומיו שיש להחזיר לערבים את חוזיסטאן. המשימה הוטלה על עיראק. האיראנים נבהלו ופנו לישראל במטרה להעסיק את עיראק במרד הכורדי. כך נכנס שגיא לתמונה, והיה לאחד הגיבורים הלאומיים של הכורדים בעיראק, וזכור לטוב גם באיראן. כדי לסיים את המרד התחייבו העיראקים לותר על תביעותיהם, והישראלים סולקו מכורדיסטן.
לאחר מהפכת חומייני ב-1979 סירסו האייתוללות את צבאם (שלא השתקם עד היום) כדי שלא יאיים על שלטונם. סדאם חוסיין ניצל את החולשה הצבאית האיראנית ויצא למסע מלחמה נגד גזילת חוזיסטאן. המלחמה נמשכה שמונה שנים וחצי, וכמיליון איראנים נהרגו בה. זהו מחיר שהאיראנים לעולם לא ישכחו (ישראל, יש לציין, לא הרגה אפילו איראני אחד עד מלחמת האזרחים בסוריה). כשהשיגו האיראנים יתרון על עיראק, השתמש סדאם בגז כדי להגן על ארצו. שני הצדדים התעייפו וסיימו את המלחמה. איראן הבינה שכדי להבטיח את שרידותה, המבוססת מבחינה כלכלית על הנפט של חוזיסטאן, ומכיוון שהופעל נגדה נשק בלתי קונבנציונלי, היא עצמה צריכה לפתח נשק כזה. עד אז יגונן עליה הסכסוך היהודי-ערבי שיעסיק את הערבים.
לכן האיראנים מממנים את החיזבאללה בכמיליארד דולר בשנה; לכן הם מממנים את הזרוע הצבאית של החמאס (אף שהזרוע המדינית שלו תומכת בסונים בסוריה); ולכן הם שקלו לסלק את השייח' חסן נסראללה ממעמדו בחיזבאללה, מאחר שגרם למלחמת לבנון השנייה, אִיפשר לישראל להשמיד את הארגון (אפשרות שצה"ל לא ניצל) וגרם להשקעות איראניות רבות בלבנון לרדת לטמיון. ומעל הכל – זו הסיבה שהאיראנים מעוררים גלי טרור בארץ ישראל השלמה כשהאמריקאים יוזמים מהלכי שלום. זהו ההסבר לאינתיפאדת הר הבית האחרונה.
פיתוח נשק גרעיני באיראן אינו מיועד להשמיד את ישראל, אלא להרתיע את הערבים מלהגשים את שאיפותיהם. אבל אם יהיה לאיראן נשק גרעיני, גם מצרים וסעודיה (לפחות) יפתחו נשק משלהן. איראן אמנם מכריזה על רצונה להשמיד את ישראל, אך היא כנראה לא מתכוונת לכך. לעומתה, האחים המוסלמים - שמהווים רוב במצרים, בירדן, בסוריה ובקרב הפלסטינים - גם מכריזים וגם מתכוונים באמת ובתמים להשמיד את ישראל. לכן, תהליך שבסופו יהיה נשק גרעיני למדינות אלה הוא הרה סכנה לישראל.
המעורבות הישירה של איראן בסוריה, בעיראק ובתימן מיועדת להגן על חוזיסטאן, ולא לשלוט על הר הבית. לפיכך, סביר להניח שאם אחרי סיום המלחמה בסוריה יישארו בה כוחות איראנים סמוך לרמת הגולן, הם ינהגו כמו שחיזבאללה נוהג היום כלפינו ב-11 השנים שעברו מאז מלחמת לבנון השנייה – בזהירות רבה. ואם הם יממנו את חיזבאללה בסוריה, עם טילים או בלעדיהם, מצבנו ברמת הגולן לא יורע לעומת התקופה שבין מלחמת יום הכיפורים למלחמת האזרחים בסוריה. סוריה של אסד האב והבן שונאת את ישראל יותר משאיראן שונאת אותה.
מזרח תיכון חדש
ההבדל הגדול בין אז להיום אינו הנוכחות האיראנית, אלא ההתנחלות הרוסית בסוריה. בעניין זה יש לזכור גם כי רוסיה (אז ברית המועצות) הייתה התומכת העיקרית בהקמתה של מדינת ישראל, והיא שסיפקה לנו (באמצעות צ'כוסלובקיה) את רוב הנשק במלחמת העצמאות, שעה שארה"ב התנגדה להקמת המדינה והטילה אמברגו על אספקת נשק. ויש גם לזכור שמהמלחמות שניהלו נגד ישראל בנות בריתה של בריה"מ, מצרים וסוריה, ספגו הרוסים הפסדים ניכרים.
בנוסף, יש טענה שמסיבות אישיות הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הוא פילושמי (אוהב יהודים), וזה אחד ההסברים לקשר הטוב בינו לבין נתניהו. מכיוון שפוטין התנחל בסוריה ואינו מתכוון להתפנות, והוא הגורם החזק שם ולא איראן, סביר להניח שיש לו אינטרס להרגיע את בנות בריתו התלויות בו ביחס לישראל - שהרי אין לקואליציה הרוסית-סורית-איראנית סיכוי לחסל את ישראל מול המטרייה האמריקאית שניתנת לנו וכנגד הנשק הגרעיני שברשותנו.
במזרח התיכון מתחיל עידן חדש לחלוטין, שטומן סיכונים לא מעטים לצד אפשרויות חיוביות עבור ישראל. איראן עשויה להירגע ביחס אלינו ולכוון את פעילותה החתרנית נגד מדינות ערב הסוניות, ובראשן סעודיה. התפתחות זאת תקרב את ישראל יותר לסעודיה, למצרים ולמדינות המפרץ. הבעיה הפלסטינית תידחק לקרן זווית, וניתן יהיה להרגיע, אם לא לסיים, את הסכסוך בינינו לבינם - ואלה כמעט ימות המשיח. על פי תפיסת הביטחון של דוד בן גוריון, התפתחות חיובית זאת עלולה לקרוס בגלל כישלונות שוליים לכאורה בשדות הקרב כמו במלחמת לבנון השנייה או במבצע "צוק איתן". שדה הקרב שלנו היום, כמו בימי בן גוריון בשנות ה-50, הוא הלוחמה הזעירה: טרור, גרילה והתקוממות עממית. לכן עלינו להיות חכמים, יעילים ונחרצים כדי לא להיראות כקורי עכביש בלוחמת האנטי-טרור, האנטי-גרילה והאנטי-התקוממות, כלשונו של נסראללה.