שישה מטוסי קרב מפציצים מסוג 52-B חזרו בימים האחרונים לבסיס האם שלהם בארה"ב אחרי פריסה באירופה, תקופה שלפחות על פי דיווחים בעולם התאפיינה ברוחות המלחמה הקרה החדשה. בדיווחים השונים הם אף קיבלו את הכותרת "הסיוט של רוסיה", כשהשאלה המתבקשת היא איך מפציץ שהחל לטוס בשנות ה-50 עדיין מאיים על מעצמה ב-2019, בייחוד כשהיא תחת המטריה של סוללות ההגנה האווירית מסוג S-400 ודומותיה.
לטענת הרוסים, ב-28 למרץ השנה, המפציצים אפילו תרגלו תקיפה גרעינית מדומה נגד מטרות במוסקבה וסנט פטרסבורג. האמריקאים טענו מצדם שמדובר בלא יותר מאשר אימון "ליצירת אינטגרציה עם השותפים שלנו שלמדנו ממנו המון". אך בכל זאת, די ברור שמדובר בהעברת מסרים.
בפרסומים הזרים מתוארת מעיין מלחמת "חתול ועכבר" כשבכל מקום אליו שולחת ארה"ב את מפציצי הB-52-H פורסת רוסיה סוללות הגנה. חלק מאותם פרסומים זרים מתייחסים לסוללות שנפרסו בסוריה.
אותן סוללות מול מפציצים הביאו מומחים לשאול ולהעריך מי ינצח בעימות כזה, שעשוי להפוך יום אחד מתיאוריה למציאות: המפציץ "הזקן", שעדיין נחשב לכוח משמעותי בפיקוד המפציצים האסטרטגי של ארה"ב, או סוללות הנ"מ החדישות והקטלניות של הרוסים.
הכוח שהפיל את המיג
מפציץ ה- B-52H ביצע את טיסת הבכורה שלו ב-15 באפריל 1952. מאז נכנס לשירות, הספיק בשישה עשורים להפציץ בווייטנאם, בלאוס ולרשום שיא בדמות הפלת מטוס מיג בקרב אוויר 21 למרות גודלו העצום. משם, המשיך לטוס ולהפציץ בעיראק (מלחמת המפרץ הראשונה והשנייה), באפגניסטן ובסוריה. גולת הכותרת היא היותו היהלום שבהרתעה הגרעינית של ארה"ב, בימי המלחמה הקרה.
למרות הוותק של המפציץ כוחו עוד במותניו, והוא מסוגל לשאת טונות של פצצות מצרר או רגילות, פצצות חכמות, טילים מדויקים וארוכי טווח. יכול להטיל פצצות מגובה של 30,000 רגל כפי שתוכנן במקור אבל גם, לשגר טילי שיוט ארוכי טווח.
ביכולתם של טילי השיוט ארוכי הטווח לשאת לא פחות מ-31 טון פצצות על גופו והכנפיים, להוביל אותן לטווח עצום של כ-16 אלף ק"מ. מדובר למעשה בטיל חכם במשקל חצי טון שיכול לפגוע במטרה שלו ממרחקים של כאלף ק"מ. בימים אלו המפציץ הזה עובר שדרוג משמעותי שאמור להאריך את החיים שלו עד לשנת 2050, שיא של ממש וגם משהו שמלמד על המשמעות שלו והיכולות עבור ארה"ב.
מחץ או יח"צ
מנגד, מערכת טילי ה-S-400 היא המתקדמת ביותר שנכנסה לשירות בארסנל הרוסי, ואפשר להגיד שגם בעולם יש לה מקום של כבוד. היא פותחה עוד במהלך שנות ה-90 כשדרוג למשפחת טילי ה-S-300 המפורסמים. לשירות נכנסה במהלך שנת 2007 ועל פי פרסומים גלויים שיצאו מרוסיה, היא משתמשת בטילים ארוכי טווח שונים. 40N-6 לטווח ארוך במיוחד של 400 ק"מ, טילי 48N-6 לטווח של 250 ק"מ ובהתאמה גם טילים לטווחים בינוניים וקצרים.
לצד הפרסומים הרשמיים מרוסיה, יש לציין כי הסוכנות למחקרי ביטחון של שבדיה ביצעה מחקר על סוללות ה- S-400 וממנו עלו ממצאים אחרים. לפי השבדים הסוללות מסוגלות ליירט מטוסים וטילים בטווחים קצרים הרבה יותר ממה שטוענים הרוסים. לטענתם, המערכת הרוסית מסוגלת ליירט כלי טיס בטווחים שנעים 150 ל-201 ק"מ. במקרה של טילים מנמיכי טוס, כפי שמשגרים מפציצי B-52H, טווח היירוט של מערכת ה-S-400 עומד רק על 20 ק"מ.
מהדו"ח השבדי, עולה כי הטילים ארוכי הטווח של המערכת, לטווח של 400 ק"מ, לא הגיעו לשלב מבצעי בגלל תקלות ובעיות בפיתוח. לטענתם, המערכת מהווה איום למטוסי בקרה אווירית ומטוסי קרב שיחדרו למרחב הרוסי, ובמקרה של מטוסי קרב, היעילות היא בטווחים של 20 עד 80 ק"מ.
עוד מציינים החוקרים שה-S-400 תלויה על מכ"ם ביצוע בודד, ויש לה מספר מוגבל של פלטפורמות שיגור. גם כאשר הטילים ארוכי הטווח במיוחד יכנסו לשרות, הטענה היא שתהיה להם מגבלה ליירט מטרות מתחת לגובה של 3,000 מטרים, גובה שיוט הטילים שמשגרים המפציצים המדוברים של ארה"ב.
בסופו של יום, קשה מאוד לחזות מה יהיו התוצאות של קונפליקט אמיתי שכזה. ישנם עוד מאות משתנים ובמלחמה תמיד יש הפתעות. ועדיין, הנתונים היבשים מלמדים שדווקא המערכת החדישה והמאיימת של רוסיה, תתקשה להתמודד עם מפציץ ה-B-52 ה"זקן" של ארה"ב. בטח אם יעלו לאוויר כמה עשרות כאלו, שישגרו ארבעה טילים ארוכי טווח כל אחד.