מתחת לרשת הסוואה, עם נשק דרוך, כל רעש מחשיד. תנועה בסבך. כל החושים מתחדדים. אפשר להירגע, זה חזיר בר. ריח אבק השריפה מהמדים כבר לא מורגש, מתרגלים אליו, אבל לאבנים האלו אי אפשר להתרגל. אחת תקועה ממש מתחת לברך, אחת ממש לוחצת על הצלעות. כבר 12 שעות ששוכבים במארב הזה, משתינים בבקבוקים, ישנים בתורות ובמקום להתרגל לתנוחה הלא נוחה הזו, היא רק הופכת למעיקה יותר ויותר.
למרות כל זה, כשמרימים רגע את הראש ומביטים ממחוץ לעמדה, רואים את הנוף הכי יפה בעולם. השעה היא שעת בוקר, ערפילי הבוקר מאפרים את הגבעות בנופך פסטורלי, קרני השמש שבדיוק יצאו מאירות כל אובייקט כמו על במה של תיאטרון, הצבאים מדלגים בין הגבעות והפריחה גורמת לשיכרון חושים. התמונה הכללית גורמת לך לרצות לנפח את החזה, אבל הסיטואציה גורמת לך להזיע. אם רשת ההסוואה היתה הופכת לאוהל, האפוד לשק שינה מפנק, האמר"ל למצלמה והנשק למקל הליכה, הייתם יכולים להגיד שהגעתם לגן עדן, אבל לא, אתם בצבא ובתוך כל היופי הזה, יש חוליה שאתם אורבים לה כבר 12 שעות ופסגת הפנטזיות שלכם היא המיטה הצרפתית במגורים בבסיס.
מלחמות מתנהלות היום בכל מקום. בעיר, בכפר, בהרים גבוהים, בעמקים, באיים אקזוטיים ואפילו בקטבים. כך קורה שמקומות יפיפיים הופכים לשדות קטל אכזריים. חלקם מאבדים מהיופי שלהם בגלל פגזים, פיצוצים ושריפות, אבל חלקם שומרים בדיוק על אותו הקסם בדיוק מושלם. אלו אותם המקומות שבהם הטבע חזק יותר מכל צבא. לכבוד הקיץ שהגיע ואיתו עונת הטיולים, אנחנו מביאים לכם את הרשימה של שדות הקרב הכי יפים בעולם – כאלו שיחד עם ציוץ הציפורים ופכפוך המים, עדיין שומעים פיצוצים מרעידים וכדורים שורקים.
קשמיר - יופי עם חיילים בכל מקום
הסיפור של קשמיר הוא אחד מהסיפורים הכי עצובים על אזור מהיפים בעולם. מדובר בחבל ארץ בצפון הודו אשר שופע במים, בשטחים פורים לחקלאות ועם מגוון רחב של סוגי אקלים כתוצאה מהטופוגרפיה המגוונת שלה הנעה בין הרים אלפיניים מרהיבים ובין העמקים השופעים והמוריקים.
כלכלת העמק הפורה משמש ברובה לחקלאות מקומית והגידולים הם רבים ומגוונים. גידולי הדגל של האזור הם הזעפרן ופרחי האופיום שנפוצים בגבעות באזור, מוצרים שאת שניהם ניתן לקנות ביתר קלות ובגלוי ברחובות בירת המחוז, סיריניגאר. עוד נפוץ לראות בין פלגי המים והגבעות המוריקות עצי תפוח, אגס, אפרסק ודובדבן שצומחים פרא, גידולים רגישים כמו אספרגוס, ארטישוק, פול, סלק, כרובית וכרוב, זאת בנוסף ליערות עבותים של ארזים, עצי אשוח, אורן, דולב, לבנה, מייפל ואגוז. בכפרים הקטנים באזור מגדלים גם כבשים שהן המקור לצמר הקשמירי שעשה לו מוניטין בעולם כולו.
קשמיר, שבמשך מאות שנים היה תחת שליטה הודית, היה ידוע עד המאה הקודמת כאזור לנופש לתושבי הודו והקיסרים אף בנו בה בתי קיץ סביב אגם דאל המפורסם. בעלי ההוסטלים הוותיקים בסיריניגאר עדיין מספרים על הכובשים הבריטים שהגיעו עם נשותיהם הלבושות בשמלות מלמלה ומטריות משי לנפוש לחופי האגם.
המלחמה הבלתי פוסקת באזור פרצה בשנת 1947, כשהבריטים פינו את המושבה שלהם באזור. אז, למרות שרב התושבים באזור הם מוסלמים, מי שיורשת את השליטה עליו היא ממשלת הודו הבודהיסטית. ההחלטה השרירותית מעוררת התנגדות מצד פקיסטן שפתחה בקשמיר חזית חמה מול הודו, זאת בנוסף להתקוממויות אלימות מצד תושבים מקומיים. בשנת 1962 סין הוסיפה שמן למדורה כשהשתלטה גם היא על חלק מהאזור השנוי במחלוקת. בשנות השמונים, האו"ם קבע הסכם דה פקטו לפיו שני שליש מהשטח שנותר אחרי ההשתלטות הסינית יהיה תחת שליטה הודית והשליש הנותר תחת שליטה פקיסטנית. עם זאת, העימות היום בקשמיר מורגש היטב והנוכחות הצבאית ההודית, הפקיסטנית והסינית בו מורגשת היטב כאשר קני הרובים שלופים בכל מקום.
בדומה למתרחש ביהודה ושומרון, גם שם לאחר תפילות יום השישי נפוץ לראות יידויי אבנים, גם שם מתנהלים מאבקים נגד ארגוני טרור במימון פקיסטני וגם שם המציאות מאיימת להתפרץ בכל פעם מחדש. היום רב התיירים באזור הם אזרחים הודיים, אם כי ישנם פה ושם גם תיירים מערביים מאירופה, צפון אמריקה וגם מישראל, אך אלו כמובן, מעטים מאוד.
לבנון - פסטורליה רצופת מלחמות
השכנה מצפון מוכרת לרב הישראלים כשדה קרב עקוב מדם. חוץ מהעימות עם ישראל, לבנון היא מוקד חם לסכסוכים בין הקבוצות השונות שחיות בה, הזרמים הדתיים והפוליטיים השונים והשגרה בה מלאה בפיגועים, חילופי ירי בין חמושים ברחובות, דליפת הלחימה מסוריה שמקיפה אותה ופשע שחוגג סביב תעשיית הסמים המשגשגת בה. עם זאת, לבנון היא חבל ארץ ייחודי מאוד בנוף המזרח התיכון, כזה שבנסיבות אחרות היה יעד מבוקש מאוד ללא מעט ישראלים בנוסף לתיירים האירופאים שעדיין מבקרים בה.
המשבר העיקרי בלבנון הסתיים בסוף תקופת המנדט הצרפתי באזור כשנותר ואקום שלטוני במדינה. מאז, המדינה הצפונית סובלת מהשפעה סורית אגרסיבית ובשנים האחרונות גם איראנית, התבססות של גופים קיקיוניים והתפשטות של אסלם קיצוני. במשך שנים, לבנון הייתה מעוז לנצרות המזרחית וצמחו בה זרמים ייחודיים לאזור, ביניהם הנוצרים המרונים שבחלקם מתגוררים גם בישראל. אי היציבות במדינה וריבוי הפלגים, הביאו למצב בלתי אפשרי במדינה, כזה שסובלים ממנה תושבי הפנים וכמו שגם אנחנו יודעים, גם השכנים.
בלי שום קשר להיסטוריה של לבנון, לטבע שלה יש נתוני פתיחה טובים. ראשית, מדובר במדינה היחידה במזרח התיכון כולו שאין בה מדבריות, כך שהיא כולה מוריקה. השטחים היחידים בה שאינם מכוסים בירוק, הם השטחים שגובהם הוא אלפיני וברב ימות השנה מכוסים בשלג צחור (מכאן שמה – לבנון), בימים שבהם הם לא מכוסים בשלג, הם מכוסים בפריחה יפיפייה ממינים אנדמיים. שני רכסי ההרים הגבוהים שעוברים בה הם רכס מול הלבנון ורכס הרי הלבנון. רכס מול הלבנון הוא רכס שגובלות בו סוריה ולבנון ממזרח וממערב וישראל מדרום כאשר הנקודה הגבוהה ביותר בו היא פסגת החרמון שבשטח הלבנוני מתנשאת לגובה של 2,814 מטר מעל לפני הים. הרכס המערבי יותר, רכס הרי הלבנון, עובר ממש במרכז המדינה, הוא ברובו גבוה מאוד, לבן כולו ופסגתו הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה של 3,088 מטר מעל לפני הים.
בנוסף לנופי הפסגות המושלגות, המדינה רצופה בחוות לגידול זעתר, במטעים של עצי זיתים, בערוגות ירק וכן בחורש ים תיכוני שבדרום המדינה הוא אמנם דליל בעקבות ריבוי שריפות ורעיה בלתי מבוקרת, אבל ככל שמתקדמים צפונה, היא הופכת סבוכה וצפופה יותר ויותר. בנוסף, בשל התוואי הררי, ההרים הגבוהים והמשקעים הרבים, בלבנון תופעות רבות של שחיקת סלעי הגיר, ובתוך כך, מערות נטיפים, בקעות מרשימות, חורים בסלע ועוד. מהסיבה הזו, את התופעות המרשימות של החופים הסלעיים שבישראל רואים רק בראש הנקרה, בלבנון רואים בהרבה יותר נקודות בתוספת של איים קטנטנים מול החוף.
למרות המשברים שהמדינה חווה, לשכת התיירות המקומית עדיין מעודדת הגעת תיירים למדינה באמצעות סרטונים ויראליים ברשת וקמפיינים המוכוונים לארצות אירופה.
סוריה - המלחמה משכיחה את שקדם לה
גם כאן מדובר בשכנה שלנו, גם כאן, לרובנו אין אסוציאציות חיוביות במיוחד ממנה, אבל גם כאן מדובר ביעד מיוחד במינו. ארץ הבשן למעשה היא ברובה מדברית. השטח העצום שמתחיל בגבול עם רמת הגולן ונמשך מזרחה וצפונה עד לגבול עם טורקיה ואיראן הוא ברובו מדבר שיושב על רמה געשית גדולה. המשמעות של זה היא שבקיץ השטח הזה דומה מאוד לרמת הגולן באותם החודשים, רק בלי כל מקורות המים השופעים שמאפיינים את הרמה ובחורף, רב השטח הזה מכוסה בקרח בשל הגובה.
עם זאת, כל החלק המערבי שלה, זה שבין תורכיה ללבנון הוא אחד היפים ביותר, הוא מוריק, יש בו עושר יחסי של מקורות מים וחופי תכלת צלולים. אזור זה מושפע מדרום מתא השטח של לבנון שנחשב כאמור ליפיפה ומצפון, מושפע מדרום טורקיה שנחשבת לאחת המדינות הכי יפות בעולם. אחד מהנמלים היפים ביותר בסוריה הוא נמל לטקיה, עיר נמל שיושבת על חוף סלעי המלא במפרצים ומעגנים טבעיים שמשמשים הן למסחר, הן לבסיס הצבאי של הצי הסורי, הן לתיירות ונופש. בנוסף לכך, המדינה מלאה במרחב כפרי ובאזורים מסוימים נראה כאילו הזמן עצר מלכת, מה שכבר נדיר לראות במקומות רבים בעולם.
אפגניסטן - מתחרה הולמת להודו
נראה שהנוף הטבעי של אפגניסטן ידע לקחת את כל הטוב מכל אחת מהמדינות שסובבות אותה. המדינה שלמדה כל כך הרבה מלחמות האחת אחרי השנייה, פעם כיבוש סובייטי, פעם מלחמה עם עירק, פעם פלישת הטליבן ואל קעידה ופעם הפלישה של כוחות המערב היא כנראה המדינה שאם היה בה שלום, היא הייתה זו שהייתה נותנת פייט רציני להודו.
אפגניסטן יושבת בין כמה תאים גיאוגרפים שונים ובין כמה אזורי אקלים. לכן, בחציית המדינה נופים מתחלפים מנופי אגמים מרשימים, לנופי קרחונים, פסגות מושלגות, גבעות מוריקות וגם נופי טרשים, מדבריות אינסופיים ועוד. במרחבים הכפריים, ישנם לא מעט שטחי עיבוד חקלאיים והארכיטקטורה נעה בין בתי מידות גדולים עם קישוטים, פיתוחים מהודרים ופסיפסים לבין בתי בוץ קטנים בהם חיות משפחות פשוטות.
אם לשפוט על פי האינטרנט, עדיין יש מי שרואה באפגניסטן יעד תיירותי. בין האתרים התיירותיים שמומלצים לביקור נמנה באנד אל אמיר – מדובר ברוצעת נוף יפיפיה במרכז המדינה עם חמישה אגמים הסמוכים זה לזה. האגמים הם טבעיים והם נוצרו כתוצר של פעילות גיאולוגית שאודות לה הם קיבלו את צבעם הכחול הזורח; אזור נוסף הידוע כיעד מפתח מבחינת התיירות באפגניסטן הוא אזור הגבול עם פקיסטן, ביקור בו יכול להיות הרפתקני משהו, אבל הוא צופן בו עושר תרבותי של אתרים היסטוריים משמעותיים. עוד אתרים מרשימים ביופיים הם אגמים גם באזורי המדבריות וכן הקרחונים בצפון המדינה.
סודן - יעד חובה באפריקה
לפני הפיצול למדינה צפונית ולמדינה דרומית, סודן הייתה המדינה הכי גדולה באפריקה. בתקופות מסוימות, כאשר שרר במקום שקט יחסי, היא הייתה יעד חובה למטיילים הרפתקנים שהחליטו לבלות כמה חודשים ביבשת השחורה. האמת היא שסודן וכיום גם דרום סודן סבלו מעימותים פנימיים קשים כבר אחרי שהבריטים עזבו את האזור והותירו את המקומיים עם עצמאות שלטונית. אז, בשל חילוקי דעות בין המפלגות, התנהלות דיקטטורית של חלק מהמנהיגים ופלגים שונים במדינה היא מצויה כבר קרוב לשישים שנה בעימותים ומלחמות פנימיות בלי סוף. לפני כשלוש שנים, המחוז הדרומי של המדינה קיבל עצמאות אחרי עימות ארוך ואלים. בשלוש השנים האלו, במדינה הצעירה ביותר בעולם, מתנהלת מלחמת אזרחים עקובה מדם, כזו שמעמיקה את הרעב בה, את המצוקות ושגובה חיי רבים, רובם אגב, ילדים.
האמת היא שסודן יושבת למעשה על פני השטח שבו התפרשה בימי קדם ממלכת כוש הגדולה ועל כן היא עשירה בשרידים ארכיאולוגים ותרבותיים מאחת האימפריות הכי עשירות ומעניינות העולם העתיק, מה שהופך אותה ליעד מעניין עוד יותר עם שרידי פירמידות, פסלים ענקיים ועוד. בצפון המדינה, כך מציינים מספר אתרי אינטרנט, למרות העימותים שעוד קיימים באזור, ישנם מקומות בטוחים למבקרים ואשר עדיין מקבלים תיירות חוץ. מספר אתרים ממוקמים בתוך חרטום, עיר הבירה הקרובה מאוד לגבול עם דרום סודן. העיר שהיא אחת מהערים הכי עתיקות באפריקה מלאה באתרים ארכיאולוגים ואחת האטרקציות שהיא מציעה זהו שוק הגמלים, מהעתיקים בעולם.
עוד המדינה מציעה את חופי הים האדום, חופי תכלת יפיפיים, עם מים צלולים כקריסטל ושוניות אלמוגים יפיפיות. ההנאה מאלו, כמובן, כרוכה בסכנה מפני פירטים שמקורם בסומליה השכנה. בפנים המדינה שוכן פארק דיאדר, פארק לאומי ענק עם מגוון רחב מאוד של חי וצומח. עוד יעד מבוקש בקרב יודעי דבר הוא ג'בל מרה – הר גבוה עם תופעות וולקיניות רבות, ביניהן בריכות וולקניות צבעוניות, מפלים ועוד. לידע כללי, ההר ממוקם במחוז דרפור ממנו יצאו כל כך הרבה פליטים צפונה.
קולומביה - נוף פראי, קרבות פראיים לא פחות
המדינה הלטינית ששמה מזוהה כל כך עם תעשיית סמים ומאבקים בין כנופיות וקרטלים, כך מסתבר היא המדינה עם המגוון הפיזי הכי גדול באמריקה הלטינית. במדינה שרבים מהמטיילים נוהרים אליה בגלל תיירות הסמים והמין, יש את המגוון הגדול בעולם של ציפורים ודו חיים – 1,815 זני ציפורים ו-583 זנים של דו חיים. בשל המיקום שלה בסמוך לקו המשווה, הנוף בה הוא טרופי עם יערות עבותים. בשל מיקומה על טבעת האש, טבעת של שברים גיאולוגיים, הנוף בה הוא הררי ומפותח, מה שיוצר אינספור נהרות, אגמים, מפלים וחופים יפיפיים.
הבשורה הטובה היא שזה יעד שהוא כן פתוח לתיירים וכן יש דרך לקיים בה ביקור בטוח וליהנות מכל היופי שיש לה להציע. בשורה נוספת היא המאמצים שהממשלה משקיעה במדינה בכדי להוריד את רמות הפשע כדי שחיי התושבים שם יהיו נסבלים יותר וכן, גם כדי לעודד יותר תיירות אירופאית.
עד מתי מלחמה?
כל האתרים האלו הם יפים מאוד ואפשר ממבט בתמונה שלהם להגיד שמדובר בגן עדן. בפועל, מדובר במקומות שעמוקה בהם המצוקה האנושית ושרבים גוועים בהם ברעב, נהרגים או נפגעים פיזית או נפשית מידי יום. כך הייתה גם אתיופיה עד השנים האחרונות וגם גיאורגיה, אבל למרבה השמחה, בהן, הקונפליקט נפתר והמטיילים זורמים אליהם בקצב. מכאן אנחנו מקווים שגם בשאר המקומות היפים בעולם, לא רק הטבע יהיה שליו, אלא שישכון בהם גם שלום בין בני האדם.