נובמבר 2017, הגבול שבין צפון לדרום קוריאה. או צ'ונג סונג, חייל בן 24 בצבא צפון קוריאה ובנו של גנרל, מחליט לערוק לדרום דרך אחד מהגבולות המבוצרים ביותר בעולם.
החייל המיואש רץ לכיוון החופש דרך גדרות תיל צפופים ושדה מוקשים אבל מה שתפס את תשומת הלב העולמית הייתה התגובה של חבריו לנשק. אלו לא היססו לפתוח לעברו באש. למרות שסבל ממצב גופני ירוד בשל תזונה לקויה ומספר פגיעות קליעים, הוא מצליח לערוק לדרום.
שנה אחרי יתייחס לחבריו שפתחו לעברו באש: "אם הם לא היו יורים הם היו מקבלים עונש כבד. אם הייתי אחד מהם, הייתי עושה את אותו הדבר".
על פי החוק הצפון קוריאני, אזרחים מחויבים להתגייס לשירות סדיר של 10 שנים מגיל 17 ועד 27. מאז הסתיימה מלחמת קוריאה ערקו למעלה מ-30 אלף צפון קוריאנים לדרום.
בדרך כלל העריקים חוצים את הגבול מצפון קוריאה לסין ומשם מגיעים לדרום קוריאה דרך מדינה שלישית. מעטים הם אלה שהעזו לחצות את האזור המפורז, שרווי בנוכחות צבאית משני הצדדים ומוקשים רבים.
בשנים האחרונות נטען כי יש עלייה במספר העריקים מהצפון, כאשר הממוצע השנתי עומד על אלף אנשים. כל אחד מהם שמגיע לדרום מספר על חיים קשים ואכזריות בלתי נתפסת תחת השלטון הרודני של קים ג'ון און.
לאחרונה פורסם דו"ח של האו"ם שחשף איזה סיכון ענק לוקחים מי שמחליטים לערוק, כולל כלפי בני המשפחה ובמיוחד נשים. במקרה שהן יתפסו מנסות לערוק, ההוצאה להורג תבוא אחרי עינויים ומקרי אונס קשים, כמו גם "צורות רבות אחרות של אלימות", כפי שנכתב בדו"ח.
"זה היה מייסר מאוד עד שניסיתי להתאבד", סיפרה עריקה שהעידה בפני חוקרי האו"ם. מתברר שאחוז המתאבדים בקרב העריקים שמצליחים להגיע לדרום קוריאה גבוה מאוד. רבים מהם מגיעים כשהם סובלים מבעיות בריאותיות ואף פוסט טראומה.
השיטה של הצפון לנצח את הקורונה
אחד מאותם עריקים שחזרו לצפון היה לטענת המשטר "חולה הקורונה הראשון במדינה". הוא חצה את הגבול שלוש שנים אחרי העריקה ונטען שעשה זאת אחרי שנדבק בנגיף. מאז לא שמעו ממנו וזה יכול להיות הסבר ל"בדיחה" העצובה על כך שבצפון קוריאה איתרו חולה ראשון ומיד לאחר מכן המחלה נעלמה.
סונג, החייל שערק בשנת 2017, סיפר בריאיון לעיתון הדרום קוריאני "סאנקיי שימבון" שהמצב כל כך חמור ומסוכן עד כדי כך שאנשים הפכו אדישים לחיים.
"בתוך הצפון, בעם ובעיקר ובדור הצעיר יש אדישות אחד כלפי השני, כלפי הפוליטיקה וההנהגה ואין תחושת נאמנות", אמר. "80 אחוזים מהדור שלי אדישים ואין להם נאמנות. זה דבר טבעי מפני ששלטון הירושה של משפחת קים הוא דבר מובן מאליו, ללא קשר ליכולתו".
כשקוראים את דו"חות האו"ם על המצב בצפון קוריאה אפשר להבין את הייאוש והאדישות של אזרחי הצפון, במיוחד לאור מה שקורה למי שניסו לערוק ולא הצליחו.
הדבר הראשון הוא שרוב בני המשפחה מוצאים להרוג או נאסרים במחנות ריכוז, שם מתנהגים אליהם באלימות ואכזריות. כלל האסירים סופגים אלימות מינית ומוכים קשות באמצעות מוטות מתכת ואלות. עוד נקבע על ידי האו"ם כי הרעבה עד מוות ועבודה בכפייה הם דבר נפוץ בבתי הכלא והמעצר.
העצורים שהצליחו לברוח ולערוק לדרום טענו ל"הפרות חמורות של הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי", כפי שמסרו בדו"ח של האום. "עצורים לשעבר מדווחים על תנאים היגייניים קשים ועל חוסר במזון הגורם לתזונה לקויה, מחלות ומוות". בנוסף דווח על הוצאות פומביות להורג, חלקן אכזריות במיוחד שמבוצעות עם מקלעים ואף תותחים.
דו"חות אחרים של האום מדברים באופן מפורש על המשטר בצפון קוריאה כמשטר נאצי. דו"ח מקיף הכולל 372 עמודים טוען להרעבה שיטתית והוצאות המוניות להורג. נכתב שם שהפשעים של צפון דומים מאוד לאלו של המשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה.
למעשה, כל כך הרבה אסירים מוצאים להורג, מתים בהרעבה שיטתית, מוכים למוות ובשיטות אכזריות אחרות, עד כדי כך שבאו"ם ובמדינות מערביות מתייחסים לכך כהשמדת עם. "הקהילה הבינלאומית לא יכולה לומר עוד 'לא ידענו", נכתב בדו"ח האו"ם. "המשקל והטבע של הפרות אלו חושפים מדינה שאין לה כל מקבילה בעולם של ימינו", הוסיפו מחברי הדו"ח.
למרות המצב והאכזריות, חיילי ואזרחי צפון קוריאה ממשיכים בניסיונות שלהם לערוק. זאת למרות שהם מבינים שהמעשה שלהם יביא למוות מידי במעגל המשפחתי הקרוב ומאסר אכזרי וארוך שנים למעגלים הנוספים של בני המשפחה.
בשנים האחרונות אף עלו טענות על כך שמשתמשים באסירים, עריקים שנכשלו או בני משפחה של עריקים בניסויים לבדיקת יעילות של נשק כימי וביולוגי. לדבר הזה לא נמצאו הוכחות חד משמעיות, אבל די בשמועות כדי להבין עד כמה המצב שם חמור ואכזרי בעולם של שנת 2020.