דמיינו שבגיל 18 הייתם אורזים שתי מזוודות, נפרדים מההורים, המשפחה, החברים והבית בו גדלתם ועוברים לגור במדינה שאתם לא ממש מכירים. יכול להיות שלא הייתם בה בחיים. במדינה הזאת, שכנראה תהיה שונה מאוד מהמדינה בה גדלתם. במיוחד כי אין לנו מושג מה באמת עובר להם בראש, החלטנו לשאול את 7 חניכים מגרעין צבר של תנועת הצופים, שעלו לישראל כדי לשרת בצה"ל כחיילים בודדים - מה הם באמת חשבו כשרק הגיעו לארץ:
אלכס וולמות, בן 20, ממקסיקו סיטי
"לפני שהגעתי לישראל, דמיינתי אותה כמדינה מדברית כמו שרואים בסרטים. לכן, כשנחתתי בארץ, ציפיתי לראות נוף מדברי של הרים, חול וגמלים. כבר ביציאה משדה התעופה הבנתי שאני לא בכיוון. כמות העצים, הפארקים והשטחים הירוקים היו הפתעה גדולה וחיובית מאוד מבחינתי שהגעתי לישראל".
שרה גריפית, בת 19, מניו יורק
"אם להיות כנה, חשבתי שהגעתי לישראל מוכנה, יש לי הרבה חברים שגדלו בארץ ולפני העלייה הייתי פה במספר ביקורים. אבל שום דבר לא יכול באמת להכין אותך ל'חוצפה הישראלית' שכולם מדברים עליה. לכל אחד בארץ יש דעה על כל נושא, זה תמיד מפתיע אותי מחדש, בכל פעם שאני נכנסת למונית בישראל, שהנהגים יכולים לדבר על כל נושא שיעלה, כאילו יש להם דוקטורט בתחום. החברה הישראלית מאוד מיוחדת, חמה וגלוית לב, אפילו בנסיעה במונית".
נוח, בן 21, ממיאמי
"לפני שהגעתי לישראל סיפרו לי שהחורף בארץ לא כל כך נורא, אנשים תיארו אותו אפילו כבלתי מורגש. לכן, זו הייתה הפתעה גמורה עבורי, בתור מישהו שמגיע ממיאמי ורגיל למזג האוויר נוח בכל ימות השנה, לחוות את החורף הישראלי הברוטלי. הפסקות החשמל, השינה בשכבות רבות של בגדים ומיזוג בטמפרטורות גבוהות לכל אורך היום היו דברים שלא דמיינתי לפני ההגעה לארץ".
רוני כרם, בת 18, מוורשה
"הציבור בישראל חלוק מאוד בדעותיו הפוליטיות ולא מוותר על ההזדמנות לומר את שעל ליבו בכל רגע נתון. לכן, הייתה זו הפתעה עצומה מבחינתי לראות, איך בעת מצוקה הוויכוחים והמריבות נדחקים לצד, לצורך סיוע ועזרה לאחר. זה מתבטא בדברים הקטנים, כמו למשל, בפולין כשמישהו מפיל את תכולת התיק שבידו, הוא ירים זאת לבדו וימשיך הלאה. בישראל, אנשים יעצרו תמיד לעזור. זה הכי בולט במבצעים צבאיים, מדהים לראות איך צה"ל מלכד את כולם, והסיוע לחיילים קודם לכל הדעות".
עפרי ארבל, בת 18, מבוסטון
"הנסיעה בתחבורה ציבורית בבוסטון היא מאוד שקטה, אנשים לרוב מקשיבים למוזיקה או יושבים בשקט עד לירידה בתחנת היעד. כשעליתי לאוטובוס בפעם הראשונה בישראל, הופתעתי לגלות את שיחות הטלפון הרבות המתקיימות בעת הנסיעה. עד היום אני מופתעת לשמוע פרטים אישיים על חייהם של אנשים אני לא מכירה, והכל רק כי התיישבתי בקרבתם באוטובוס".
אשלי גרבר, בת 22, ממנהטן
"לפני ההגעה לישראל ידעתי שאת ה'משפחה החדשה שלי' אמצא בגרעין צבר של תנועת הצופים, אבל ממש לא ציפיתי לכמות האהבה שהחברה הישראלית מפגינה כלפינו. כל כך הרבה משפחות שמעוניינות לארח אותנו בבתיהם בחגים ובסופי השבוע זה ממש לא מובן מאליו. ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי היא שאפילו חיילי צה"ל, שנמצאים בבתיהם רק בסופי שבוע, מזמינים אותנו להתארח אצלם כשהם חוזרים מהצבא הביתה".
גרנט גולדמן, בן 22, מקולומבוס
"הגעתי לישראל לאחר ארבע שנים של לימודים באוניברסיטה, במסגרתם לקחתי חלק בהקמת מספר פרויקטים בהם השקעתי זמן רב. כשהגעתי לישראל, הדבר שהכי הפתיע אותי היה המנטליות הישראלית, שמניע כל אדם עם רעיון לכדי יישומו, במהירות. זה בא לידי ביטוי גם בקיבוץ אורים, בו אני שוהה עם הגרעין, אנשים שרוצים לבנות כיסא, מדף או שולחן, פשוט בונים. דברים בארץ פשוט זזים מהר יותר".