מה קורה בעזה ואיך זה משפיע על שאר הזירות? בסביבת שר הביטחון ישראל כ"ץ רומזים שבקרוב המלחמה תעלה שלב ותגיע לשיא בעצימות שלה, עם הפעלת כוחות נוספים וכיבוש שטחים ברצועה. בינתיים הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר כמעט ולא מתייחס למערכה הקרקעית שצפויה להתעצם בקרוב, ושומר על אותה שתיקה גם בהקשר של היעדים.
רק שבזמן הזה, המערכה בעזה יצרה אפקט מתגבר בזירות אחרות. איומים על צה"ל בסוריה, ירי מתימן שלא צפוי לעצור בקרוב, ובלבנון חיזבאללה ממשיך בהפרות. כל זה קורה על רקע מחלוקת קשה בציבור סביב המשך הלחימה על חשבון המשך עסקת חטופים.
בימים האחרונים צה"ל סיים את השלב ההתחלתי של התוכניות לחידוש המלחמה בעזה, אחרי שהכוחות נכנסו למרחב החיץ והרחיבו אותו מעט לכל אורך הרצועה. צוותי הקרב של צה"ל לא נכנסו השבוע למרחב הבנוי, למעט באזורים שסמוכים לקווי הזינוק שתפסו ולמעשה, לא הייתה לחימה של ממש על הקרקע. גם חמאס שמחכה לצה"ל באזור הבנוי, מתמקד בירי רקטות על בסיס יומי.
מהעמדות שהכוחות תפסו בעזה, יש לצה"ל מגוון רחב של אפשרויות שלא ניתן לפרט מסיבות טבעיות, אבל הן מגיעות עד לכיבוש כולל של רצועת עזה. מוקדם יותר השבוע השר כ"ץ פרסם: "הנחיתי את צה"ל לתפוס שטחים נוספים בעזה, תוך פינוי האוכלוסייה, ולהרחיב את אזורי הביטחון מסביב לעזה לטובת ההגנה על היישובים הישראלים ועל חיילי צה"ל". שלב זה הסתיים כאמור וישראל, כמו שזה נראה, בדרך לשלב הבא בעזה.
בשלב זה צה"ל משאיר את הקלפים קרוב לחזה כשהמסר היחיד שנשמע הוא שמטרת הפעולה היא הגברת הלחץ הצבאי על חמאס, במטרה להביא אותם למשא ומתן ולשחרר חטופים. אמנם מערכת הביטחון מדברת על כך שבעוד חודשיים לא יישאר דלק, מים ומזון ברצועה, אך זה עלול להיות זמן ארוך מדי לחטופים ולמצב הקיים בשטח.
גורמים בצה"ל מעריכים שהמחאה נגד חמאס בעזה אותנטית ומגיעה מהרחוב העזתי. עם זאת ישנם גורמים המזהירים מתרחיש שבו חזרה ללחימה עצימה על הקרקע תוביל לכמות נפגעים כזו שתסיט חזרה את האש לכיוון ישראל ותקפל את המתנגדים.
בזמן שהעיניים נשואות לעזה, המערכה הרב-זירתית מרימה ראש מחדש ודורשת קשב מכלל המערכות. אחת ההצלחות הגדולות של ישראל במלחמה, ברמה האסטרטגית, הייתה פירוק הציר השיעי וסיום המלחמה בחלק מהזירות. ההחלטה לחדש את המלחמה בעזה, עוררה מחדש את הזירות השונות וגם באלה מהן שעדיין שקטות, יש מתיחות גוברת, מה שדורש מצה"ל ומערכת הביטחון להפנות לשם משאבים רבים.
בתימן חודש הירי לישראל וגם האיום על נתיב הסחר הימי. למרות המתקפות הכבדות של האמריקאים נגד החות'ים בתימן, הם עוד המשיכו השבוע לשגר טילים לעבר ישראל ולא נראה שיש בכוונתם לעצור. בישראל לא מגיבים לירי הזה, כל עוד ארה"ב תוקפת שם ומערך ההגנה האווירי מיירט את השיגורים. אבל בדיונים שהתקיימו בנושא עלה החשש שחוסר התגובה של ישראל יגרום לאויבים במזרח התיכון להבין לא נכון את המצב, להרים ראש מחדש ולתקוף את ישראל.
חזית נוספת שמושפעת גם היא מהמצב בעזה, היא סוריה, שנמצאת תחת השפעה טורקית. זאת עדיין חזית שקטה, אבל במערכת הביטחון מזהים כוונות להתארגן לפיגועים נגד צה"ל או לכל הפחות מעריכים שיש התארגנויות כאלה. חלק מהארגונים שהביאו להפלת משטרו של אסד ועליית המשטר החדש של אל-ג'ולאני, הם ג'יהאדיסטים קיצוניים במיוחד, שכבר פרסמו כמה סרטוני איום בעקבות המלחמה בעזה. נזכיר שכבר הייתה חוליית מחבלים שפתחה באש לעבר צה"ל, והותקפה בתגובה, כשבצבא אומרים שבשלב זה לא ברור מי עומד מאחורי ההתארגנות הזאת, אבל לא מן הנמנע שמדובר בפרו-איראנים או ארגון קיצוני אחר.
המשטר החדש בדמשק נחשב פרו-טורקי, וארדואן הינו מהמנהיגים הקיצוניים בביקורת על המלחמה בעזה. באנקרה גם לא מסתירים את הרצון שלהם לגרום ליציאת צה"ל משטח סוריה, שהם רואים בה כאזור השפעה טורקית.
מה שקורה בסוריה נכון גם בלבנון. המכות שחיזבאללה ספג מנעו ממנו להגיב לתקיפות של ישראל שנועדו לאכוף את הפסקת האש. אבל חידוש מלא של הלחימה הקרקעית בעזה והימשכות שלה עלולים לגרום גם לחיזבאללה לנסות ולנצל את הקשב של ישראל לעזה, כדי לתקוף מחדש.
מרחב לחימה נוסף נמצא בשטחי יהודה ושומרון. חידוש המלחמה בעזה הגביר שם את הרצון של ארגוני הטרור לייצר פיגועים בשטחי הקו הירוק ובשטחי ישראל. החשש הגדול בתחום הזה, הוא המפגעים הבודדים שאותם קשה יותר לסכל. במערכת הביטחון אומרים שהלחימה בעזה, החדשות שיוצאות משם בערוצים הערביים וההסתה האדירה ברשתות החברתיות, מהלך מכוון שגם האיראנים מעורבים בו, נועדו לעודד פלסטינים ביו"ש לבצע פיגועים, לתקוף את כוחות צה"ל, כדי שיפנה לשם כמה שיותר משאבים על חשבון עזה, ולפגע נגד אזרחים ישראלים לאותה מטרה.
מול כל אלו, יש את החזית המורכבת מכולן, החזית הפנימית. בניגוד לשלב א' של התמרון הקרקעי בעזה, הפעם אין קונצנזוס סביב המלחמה בעזה. זה משפיע על אחוזי ההתייצבות לשירות מילואים, מה שמגדירים בצבא כ"סרבנות אפורה", כלומר חיילים וקצינים במילואים שהפסיקו להגיע, בלי הצהרות.
צה"ל נקט בצעדי ענישה נגד 6 קצינים וחיילים במילואים שהודיעו על כוונתם להפסיק לשרת בגלל חוסר אמון בהנהגה ובממשלה. מדובר בצעדי ענישה שנעשו בעיקר עבור הנראות, משום שבצה"ל הדיחו את מי שכבר עזבו. על רקע המצב הפנים-חברתי שנכנס לצה"ל בעיקר במערך המילואים, בולטת מאוד העובדה שהרמטכ"ל לא מצא לנכון להתייחס לכך.
ישראל חזרה להילחם בעזה, אבל כפי שניתן להבין חזרה להילחם בעצימות משתנה בכל הזירות. זה קורה עם צבא שנמצא כבר שנה וחצי במלחמה ועם חיילים, בעיקר מילואימניקים, שכבר עשו מאות ימי מילואים ועוד מאות לפניהם. למרות שהמערכת המדינית מתמקדת בשלב הזה בעזה, יהיה על הבכירים לחשוב ולייצר אסטרטגיה שתתחשב בכלל הזירות. לא בטוח שזה המצב כרגע.
תגובות