38 שנים אחרי התקיפה בעיראק להשמדת הכור הגרעיני, ישראל - על פי פרסומים זרים - חזרה לפעול בשמי המדינה. אם הפרסומים אכן נכונים, הרי שמדובר בתקיפות במסגרת מה שמכונה המב"מ - מלחמה שבין המלחמות.
את המב"מ מנהלים גופי המודיעין של מדינת ישראל, חיל האוויר, יחידות מיוחדות ועוד. זו מלחמה מסוג שונה, חשאית אבל עוצמתית.
מי שהעצים את המב"מ הוא הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שגם היה לרמטכ"ל הראשון שניהל מערכה גלויה מול האיראנים.
הצצה לאותה מלחמה חשאית קיבלנו בערב ה-9 במאי 2018, אז הגיע איזנקוט לבסיס חיל האוויר בחצרים כדי להעניק "אות הערכה מטעם הרמטכ"ל" לטייסת 69 (הפטישים) על "פעילות נרחבת ומאומצת בשנים האחרונות, בזירות מורכבות ומשתנות, תוך גילוי יוזמה, חדשנות ואמוץ, אשר הביאה הישגים מבצעיים חשובים".
באולם ישבו הטייסים והנווטים שמפעילים את מטוסי ה- F-15I של חיל האוויר ואיתם אנשי צוות הקרקע. אחרי כמה נאומים, כפיים אולי גם כוסית של יין פטישים ושעות שינה, הצוותים האלה המריאו יחד עם טייסות נוספות לתקיפות של למעלה מ-70 מטרות איראניות בסוריה ולאחר מכן גם סוללות טילי נ"מ סוריות, שיירו לעבר מטוסי חיל האוויר.
צה"ל השמיד מחסני נשק, מאגרי טילים ותשתית שנועדה לאכלס כמאה אלף לוחמים איראנים ופרו-איראנים. לאיראן, שכבר ספגה עד לאותה תקיפה נרחבת מ-2018 למעלה מ-200 תקיפות על המחסנים והמשלוחים שלה בסוריה, נמאס מהסיפור.
האיש שמנהל את המערכה מהצד האיראני, מפקד כוח "קודס" במשמרות המהפכה הגנרל קאסם סולימאני, חיפש ככל הנראה דרך חדשה על ה"מסדרון היבשתי", כפי שמכנים בצה"ל את הציר שמתחיל באיראן ומגיע דרך עיראק וסוריה עד ללבנון.
כשעיראק חזרה לעניין את ישראל
דיווחים על התבססות איראנית בעיראק החלו להגיע לפני יותר משנה, אז דווח שאיראן מעצימה את השלוחה של ארגון חיזבאללה בעיראק ומקימה שם תשתיות.
באוגוסט 2018 החלו לזרום הדיווחים הראשונים שאיראן העבירה למיליציות שיעיות בעיראק טילי קרקע-קרקע שיכולים להגיע עד לישראל. גורמים מערביים טענו שהמהלך נועד להרתיע את ארה"ב וישראל מהמשך התקיפות נגד כוחות איראניים בסוריה. "נראה שאיראן הופכת את עיראק לבסיס הטילים הקדמי שלה", אמר אחד מאותם גורמים.
"ההיגיון שלאיראן תהיה תוכנית גיבוי אם תותקף", אמר אז גורם איראני בתגובה לפרסומים. "מספר הטילים לא גבוה, רק כמה עשרות, אך ניתן יהיה להגדילו לפי הצורך". בכיר במשמרות המהפכה הוסיף כי: "יש לנו בסיסים כאלה במקומות רבים ועיראק היא אחד מהם. אם ארה"ב תתקוף אותנו, חברינו יוכלו לתקוף אינטרסים אמריקאים ואת בעלות הברית שלה באזור".
על פי אותם דיווחים איראן סייעה למיליציות שלה בעיראק לבנות מחסנים לטילים ואף לייצר טילים בעצמם על אדמת עיראק. גורמי מודיעין בעיראק ואיראן טענו כבר בשנת 2018 שההחלטה התקבלה שנה קודם לכן והואצה בהמשך. ככל הנראה בגלל התקיפות הישראליות בסוריה.
על פי פרסומים שונים המפעלים לייצור הטילים נמצאים מצפון לכרבלא, מזרח לבגדד ומקור איראני טען לאחד נוסף במחוז הכורדי שבעיראק. בחודש יוני 2018 נראה שישראל החלה להגיב למצב, אז דווח על 20 אנשי מיליציה, ויועצים איראניים, שנהרגו בתקיפה שיוחסה לישראל בגבול סוריה ועיראק. אולם מאז היה שקט של שנה שעל סיומו אפשר כבר להכריז.
יש לציין שהאיראנים הקימו בסוריה לא רק בסיסי טילים. הם שלחו לשם גם משגרים מתוך כוונה ברורה להקים בעיראק אתרי שיגור טילים לעבר ישראל והקימו גם מחסנים ייעודיים לשילוח הטילים לחיזבאללה בלבנון.
באיראן הבינו שהמשלוחים האוויריים נשלטים היטב על ידי המודיעין הישראלי. לא פעם משלוחים הותקפו דקות ספורות אחרי שהמטוס האיראני נחת בסוריה. עוד הבינו שם שגם הדרך הימית די בעייתית עבורם. לכן הם פתחו את הציר היבשתי דרכו הם מזרימים טילים, אמצעים לשיפור הדיוק ועוד.
לישראל יכולת גבוה להתמודד עם אותן שיירות. אבל עדיין זה הרבה יותר מסובך לאתר שיירה ניידת, מאשר מפעל. בסופו של יום למחסני חיזבאללה הגיע ומגיע לא מעט אמל"ח שישראל ניסתה לבלום.
מה יש לאיראן להסתיר? רמז: הרבה
על פי הערכות המודיעין בישראל ובמערב, איראן פועלת להקמה של בסיסי טילים בעיראק ולא רק מחסנים, שיאפשרו להם לשגר טילים כמו השיאהב, זולפיקר וקיאם לעבר ישראל.
אלו נחשבים לאמצעי לחץ עוד לפני ששוגרו. אם משגרים של הטילים הללו יוצבו במערב עיראק, שם לכוח קודס יש מספר בסיסים, הם יכולים להגיע עד לתל אביב.
במקור, בסיסים אלה נועדו לסייע למיליציות האיראניות כדי להילחם בדאע"ש. אולם כמו בלבנון, תימן ואזורים נוספים, איראן ניצלה את המלחמה שם כדי לקדם את האינטרסים שלה מול ארה"ב ובעיקר ישראל.
בכיר עיראקי שהתראיין לסוכנות הידיעות רויטרס, אמר ש"ברור למודיעין העיראקי שארסנל הטילים שאיראן שלחה לא מיועד להבסת חמושי דאע"ש, אלא לשמש כאמצעי לחץ".
לדבריו, כוחות הביטחון העיראקים לא מצליחים לשלוט במיליציות שנאמנות לאיראנים ומעשית, גם אין להם שום שליטה על הטילים שהם הציבו במדינה שלהם.
לא קשה להבין שחוץ מהקמה של בסיסי טילים במדינה נוספת, הפעילות האיראנית נועדה גם להרחיק את הטילים שלהם מטווח הפגיעה של מטוסי חיל האוויר הישראלי.
לשיטתם של האיראנים המודיעין הישראלי יתקשה לשלוט במה שקורה בעיראק, כפי ששולט כיום בסוריה. כל שכן, כשמדובר במחסנים אותם מאבטחים אנשי המיליציות שלהם בגיבוי של "יועצים" ממשמרות המהפכה, שהם למעשה לוחמים וקצינים איראנים בפקיד מבצעי והרבה פחות בתפקידי ייעוץ.
המחסנים בעיראק מקצרים את מסלול הברחת הטילים ושאר אמצעי הלחימה מאיראן לסוריה ומשם ללבנון. שיירה של טילים על משאיות מוסוות שתצא מאותם בסיסים, יכולה להגיע לסוריה ולבנון תוך פחות מיממה.
זה כבר הופך כל סיכול ישראלי למורכב הרבה יותר ונכון גם לעניין שיגור הטילים לעבר ישראל. משאיות מוסוות עם משגרים יכולות לנסוע למערב עיראק בטווח זמן של שעה, לשגר משם טילים ולהיעלם.
כל הדרכים מובילות לחיזבאללה
כל הסיפור הזה מתנקז להכנות של איראן למה שמכנים בישראל "מלחמת הצפון". המלחמה הבאה לא תהיה רק בלבנון, היא תתנהל כפי שמעריכים בצבא גם מו סוריה ונראה שעל פי ההכנות האיראניות חוץ מזה תהיה גם חזית רחוקה יותר, עיראק, משם יגיעו הטילים לצד אלה שישוגרו מסוריה ולבנון.
איראן משקיעה הרבה מאוד מאמצים כדי לחמש את חיזבאללה, כולל אגב הכוחות שלהם בסוריה. חוץ מרקטות וטילים היא מעבירה להם גם אמל"ח נגד טנקים, מטוסים וספינות.
האיראנים רוצים שבשעת פקודה חיזבאללה יציף את ישראל באש, יפגע גם בכוח האווירי ויחסל את הטנקים שידהרו ללבנון כדי לעצור את ירי הרקטות.
למרות ההשקעה של צה"ל וגופי המודיעין וההצלחות הרבות, בסופו של דבר צריך לומר שהאיראנים מצליחים בחלק גדול מהמשימות שלקחו על עצמם.
בשנת 2010, ארבע שנים לאחר לבנון השנייה, פורסם על בסיס מי שהוגדרו "גורמים צבאיים" שחיזבאללה מחזיק יותר מ-40 אלף רקטות ומסוגל לירות כ-600 מהן מדי יום.
לשם השוואה, ערב מלחמת לבנון השנייה דובר על 15 אלף רקטות ופוטנציאל ירי של כ-100 ביום ש"לפי המודיעין שבידי צה"ל, מחזיק חיזבאללה במחסני תחמושת בתוך הכפרים, בתוך בנייני מגורים ובמקרים מסוימים במרחק מטרים בודדים מבתי ספר".
עם כל הכבוד למבצעים שיוחסו לצה"ל נגד זליגת הנשק לידי חיזבאללה, במחסני הארגון כבר יש על פי הדיווחים שחלק מהם עלו גם בראיונות עם בכירי צה"ל, מספר מטורף של כ-150 אלף טילים ורקטות.
חיזבאללה מסוגל נכון להיום לשגר אלף רקטות בכל יום לחימה. למדנו גם שהטווח שלהם גדל משמעותית ומכסה כיום גם את מרכז הארץ וחלקים ניכרים משטחי הנגב.
בצה"ל יודעים טוב מאוד שסוללות כיפת ברזל ושאר מערכות ההגנה נגד טילים יאותגרו לפעול נגד כמות כזו של טילים ורקטות שישוגרו מדי יום לעבר ישראל.
אם אכן ישראל היא זו שעומדת מאחורי גל התקיפות בעיראק, כפי שטוענים דיווחים, הרי שמדובר בהצלחה מבצעית אותה ניתן להגדיר כאדירה.
מאחורי כל תקיפה שכזו עומד מבצע מודיעיני לו שותפים הרבה מאוד אנשים, מי מקרוב ומי מרחוק. זה מתחיל באיתור של משלוחי הנשק והטילים וממשיך בסגירת מעגל.
מספר התקיפות החריג בזמן כל כך קצר, מעיד שהאיראנים האיצו את הפעולות שלהם בגזרה העיראקית ושאנשי המודיעין בין אם של ישראל ובין של מדינה אחרת, הצליחו לעלות על מה שהם עושים.
בדרך כלל מבצעים מהסוג הזה נמשכים לאורך זמן. אבל בחלק לא קטן מהמקרים אנשי המודיעין צריכים לעבוד במהירות, אחרת יהיה מאחור מדי והמטרה תעלם או שתגיע ליעדה. בשלב הבא זה עובר למגרש של הטייסים.
מבחינת טייסי חיל האוויר תקיפה שכזאת במידת הצורך היא מאוד מורכבת ודורשת טיסה ארוכה של כ-900 ק"מ לכל כיוון, בערך, ממש על גבול הרדיוס המבצעי. וזה לא רק המרחק: הם צריכים להגיע ליעד בחשאי, להתחמק מרשתות המכ"ם שמכסות את האזור וכמובן שמטילי הנ"מ.
את זה עושים בדרך כלל בטיסה בגובה נמוך שמעלה משמעותית את צריכת הדלק של המטוס וגם בעזרת המודיעין, שאמור לדעת איפה יש כיסוי ואיפה אין.
טייסי חיל האוויר אפילו צריכים לדעת באיזה נקודה בדיוק עם יכולים לנתק את הבידונים (מכלי דלק נתיקים) מבלי שאלה יתגלו, כמו שקרה למשל אחרי תקיפת הכור הגרעיני הסורי על ידי מטוסי חיל האוויר. זאת למרות שהיום יש למטוסי הקרב של חיל האוויר מכלי דלק תצורתיים שמאריכים להם את הטווח ולא מנתקים במהלך הטיסה.
אחרי שהגיעו מבלי להתגלות, הם צריכים לאתר את המטרה שלהם, לצוד את הטילים כפי שאוהבים לכנות זאת, ושוב לעשות את זה מבלי שמישהו מגלה אותם. ויש כמובן גם את הדרך חזרה שהיא הרבה יותר קשה לאור העובדה שבצד השני יודעים שמישהו תקף אותם ממש עכשיו. בעידן הנוכחי בו אפילו גורמים אזרחיים מנטרים טיסות, מדובר בפעולה לא פשוטה.
אין מקום רחוק מדי לחיל האוויר
אם ישראל אכן עומדת מאחורי התקיפות בעיראק, ישנה סבירות מאוד גבוה שמי שמבצע את הפעולה בחתימה נמוכה הם מטוסי ה-F-35I החמקנים.
למטוסים האלה שכבר ביצעו פעילויות מבצעיות יש רדיוס טיסה מבצעי של כ-1,400 ק"מ על דלק וחימוש פנימי בלבד, כלומר חמקני לאורך כל הדרך.
אבל גם המטוסים הוותיקים יותר יודעים לעשות את העבודה. ל- F-15I רדיוס טיסה מבצעי העולה על 1,000 ק"מ ויכולת לשאת הרבה מאוד פצצות חכמות ומדויקות. לאלה יש להוסיף גם את המטוסים ללא טייס של חיל האוויר, שלטענת חלק מכלי התקשורת הערבים, ביצעו את התקיפה האחרונה שמיוחסת לישראל.
האיראנים מצדם ניסו להרחיק את המחסנים דרכם שלחו אמל"ח לחיזבאללה מסוריה, שם הותקפו על בסיס קבוע. הם עשו את זה אולי מתוך תקווה שהמרחק יקשה על חיל האוויר הישראלי לפגוע בהם. כמו שזה נראה, וגם מהרמזים העבים, לכאורה, של ראש ממשלת ישראל, כלי הטיס של חיל האוויר הישראלי מצליחים בשלב זה להגיע לשם בחשאי ולנחות בשלום בבסיסים.