כשחושבים על שוייץ חושבים על שעון, שוקולד או שדות ירוקים בהם משובצים בתים כפריים. אולי גם על הרי האלפים המושלגים. אבל המדינה הפסטורלית שכבר 200 שנים שומרת על ניטרליות מוחלטת – דווקא מקפידה לשמור על צבא חזק.
מדובר במדינה שבה הגיוס בגיל 19 הוא חובה - כל אזרח מחויב להתגייס לשירות פעיל של חצי שנה לצורך הכשרה, לאחריו הוא ממשיך לשרות מילואים בן 10 שנים כאשר בכל שנה הוא מחויב באימון של שלושה שבועות ותקופה כפולה במקרה של קצינים. אגב, כל חייל מילואים מחויב להחזיק את הנשק שלו בביתו עד שהוא פורש ממילואים.
בזמן שבישראל מתקיימת תחרות האירוויזיון, בשוויץ נערכת גם כן תחרות בין מדינות אירופה - רק שהתחרות הזו היא בין מטוסי קרב. לחיל האוויר השוויצרי יש כיום כ-80 מטוסי קרב מיושנים מדגמי 5-F ו-18-F וכעת מחפש החיל את מטוס הקרב הבא שלו.
לצד סופר הורנט וה-35-F של היצרניות האמריקאיות בואינג ולוקהיד מרטין, בהתאמה, רוב המתחרים הם נציגי היבשת. זה סיפור על כסף גדול מאוד - בכל זאת צרפת, בריטניה וגרמניה נחשבות ליצואניות נשק גדולות - עם ממוצע של 3 עד 5 מיליארד דולר לשנה עבור כל אחת מהן. אז מי יקבל את הדוז פואה בתחרות שנערכת בציריך?
על פי חוקי התחרות, יערכו טיסות של כלל המתחרים לצורך בחינת היכולת שלהם. כדי שלא יהיו תלונות, המתמודדים יציגו את המטוס שלהם על פי סדר ה-א'-ב' של שמות היצרנים.
מה השוויצרים מחפשים? במסגרת תכנית שהוגשה לממשלה ע"י מומחי תעופה צבאית וטייסי קרב, נקבע שלמטוסים צריכה להיות יכולת מעולה ליירוט מטוסים באוויר. בנוסף, במצב חירום חיל האוויר שם צריך להחזיק בכל רגע נתון ארבעה מטוסי קרב באוויר.
צרפת: אגו ששווה 80 מיליון יורו
את צרפת מייצג בתחרות מטוס קרב מסוג ראפאל שנבנה על פי הדרישות של חיל האוויר הצרפתי. הראפאל הוא מטוס קרב רב משימתי, מדור 4.5 ונחשב איכותי ומתקדם מאוד טכנולוגית.
במקור, הצרפתים רצו לייצר מטוס קרב משותף ליבשת האירופית, שיתחרה במטוסי הקרב מתוצרת ארה"ב. אבל בגלל מאבקים של אגו ויוקרה לאומית הם החליטו ללכת לבד עם הפרויקט, ולייצר מטוס שיודע לעשות הכל – החל מקרבות אוויר ועד להפצצת מטרות באמצעים מדויקים.
בצרפת מדגישים שלראפאל אמינות גבוהה בזכות הכפלת המערכות שקיימות בגוף המטוס, כולל יחידות כוח עצמאיות לכל מערכת. הכלי מסוגל לטוס במהירות של 2,200 קמ"ש רדיוס לטווח 3,700 ק"מ. הוא חמוש בטילי אוויר-אוויר וחימוש מונחה מדויק מתוצרת צרפת, אולם ניתן לעשות לו התאמות לחימוש זר. מחירו של המטוס כ-80 מיליון יורו.
הראפאל זכה בכמה תחרויות ונכנס לשירות במדינות כמו הודו, מצרים וקטאר. מנגד, בסעודיה הוא הפסיד ליורו פייטר טייפון. לצרפתים יש תעשייה איכותית ונחשבת לייצור מטוסי קרב, לה וותק ארוך שנים. בין הכוכבים שלהם נמצא המיראז' לסוגיו, ששירת גם בחיל האוויר הישראלי.
שבדיה: הגריפן שמפחיד את הרוסים
שבדיה היא אולי לא המדינה הראשונה שקופצת לראש כשחושבים על תעשיית נשק, אבל יש לה דווקא תעשייה גדולה וצבא שנמצא במקום ה-30 בעולם בעוצמתו. בשנת 2014 דורגה שבדיה במקום השלישי בעולם בטבלת יצואניות הנשק יחסית למספר התושבים, כשלפניה היו רק ישראל ורוסיה.
ה- JAS-39 גריפן של חברת סאאב, הוא מטוס קרב דור רביעי לפעילות בכל שעות היממה ומזג אוויר, שמסוגל לשאת מגוון רחב של טילים ופצצות מתקדמות. אחד מהיתרונות הגדולים שלו הוא היכולת לנחות על מסלולים קצרים, כולל כבישים רגילים, להתחמש במהירות ולצאת למשימה.
לטענת השבדים, למטוס יכולות תמרון "נדירות" ושלל מערכות אלקטרוניות מתקדמות. בתחום הזה טוענים השבדים, כי דגם E עומד מעל כולם. רק לאחרונה אמר מפקד חיל האוויר השבדי שהגריפן הוא "סיוט עבור טייסים רוסים שתוכנן לחסל מטוסי סוחוי".
דגם זה הוא החדיש ביותר שנכנס לשירות באמצע שנות ה-90. הוא מגיע למהירות של 2,400 קמ"ש, ומסוגל לשאת 6 טון חימוש מגוון. יש לו טווח של 4,000 ק"מ. לחיל האוויר השבדי יש כ-200 מטוסי קרב מסוג זה, שכבר נבחר על ידי חילות האוויר של ברזיל, מקסיקו, הודו, תאילנד, צ'כיה ועוד.
מחירו של מטוס נע בין 40 ל-60 מיליון דולר ליחידה, כשלשבדים ניסיון רב בבניית מטוסי קרב, סיור ומודיעין. בימים אלו הם אפילו מנסים לפתח חמקן משלהם.
האיטלקי: מטוס קרב לעניים
מטוס ה- M-346 של חברת איירמאקי הוא מטוס אימון, המשרת גם בחיל האוויר הישראלי תחת השם לביא. אולם, יש לו גם גרסה חמושה, בעיקר עבור מדינות שרוצות מטוס קרב אבל אין להם כסף לדבר האמתי והיקר. או להבדיל כאלו שאין להן צורך במשהו מושקע במיוחד מעבר למטוס שיודע לירות טיל ולהטיל פצצה.
המטוס מגיע למהירות של 1,250 קמ"ש לערך ויש לו טווח של כ-1,890 ק"מ. הוא מסוגל לשאת כ-3 טון חימוש בתשע נקודות נשיאה תחת הכנפיים, כולל טילים ופצצות חכמות.
מדובר במטוס זול ופשוט להפעלה, בעל אמינות גבוהה שמגיע בשתי גרסאות חמושות, אולם לא ידוע על חילות אוויר רבים שהצטיידו בגרסה זו מלבד האיטלקים.
הכלי של האיחוד: מערכת המופעלת בקולו של הטייס
מאחורי מטוס היורופייטר טייפון הזה עומדות גרמניה, בריטניה, איטליה וספרד שמייצרות אותו יחדיו וציידו את חילות האוויר שלהם במאות יחידות ממנו. צרפת פרשה ברגע האחרון, כאמור, הרבה בגלל אגו.
זהו מטוס קרב מדור 4.5, שלטענת המפתחים אפילו יש לו תכונות חמקנות מסוימות. על המטוס מורכבות מערכות אלקטרוניות מהמתקדמות בעולם, שמסוגלות בין השאר לתקן טעויות של הטייס ובכך למנוע התרסקות.
בנוסף, קיימות מערכות שמופעלות על ידי קולו של הטייס ומערכת ניווט שפועלת גם כאשר מערכות ה-GPS שמותקנות על המטוס קורסות. יתרון חשוב של הטייפון הוא טיסה במהירות על קולית מבלי להפעיל מבערים, מה שאומר חיסכון אדיר בדלק שמאריך את זמן השהייה שלו באוויר.
את גיחת התקיפה הראשונה שלו ביצע הטייפון בלוב. יש לו יכולת טיסה במהירות 2,500 קמ"ש ורדיוס מבצעי של 1,400 ק"מ לערך. הוא מסוגל לשאת 9 טון חימוש, על פי היצרן, וזה כולל טילי אוויר-אוויר, טילי אוויר-קרקע ופצצות חכמות. עלותו של כל מטוס עומדת על כ- 90 מיליון יורו. המדינות בהן כבר ניצח את המתחרות ונבחר (מלבד המפתחות) הן אוסטריה, כווית, עומאן, קטאר, סעודיה ועוד.
ליצרניות המטוס גרמניה, בריטניה, איטליה וספרד ניסיון עשיר בייצור מטוסי קרב, כולל משותפים כמו הטורנדו, שרק לאחרונה החל יצא מהשירות אחרי שנתן את הטון בתקיפות בסוריה ועיראק.