פחות מארבעה חודשים עברו מאז שטייסת 118 "דורסי הלילה" התאחדה עם טייסת 114 "מובילי הלילה", שבעתיד תקלוט את מסוקי ה-CH-53K העתידיים של צה"ל. פרק היסטורי משמעותי נחתם אז בחודש יולי, וספק שמי מהם ידע שתוך זמן קצר הטייסת, שגדלה פי שתיים בטייסים, במכונאים מוטסים ומסוקים, תמצא את עצמה באחת המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל.
חודש אחרי, לוחמי הטייסת הטיסו מאות רבות של לוחמים אל החזית והחזירו משם עשרות רבות של פצועים, שאת חייהם הצילו. בשיחה עם mako הם סיפרו על התחושות הקשות ממתקפת הפתע של חמאס, אבל גם על תחושת השליחות והצלת חיים, בדרך למה שהם הגדירו כ"ניצחון חסר פשרות".
תפקיד מיוחד ואולי גם מנוגד יש ללוחמי צוות האוויר של מערך המסע"ר (מסוקי סער). מצד אחד הם מטיסים לוחמים ומבצעים משימות מיוחדות, כמו למשל לוחמה אלקטרונית עם יחידת "עורבי השחקים", שמטרתן להרוג. מנגד, אחת המשימות העיקריות שלהם זה להציל חיים. מ-7 באוקטובר יש בישראל למעלה מ-200 חיילים ואזרחים שנשארו בחיים בזכות הפינוי המהיר של מערך המסע"ר בחיל האוויר.
מאז החל התמרון הקרקעי, החיים שלהם הפכו מורכבים עוד יותר. יום שגרתי יכול להתחיל מאוד שקט ופסטורלי, בבסיס תל נוף הירוק שבמרכז הארץ. סירנה אחת וכמה דקות עושים את ההבדל בטייסת 118, כשמהשקט הזה הם מוצאים את עצמם יוצאים לגיחות מסכנות חיים בעזה. גיחות מהסוג שלא פעם דורש מהם לנקות דם פצועים מבטן המסוק אחרי הנחיתה.
"אחרי איחוד הטייסות יש פה טייסת חדשה ממש ולא דמיינו שכל כך מהר נגיע להילחם כטייסת אחודה", אמר סא"ל י', מפקד הטייסת. על השאלה מה הטייסת עושה בתמרון הקרקעי, ענה: "חיל אוויר הולך יד ביד עם צבא היבשה בכל המשימות ובכל הגזרות, וכמובן שפועל גם במקומות שייחודיים לו. מהטבע שלהם, יסעורים רלוונטיים לכל מקום שבו חיל אוויר פועל. גם למקומות הקרובים וליווי התמרון בעזה, הגנה בצפון וגם למקומות אחרים שם יש את הייחודיות של מערך היסעור. היום המשימות שלנו מתחלקות על כל המפה".
רק יום קודם להגעה שלי לטייסת, הם פינו שישה פצועים מהרצועה, סיפור דומה היה יום קודם לכן. "ואנחנו מוכנים לאיזה תגובה שלא תידרש בצפון, עצימה ככל שתהיה בין אם זה הטסת כוחות או פינוי נפגעים ויש משימות נוספות שלא ניגע בהן".
הטסת הכוחות על ידי הטייסת ושאר המערך הייתה בעיקר בתחילת המלחמה. "בסיטואציה שנקלענו אליה היה צריך להביא הרבה כוחות ומהר לעוטף ולסביבה ולכן, ביומיים הראשונים ללחימה הטייסת הטיסה כ-1,600 לוחמים, בהתחלה לדרום ואחרי זה גם לצפון. בנוסף ביצענו ניוד של כוחות בין הגזרות".
באופן טבעי אחרי שצה"ל ייצב את הכוחות שלו בעזה ובגזרות נוספות, אחוז המשימות להטסת כוחות ירד והם נמצאים יותר בכוננות לחילוץ פצועים מעזה וגבול לבנון. "אלה משימות שבהן אתה ממש משפיע על הצלת חיים של אנשים", אמר סא"ל י' שהוסיף: "כאבא לילדים הייתי רוצה לדעת שכאשר הילדים שלי יגיעו לצבא, יהיה מי שדואג להם מקצה לקצה ואני חושב שאנחנו, גם הטייסות האחרות ומסוקי הקרב, עושים את זה".
מאז החל התמרון הקרקעי, עיקר המשימות שלהם הן כאמור כוננות לחילוץ פצועים ומשימות מסווגות, שעל רובן לא ניתן לספר. באופן מאוד כללי, ניתן לומר שטייסת 118 מבצעת בכל גזרות הלחימה גם משימות לוחמה אלקטרונית. המשימות האלה מורידות משמעותית את רמת האיומים על כלי הטיס של חיל האוויר וכוחות צה"ל בכלל.
סרן א' הוא מכונאי מוטס במילואים בטייסת 118. מסוק יסעור מופעל על ידי שלושה או ארבעה אנשי צוות, שני טייסים ושני מכונאים מוטסים, שהם למעשה מפקדי תא הלחימה של המסוק. "השגרה של המכונאי בטייסת בשלב הזה של התמרון הקרקעי היא סביב כוננות חילוץ, הטסת כוחות או ניוד רכבים. כל ניהול תא המטען נעשה על ידי המכונאי, אין משימה שיוצאת בלעדינו", הוא מדגיש.
הזנקת חילוץ למשל נעשית עם שני מכונאים וחוליה של 669. "מכונאי קדמי נמצא יותר בקוקפיט יחד עם הטייסים ומנהל איתם את האופרציה של המשימה. במקביל מכונאי אחורי מסדר את הכוח, את תא המטען או מסייע בנחיתה. חילוץ כבל, שאת זה המכונאים מבצעים, משנה למשל את כל המשימה".
עולם המסוקים חי את היבשה. הם מריחים את שדה הקרב ורואים בעיניים את הפצועים, שומעים את הזעקות שלהם. בטיסות לעזה, בין שבאותה שבת שחורה ובין שבתמרון הקרקעי, הם רואים את האדמה השרופה, את עמודי העשן של שדה הקרב. את הלחימה.
"המשימות בטייסת מתחלקות לתכנון, כשהמשימה העיקרית בהקשר הזה, זה סיוע לתמרון הקרקעי, מוכנות לצפון וכוחות מיוחדים. כל הזמן יש צוותים שמתכננים את המשימות עד לרזולוציה הכי קטנה, מה הולכים לעשות. משם יש את מנגנון ההנהלה שמסנכרנים את המשימות מול המשאבים שיש ועושים את ההתאמה. משימה מאוד לא פשוטה", הסביר סרן נ', טייס סדיר בטייסת "דורסי הלילה", אליה הגיע אחרי שהיה טייס ינשוף.
הוא ממשיך ומסביר ש"הצד השני זה כוננות. מעמידים כאן סד"כ אדיר של כוננות לכל תרחיש שיכול להיות, כשאנחנו מוכנים לבצע משימות בזמן מאוד קצר. לכל גזרה יש מסוק בתצורה מתאימה לכוננות". סרן נ' משתף ש"כשהוחלט על התמרון הקרקעי והתחילו לתכנן, הייתי שם בשבוע הזה ועבדנו באימונים על מנגנונים שהתאמנו עליהם אבל לא בסדרי גודל האלה".
הוא מוסיף שהמשימה העיקרית שלהם כטייסת יסעור בתמרון הקרקעי הייתה בעיקר בהטסת כוחות וחילוץ פצועים. "מתכננים את המנחתים, מאיפה להגיע ומאיפה אסור ובכלל איך אנחנו נותנים את הסיוע הכי טוב לכוחות בקרקע. אתמול למשל יצא לי לזנק לאוגדה שאיתה תכננו את כל הדברים לפני התמרון, ואתה רואה איך כל המנגנון עובד טוב".
לצורך משימת הטסת הכוחות במלחמה, בדגש על הימים הראשונים, הוחלט לבטל מגבלות של כמות חיילים פר מסוק עליהן הוחלט אחרי אסון המסוקים ב-1997. הטייסים והמ"מ במסוקים, כמו גם צוותי הקרקע מצאו את עצמם עם אחריות אדירה על הכתפיים, כשבבטן שלהם כמות לוחמים שלא נראתה שנים.
"זה משתנה. 7 באוקטובר היה אירוע קיצון. אבל ביום-יום זה מנוהל מאוד, אתה מבין לאן אתה הולך ומה האיומים שמצפים לך. לפי זה אתה מתכנן את המשימה. בסוף הכל צריך להיות קר ומשימתי. יש רגעים שבא לך להיות מעורב, כי לכולם פה יש קשר לאנשים בכוח, חברים שהם קצינים שם. אבל הדבר המיטבי זה לנהל את זה למקום טוב כדי לשמור עליהם, לתת ביצוע טכני, טקטי, קר ומחושב. לדאוג שהכוח שאתה מוביל יבצע את המשימה שלו. על זה אנחנו מתאמנים הרבה".
לוחמי טייסת 118 חשופים למדיה ולכל מה שקורה לכוחות איתם התאמנו, אותם הנחיתו בעזה או שמהם פינו פצועים. "כל אירוע זה עולם ומלואו, כל משימה אתה מגלה דברים שקרו. אבל הדבר הכי טוב זה לתחקר ולהפיק לקחים, להבין משימתית מה היה טוב או לא טוב ולהפיץ את זה".
סרן מיל' א' מתגורר באשדוד ובאותה השבת היה בבית. בין מטחי הרקטות הכבדים שהעיר ספגה, הוא הבחין במסוקי קרב שטסים דרומה. "אני שולח הודעה לקצין הטכני שלי, שרשם תגיע". הוא נסע במהירות לטייסת, והיה על המבנה שהמסוק שלו הופל בתחילת המלחמה.
"באותה שבת הייתי במסוק הרביעי של המבנה שהטיס את הצנחנים לעוטף. רוב הטיסה מהעמסה ועד לנחיתה היה רגוע, שגרתי. עד שהבנו שהמסוק המוביל נפגע ושמענו את סרן נ' מדווח על זה. את אותו רגע אני מדבר עם סמג"ד 890 וקצינת המבצעים שלו על הנחיתה ושטח הכינוס הקטן שנפתח בנחיתה, מעביר להם מסרים מקברניט המסוק וזה משתנה בשנייה", הוא מספר.
ואז הם שומעים על המסוק שנפגע וגם ירד מהקשר. "באותו רגע לא ידענו שהם בסדר והיה לחץ, אבל ממוקדים במשימה. בנחיתה אני רואה שחור ופצמ"רים שנופלים, רואה את המסוק על הקרקע ואת העשן, לחימה ולוחם שנפצע", הוא מספר.
יסעור זה מסוק ענק שקשה לפספס אותו. למרות זאת, הם נשארים על הקרקע ופורקים כוחות כשהם תחת אש. מחכים גם לצוות של המסוק שנפגע. "המסוק אז נראה בסדר, קצת עשן. אני רואה שיש כבר לוחם פצוע שמביאים אלינו ולכן נשארים על הקרקע. אין לנו כוח רפואי, ואני יחד עם המ"מ השני ייצבנו את הפצוע כשבהמשך, החברנו אותו לינשוף שלקח אותו לבית החולים".
ב-7 באוקטובר סרן נ' היה בתל אביב ומיד הגיע לטייסת. "המראה בדרך היה חריג, אתה רואה המון עמודי עשן ומבין שצריך להגיע מהר". הוא היה טייס באותה רביעייה של המסוק שנפל. "המסוקים מוכנים למשימה ולא ברור לנו איזה משימה, אפילו ברמה של צריך לשים שכפ"צ או לא כי מנחיתים כוחות בשטח שלנו. הגענו לאסוף את הלוחמים ואומרים לנו שאנחנו מעמיסים כמות חריגה, כי נקבעו המון מנגנונים למנוע התרסקויות המוניות, וזה עוד שלב בהבנה של האירוע".
תמונות מהשטח: טייסות המסע"ר (מסוקי סער) יחד עם לוחמי 669 ופלוגת הרפואה המרחבית של אוגדה 162, פועלים יחד, במהירות, במקצועיות ותחת אש, כדי לחלץ לוחמים שנפצעו ברצועה, ועושים הכל כדי להציל חיי אדם. pic.twitter.com/Z12mpTNFKu
ארבעה מסוקי יסעור ועוד שני ינשופים הטיסו את מאות לוחמי הצנחנים לעוטף עזה. סרן נ' היה טייס במסוק מספר 2 במבנה. "מאזור בית קמה אתה רואה המון עמודי עשן, שזה חריג. אלה שטחי האימונים שלנו מקורס טיס ופתאום הכל בוער, אתה מריח את העשן וזה עוד אסימון שנופל. יש המון מסוקים בשמיים ואנחנו בין עלומים לבארי אחרי שהגענו מהר ובציר נסתר. ברור לנו שהכוח הזה קריטי להגנה על היישובים".
הוא ממשיך ומספר: "אתה רואה אופנועים ומזהה חולייה של מחבלים, נוחת נסתר ואז אחד השליך בידונים (מכלי דלק) שזו פעולת חירום. מבין שקרה משהו ואז אחד מדווח שהוא נפגע. זה אסימון גודל שיורד כי יורים עלינו משטחנו".
למרות הסיכון האדיר הם נחתו שם כשהבינו את חשיבות הכוח שבבטן שלהם וגם שצריך לחלץ את אנשי הצוות של המסוק שנפגע. "הלוחמים יוצאים ומשם הסצנה אחרת לגמרי", אמר סרן נ'. סרן מיל א' מוסיף, "המטרה להוריד את הכוח כמה שיותר מהר".
אחרי שאספו את הצוות של המסוק שנפל ופצוע של הצנחנים, "שמענו בום אדיר שזה הפגיעה הנוספת שהייתה במסוק שנפגע. אני מבין שיש לי כמה שניות להמריא לפני שהם טוענים עוד טיל שהפעם יכוונו אלי". המראנו כשאנחנו רואים את הלחימה של הצנחנים על הקרקע, יש לי אליהם הערכה מטורפת".
המסוק המריא עם פגיעות קליעים ורסס מאוד קשות, אבל המריא. "זאת מכונה שטסה על נשמה, לא על מנועים", אמר סרן נ'. "היא הוכיחה את עצמה, היו לא פגיעות בנקודות מאוד קריטיות לטיסה. אתה מסתכל ואומר איך זה קרה. אני נשקתי את המסוק, אני מנשק את המסוקים", אמר בחיוך סרן מיל א'.
לפני שעזבתי את תל נוף, שאלתי גם כתושב קיבוץ נירים את סא"ל י', מפקד הטייסת שהטיס את המסוק שנפגע יחד עם מי שהיה מפקדה הקודם של הטייסת. כתושב קיבוץ נירים, איפה היה הצבא באותה שבת. שאלה שאני שואל את כל המרואיינים שלי בחודש האחרון.
"כמפקד בצבא אגיד שיש לנו אחריות מלאה ואי אפשר לסגת מזה. אנחנו נתחקר את זה הכי עמוק, הכי נוקב ואמיתי שאנחנו יודעים. עכשיו אנחנו ממוקדים בלנצח, אבל מחויבים לאחריות שלנו כדי לשפר את המערכת. בשביל זה אנחנו פה".
בנימה אישית לסיום אגיד שגם סרן מיל' א', המ"מ שנישק את המסוק הפגוע, ריגש אותי עד דמעות. רגע לפני שעזבתי את הטייסת, הוא הביט לי עמוק בעיניים, וכלובש מדים אמר "אני מתנצל שהייתם צריכים לעבור את זה". הבטיח שהוא יהיה שם עד הניצחון.