לאורך ההיסטוריה לא חסרות מלחמות, ובמלחמה כמו במלחמה יש ביקוש לכמה שיותר כלי נשק שיהיו כמה שיותר קטלניים. במלחמת העולם השנייה שני הצדדים חיפשו דרכים מתוחכמות שלא רק יהרסו את האויב, אלא גם יפתיעו אותו במקום שהוא הכי פחות מצפה לו. התוצאה: נשקים ביזאריים שרובם לא הצליחו לצאת לפועל, אבל עדיין גורמים לנו להעריך את היצירתיות הכרוכה בתכנון שלהם. הנה חמישה מהפרויקטים הצבאיים הכי מוזרים שיצאו (או לרוב, לא יצאו) מהמלחמה ההיא.
ארצות הברית: פצצות עטלף
תחילת המלחמה בין ארצות הברית ויפן, וארצות הברית מנסה לחשוב על דרכים יצירתיות להרוג הרבה יפנים בשטח בנוי בלי לסכן את כוחותיה. בתפקיד הלוחמים האמיצים: קבוצה של 1,000 עטלפים מתאבדים. התכנון היה לתפוס קבוצה גדולה של עטלפים, לשים אותם בקונטיינר ענק, לאחר מכאן להעמיס את כל העטלפים למטוס, להטיס אותם מעל שטחים עירוניים וברגע שהמטרה קרובה הקונטיינר ישוחרר לאוויר. לאחר מרחק מסוים הקונטיינר נפתח ומתוכו פורצים החוצה העטלפים האמיצים - כאשר לכל עטלף מחוברת פצצה קטנה עם טיימר שאמורה להתפוצץ בערך בזמן שהעטלפים מתחילים לטייל להם בתוך בנייני משרדים יפניים.
מכיוון שכל רעיון חייב קודם להיבחן על יבש, צבא ארצות הברית עשה ניסוי בשטח בנוי משל עצמו. מה שקרה הוא שהעטלפים ברחו משטח הניסוי ופרצו בעוז למשרדים ובניינים שלא היו בשטח הניסוי, למזלם של האמריקנים באותה שעה לא היו חיילים באזור - אבל הנזק נעשה ועשרות מבנים נשרפו קליל. למזלם של אלפי עטלפים חסרי הישע התוכנית בוטלה ב-1944. אולי בעקבות המצאת פצצת האטום.
גרמניה: מפציץ "ציפור הכסף"
במהלך מלחמת העולם השנייה עלתה בגרמניה הנאצית דרישה לכלי נשק שיוכל לתקוף את ארצות הברית ישירות מאדמת גרמניה - מה שהביא את המדענים הגרמנים לתכנן את אחד מכלי הנשק הביזאריים ביותר בהיסטוריה.
המפציץ שתוכנן ענה לשם ציפור הכסף, והוא היה אמור להיות משוגר על טיל ממסלול על הקרקע באורך 3 ק"מ, לאחר מכן לעוף לגובה של 145 קילומטרים במהירות של 22,000 קמ"ש - ואז לרדת חזרה לכיוון כדור הארץ, כאשר המטוס נעזר בדחיסות האוויר על מנת להאט את מעופו. לפי התכנון, בשלב הזה המפציץ היה אמור להסתובב סביב כדור הארץ עד שיגיע למהירות הנכונה ויתחיל מעופו לכיוון המטרה, אי שם בארצות הברית, שם ישגר פצצה שמשקלה לא פחות מ-4 טון. בסוף כל המסע הארוך הזה ציפור הכסף הייתה צריכה לנחות במנחת של היפנים באזור הים הפסיפי.
לרוע מזלה של גרמניה, הפרויקט נגנז בעקבות עלויות אדירות וקושי בביצוע.
בריטניה: פרויקט "חבקוק"
מלחמת העולם השניה, בריטניה סופגת מהלומות בלתי נסבלות במתחם הימי, כמעט כל כלי שיט שיוצא לעבר הים להעביר אספקה ללוחמים המותשים נתקל בהתנגדות בדמות ספינות ה-U-Boats של הגרמנים. בריטניה מאבדת תוך כדי כך כמויות עצומות של אספקה וחיי אדם יקרי ערך. בעקבות אירועים אילו נוצר צורך לכלי שיט גדול דיו, כלי שיוכל להעמיס על עצמו כמויות גדולות של אספקה ובאותה נשימה לשמור על היכולת להגן על עצמו. כאן נכנס לתפקיד הממציא האנגלי ג'פרי פייק, שהציע לגנרלים הבריטים לקחת גוש קרח ענק שמחובר לקרחון, לנתק אותו וליצור עליו משטח נחיתה למטוסים. בנוסף הוא הציע לעשות חלל בבטן גוש הקרח הענקי ולמקם שם את כל האספקה הנדרשת וכוח האדם. הבעיה: לגושי קרח יש נטייה להמס, וגם: לגוש קרח בגודל כזה יש נטייה להתגלגל על צירו.
צמד הבעיות נפתרו על ידי צמד מדענים אמריקנים, שחקרו וגילו שאם מערבבים מים עם שבבי עץ ניתן לפתור את הבעיה של התמוססות הקרח, ובכך לבנות משטח סימטרי מספיק כדי שהוא לא יסתובב על צירו. צוות המדענים שקד על שירטוט דגם שאורכו 600 מטרים, משקלו 2.2 מליון טון והוא מסוגל לשאת עליו עד כ- 150 מטוסים.
לצערם של כל המשתתפים בפרויקט, ההוצאה לפועל של חבקוק לא הגיעה אף פעם. המחיר שלו היה יקר מדי, 100 מליון דולר, ותכנון של מערכת קירור כזו ענקית פשוט לא התאפשרה.
ארצות הברית: טיל מונחה יונה
כן כן אתם לא מדמיינים, הרעיון להנחות טיל בעזרת יונים הוצע על ידי הפסיכולוג המפורסם בי.אף סקינר. הרעיון היה ללמד יונים בעזרת התנייה לכוון את הטיל למטרתו: היונה הונחה בחלקו עליון של הטיל, שם הוקרנה תמונה של מטרה. היונה הייתה אמורה ללמוד לזהות את המטרה ואז לנקר את הפינות המיוחדות עד שהתמונה הייתה במרכז - וכך למעשה לנווט את הטיל בדיוק לעבר המטרה. באימונים היונה קיבלה פרס בסוף כל משימה מוצלחת, חתיכת תירס. אומנם זה נשמע מגוחך אבל זה עבד מצוין - ארצות הברית כבר השקיעה 25 אלף דולר במחקר והצבא כבר הכין לו כמה טילים כאלה. לבסוף הרעיון נגנז, בעיקר מכיוון שהכוונה אלקטרונית התבררה כטכנולוגיה עדיפה יותר.
בריטניה: צוללות גמדיות
צוללות האקס-קלאס תוכננו על ידי צי הים המלכותי של בריטניה במלחמת העולם השנייה. מתוך כל הרשימה זהו הנשק היחיד ברשימה שבאמת יצא לפועל, ואפילו השתתף בלחימה בעת הפלישה לנורמנדי. הצוללת הגמדית הייתה באורך 15 מטרים ויכלה להכיל עד כ-4 אנשי צוות. מכיוון שהייתה קטנה מדי לא יכלה הצוללת לעבור מרחקים גדולים לבדה, ולכן הייתה נגררת על ידי צוללת רגילה עד שהייתה מתקרבת ליעד. שם הייתה מתנתקת ושטה ליעד המבוקש, לוחם היה יוצא ממנה בצלילה, מצמיד מטענים על המטרה ובכך הייתה מסתיימת המשימה. צוללות האקס קלאס הצליחו להסב נזקים כבדים לספינת מלחמה גרמנית ולהוביל את החיילים בהצלחה לחופי נורמנדי.