נכון לכתיבת שורות אלה יצא צה"ל למבצע "עמוד ענן" לאחר שחוסלו לפחות שלושה בכירים של חמאס, ביניהם רמטכ"ל הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי. ג'עברי מוכר לאזרחי ישראל כמי שאחז בידו של גלעד שליט ביום השחרור ולאנשי המודיעין כמי שאחראי על שיגור טילים לעבר ישראל והפעלת מטענים וטילי נ"ט לעבר כוחות צה"ל.
בעיני רבים חיסולו של רמטכ"ל חמאס נועד לשקם את ההרתעה שנשחקה בתקופה האחרונה. חיסול זה מצטרף להיסטוריה ארוכה מאוד של מה שמוגדר כ"סיכולים ממוקדים". סקירה של הסיכולים הממוקדים מראה לנו שחלקם הביאו על ישראל שורה של פיגועי טרור בעוד שחלקם האחר, כפי שתקראו בהמשך, הביא עלינו סבבים של הסלמה.
יחיא עייאש, המהנדס שהיה ממקימי חמאס
כבר בגיל 26 היה עייאש מהמתכננים הבולטים של פגועי ההתאבדות במדינת ישראל. מאוד מהר הוא גם הפך להיות המומחה של חמאס בייצור מטענים בהם השתמשו מתאבדים שנשלחו לישראל בשנים 1994-95. בישראל היה ברור שחייבים לחסל אותו כמה שיותר מהר. בעזרתו של סייען שב"כ הצליחו להעביר לעייאש מכשיר טלפון שהסוללה שלו הייתה מלאה בחומר נפץ מתקדם. את המטען המתוחכם הפעילו רק אחרי שווידאו שעייאש מדבר והוא נהרג. לאחר חיסול עייאש יצא חמא"ס למבצע נקם שכלל את הפיגועים נגד אוטובוס קו 18 בירושלים, שם נהרגו 45 ישראלים, הרוג נוסף בטרמפיאדה באשקלון, 19 הרוגים בקו 18 ברחוב יפו בירושלים ועוד. כ-59 ישראלים נהרגו בגל פיגועי הנקם הזה ועשרות רבות נפצעו.
עדנאן אל-ע'ול אבי הקסם
את פעילות הטרור שלו במסגרת החמאס החל עדנאן כבר בשנות ה-90 אחרי שהתאמן במדינות כמו סוריה ולבנון. במהלך אינתיפאדת אלאקצא הוא הופך למומחה למטעני חבלה בעיקר מטעני גחון גדולים. בנוסף הוא נחשב למומחה בהפעלה של נשק נגד טנקים אבל בישראל הוא מוכר כאבי הקסם. עדנאן היה זה שעודד את הייצור והשימוש ברקטות ואף היה זה שגייס את המומחים ופיקח על הייצור. ישראל ניסתה לחסל אותו מספר פעמים, במקרה אחד הוא ניצל מירי טילים של מסוק אפצ'י לעבר שיירה בה נסע. במקרה אחר ניצל אחרי שהצליח להימלט מהמתחם בו היה כאשר שייטת 13 פשטה על המקום. באחד מניסיונות החיסול נהרג בנו. ב-21 באוקטובר 2004 הסתיים רצף המזלות של עדנאן והוא חוסל בירי טילים ממסוק לעבר רכב בו נסע יחד עם עמאד עבאס, בכיר נוסף בחמאס. לאחר חיסולו ירה חמאס פצצות מרגמה וקסמים לעבר שדרות. באותם ימים לא היה להם אמצעים לטווחים ארוכים יותר.
סלאח שחאדה, סיכול שנוי במחלוקת
מעולם לא היה בישראל סיכול ממוקד שנוי במחלוקת יותר מזה של שחאדה. באותם ימים היה שחאדה ראש הזרוע הצבאית של חמא"ס, אותו תפקיד בו חוסל היום ג'עברי, ונחשב בישראל לאחר מהטרוריסטים המסוכנים ביותר. שחאדה הספיק לשבת בכלא הישראלי וכששוחרר הצטרף לשייח יאסין. הוא היה מעורב בחטיפתם ורציחתם של אבי סספורטס ואילן סעדון ומאוחר יותר בשיגור של מחבלים מתאבדים. הוא היה הראשון שחוסל ממטוס קרב כאשר מטוס F-16 של חיל האוויר הפיל על המקום בו שהה פצצה במשקל של טון. יחד איתו נהרגו עוד 14 אזרחים ובישראל התפתח ויכוח גדול האם היה צריך לחסל אותו במחיר של כל כך הרבה אזרחים הרוגים. בהמשך אף הוגשה עתירה לבג"ץ ואף הוקמה ועדת בדיקה רשמית. לאחר החיסול לאחר חיסולו ניסה הארגון להוציא מספר פיגועי התאבדות אולם באותם ימים פתח צה"ל במבצע "קטיף כלניות" שכלל שורת סיכולים ממוקדים שפגעו ביכולתו של הארגון.
אחמד יאסין, מייסד חמאס והמנהיג הרוחני
שנים ארוכות ישב יאסין בכלא הישראלי והפך לסמל של ארגוני הטרור כולם. מי שהקים את הארגון ולאחר מכן פיקד על חטיפתם ורציחתם של שני חיילים ישראלים, אבי סספורטס ואילן סעדון, הפך מאוד מהר למנהיג הרוחני ומתווה הדרך של חמאס. יאסין שוחרר מהכלא הישראלי לאחר כישלון החיסול של חאלד משעאל ומואד מהר חזר לעסוק ולהוביל את הטרור מעזה. בעוד שבכלא פחדו בישראל שימות ויהפוך לסמל בחוץ היה ברור שחייבים לחסל אותו. ב-22 במרץ 2004, נורו ממסוקי קרב של חיל האוויר מספר טילים וכתוצאה מהירי הוא נהרג יחד עם חמישה משומרי ראשו. באותם ימים מדובר היה בעליית מדרגה של ממש וגם בחמא"ס הופתעו מעצם החיסול. הריגתו של יאסין זכה לגינוי עולמי כולל מדינות כמו אוסטרליה, ארה"ב ומדינות אירופה. מרבית פעולות הנקמה נבלמו חלקם לאחר איומים שהועברו מישראל לרצועה.
עבד אל-עזיז א-רנתיסי, הרופא שהיה ממייסדי חמאס
חודש אחד לאחר שחוסל מהאוויר השייח הנכה, יאסין, ב-17 באפריל 2004 נסע רנתיסי במכונית יחד עם שומרי ראשו בכבישי רצועת עזה. זמן קצר אחרי שיצא מאחד ממקומות המסתור שלו נורה לעברו טיל ממסוק של חיל האוויר. רנתיסי נהרג יחד עם עוד שניים משומרי ראשו. הוא הספיק להיות רק 25 ימים מנהיג מפקדת הפנים של חמא"ס לאחר שהחליף את יאסין. לאחר חיסולו הוחלט לא לפרסם את שמו של המחליף בכדי שלא יחוסל על ידי ישראל. לאחר חיסולו עפו לכיוון ישראל מספר רקטות קסאם אך גם במקרה זה הארגון לא הצליח להוציא תגובה משמעותית.
ראשי וועדות ההתנגדות
שלושה מפקדים היו לוועדות ההתנגדות, ג'מאל אבו סמהדאנה שחוסל ב-9 ביוני 2006 אחרי שהיה אחראי לשרשרת פיגועים קשים כולל רצח משפחת חתואל. סמהדנה מוכר לאזרחי מדינת ישראל כמחבל הרגיש אחרי שהזיל דמעה בריאיון עם שלומי אלדר. צה"ל חיסל אותו בדיוק בזמן שצפה בתרגיל הכנה לפני פיגוע. לאחר מכן מונה לתפקיד כמאל אל-נירב. נירב היה אחראי על הפיגוע בכביש 12 בדרום ולאחר ששמע על ההצלחה הבין שכדי לו למצוא מקום מסתור. הוא עלה על רכב יחד עם סגנו, חאלד שעת ויצא למצוא מקום כזה. באותו הזמן איתר אותם סייען של השב"כ בעזרתו הכווין חיל האוויר מל"ט שאיתר וסימן את הרכב. כצפוי לאחר מכן הגיע גם הטיל שהרג את השניים. את נירב החליף בתפקיד זוהיר אל-קייסי שהבטיח לשקם את הארגון ולנקום. אבל גם הוא לא הצליח לשרוד הרבה זמן. חצי שנה אחרי שתפס פיקוד, ב-9 במרץ 2012, נהרג קייסי בתקיפת חיל האוויר בזמן שנסע במכוניתו. אתו נהרג מוחמד אחמד אל-חנני, ששוחרר בעסקת שליט. לאחר חיסולו של קייסי נורו לעבר ישראל כ-200 רקטות בתוך יומיים בלבד.
שורה ארוכה של חיסולים
טענות רבות עלו לאורך השנים בשל השימוש שעושה ישראל בשיטה זו. הניסיון מלמד שמרבית החיסולים זכו לתגובה קשה מצד ארגוני הטרור, בעבר באמצעות פיגועי התאבדות ולאחר מכן בירי של רקטות. אולם במקרים שבהם צה"ל "ישב למחבלים על הווריד" ותקף אותם ברצף התגובה הייתה רפה וארגוני הטרור היו אלו שבקשו את הפסקת האש. כפי שזה נראה כיום חיסולו של ג'עברי הביא את ישראל לפתחה של הסלמה ארוכה ואולי גם לכניסה של צה"ל לרצועה. בישראל היה ברור שלא ניתן להשלים עם ירי טילים לעבר הדרום אבל השאלה הגדולה היא מה יקרה כאשר גם הסבב הזה יסתיים וכמה זמן של שקט נצליח לקנות לתושבי הדרום.