המבצע הקרקעי של צה"ל בלבנון מביא לחשיפה של תשתית הטרור שחיזבאללה בנה במשך שנים בסיוע האיראנים, במרחק שמאפשר פלישה כמו זו שהתרחשה בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. וכמו שהפעילות הצבאית כעת מאפשרת במידה מסוימת לנשום לרווחה ויש לה לא מעט הישגים, כך היא גם חושפת את עומק המחדל ואת מה שהדרג המדיני ומערכת הביטחון התעלמו ממנו במשך שנים.
"אין בית אחד, מסגד או מרפאה שאנחנו לא מוצאים בהם נשק, טילי נ"ט, מטעני חבלה תקניים", אמר ל-mako קצין באחת החטיבות שמתמרנות בלבנון. צה"ל הכיר את המערך של חיזבאללה בצפון, אבל הופתע מהכמויות האדירות של הנשק ומהתשתית.
במשך שנים, המחבלים של חיזבאללה פעלו צמוד לגדר הגבול בלי הפרעה, אספו מודיעין והתכוננו לכבוש יישובים ישראלים. פעולות שצה"ל הכיר. ולמרות כל זה, ההיערכות של צה"ל בהגנה על הגזרה הזו לא הייתה שונה מזו שהייתה מול רצועת עזה ערב 7 באוקטובר. המספרים והפריסה שנחשוף כאן לראשונה, מלמדים על גודל המחדל בצפון, שרק במקרה לא הסתיים בטבח וכיבוש הגליל על ידי חיזבאללה.
"רדואן ישבו לי על הגדר"
כשרואים מה שנמצא מעבר לגבול במרחק כל כך קצר, המחדל שהיה שם לפני 7 באוקטובר זועק לשמיים. צה"ל אומנם הופתע מהכמות אך הכיר את ההיערכות של חיזבאללה. הצבא פרס לאורך הגבול עם לבנון מערך הגנה דליל ורזה, שלא היה לו שום סיכוי לעצור מתקפת פתע של חיזבאללה.
"עשיתי שם קו כמה חודשים לפני המלחמה", סיפר מפקד פלוגה במילואים. "רדואן ישבו לי על הגדר ומול זה הפלוגה שלי עם 70 לוחמים תפסה גזרה של 15 ק"מ, כשיש לנו הקצאה של שני טנקים וגם זה לא קבוע. אם הם היו עושים לנו 7 באוקטובר היינו מושמדים. בלי שום ספק", אמר מפקד הפלוגה.
אורכו של גבול לבנון עם ישראל עומד על כ-80 ק"מ. כל פלוגה תפסה בממוצע כ-40 קווי דיווח שהם באזור ה-15 ק"מ. כ-45 ק"מ לגדוד, שקיבל גם מספר טנקים קטן, פחות מפלוגה. לאורך כל גבול לבנון היו בכל רגע נתון, אחרי שמנכים את הלוחמים שיצאו לחופשות וכאלה שלא הגיעו למילואים, כ-1,500 לוחמים בלבד וסד"כ של כשתי פלוגות טנקים. לצורך ההשוואה בגבול רצועת עזה היו ערב 7 באוקטובר 600 חיילים ו-12 טנקים. הסד"כ (סדר כוחות) לפני החג עמד על כ-1,100 חיילים. כלומר המחדל האופרטיבי בלבנון היה שווה וככל הנראה גדול יותר מזה שהיה בעזה.
מפקד גדוד במילואים שגם הוא שירת בגבול לבנון מספר חודשים לפני 7 באוקטובר אמר: "היינו מאוד רזים על הגדר ועם כוחות עתודה, שבגלל המרחק ותוואי השטח לא היו רלוונטיים לבלימת מתקפת פתע. מעשית, בקושי יכולנו להגיב לאירועים שגרתיים על הגדר". הוא הסביר ל-mako ש"לא היה סד"כ של פלוגה לכל מרחב כי אנשים נמצאים בבית, תופסים את המוצב עצמו ועוד כל מיני משימות. לגדר היו בסוף שני רכבי סיור ממוגנים לכל פלוגה ומדי פעם איזה מארב או פעולה יזומה של מספר מאוד קטן של לוחמים. כלומר לאירוע הכי פשוט ייקח להם בין 15 ל-20 דקות להגיב. לא צריך להיות מפקד בצה"ל כדי להבין שב-15 דקות הסיור יכול להיעלם ולהיות שבוי בלבנון. על דברים גדולים יותר כמו רדואן שחוצים גבול אני בכלל לא רוצה לדבר, לזה היה לי אפס מענה".
"ברור שזה היה יכול לקרות גם אצלנו"
דברים דומים שמענו גם ממפקדים של הגדודים הסדירים שתפסו את גבול לבנון בשנתיים האחרונות. סגן-מפקד גדוד חי"ר חיזק את הדברים של מפקדי מערך המילואים ואמר: "כולם ידעו שהסד"כ לא רלוונטי לאיומים של הגזרה, שגרה או חירום. אנחנו תפסנו קו בגזרה המערבית (חטמ"ר 300) והצפנו את הדברים לפיקוד של החטיבה והאוגדה. התשובות שקיבלנו הן שאם יהיה אירוע גדול נקבל מודיעין מקדים ותגבור. את זה שמענו גם בתעסוקה בעזה וכולנו יודעים היום מה קיבלו ואיך זה נגמר".
במסגרת הכנת הכתבה שוחחנו השבוע עם קצין בכיר בפיקוד הצפון, שהכה על חטא והודה שפריסת הכוחות בגבול ישראל-לבנון, מול תשתית טרור אדירה ואלפי מחבלים של רדואן, "הייתה מחדל מזעזע". הוא הוסיף "באמת האמנתי שאם רדואן יופעל בתוכנית כיבוש הגליל אנחנו נדע על זה לפני ונקבל תגבור כוחות. לא היה לנו ספק שבאירוע כזה כל חיל האוויר יופעל לטובתנו".
כעת אחרי 7 באוקטובר ומתקפת הפתע של חמאס, הוא מבין, "נרדמנו בשמירה ופעלנו אופרטיבית על בסיס משאלות לב. אנחנו חזקים על הגבול ויש לנו מודיעין מאוד איכותי על חיזבאללה. אבל זה היה נכון גם לעזה ובכל זאת חמאס הצליח להפתיע. ברור שזה היה יכול לקרות גם אצלנו".
כל לוחם וחייל ששירתו בגבול לבנון ראו את מחבלי חיזבאללה בעיניים, ראו את איסוף המודיעין וההיערכות שלהם למתקפת טרור בצפון. כולם הכירו את תשתיות הטרור בכפרים הלבנוניים, ואפילו ידעו שמות של פעילי חיזבאללה שהגיעו לגדר באופן חופשי, צילמו כוחות וציוד. גם כותב שורות אלו שירת זמן קצר לפני המלחמה במילואים כלוחם ומפקד בגבול לבנון, וראה בדיוק את זה.
חיזבאללה על הגדר לפני 7 באוקטובר - כך זה נראה
בסוף אפריל התגייסתי לחודש מילואים ותפסנו קו בגזרה המערבית של גבול לבנון. ראיתי שם את מגדלי השמירה שחיזבאללה בנה לאורך הגבול. ראיתי את הפעילים שהגיעו עד לגדר על גבי אופנועים וברגל. לא פעם הם היו שם לצד אנשי האו"ם וצבא לבנון, שלא עשו דבר כדי לעצור את הפעילות של חיזבאללה, ובלא מעט מקרים אפילו סייעו להם. החלטתי לתעד הכל ואפילו פתחתי ב"מלחמת מצלמות" עם חיזבאללה.
במשך חודש ימים צילמתי את אנשי איסוף המודיעין של חיזבאללה כשהם עומדים מטרים בודדים מהגדר. שוב, פעילי ארגון טרור ולא חיילים בצבא של מדינה ריבונית. למרות זאת, נאסר עלינו לפעול נגדם. לא פחות גרוע, הם הרגילו אותנו לנוכחות שלהם, וכשהם התקרבו לגדוד, אפילו תגבור כוחות לא נעשה כי זו הייתה שגרה. גם אנחנו הצפנו לפיקוד את גודל המחדל, את המצב הגרוע של רכבי הסיור, את חוסר היכולת להגיב לאירועים מורכבים ועוד שלל מחדלים, שלא על כולם אפשר לכתוב.
אף לא אחת מהפניות שלנו זכתה למענה. מה שהיה יותר חמור, לפיקוד היו חשובות יותר הרגישות והפוליטיקה הארגונית, מאשר הבעיות והתקלות של הציוד והפעלת הכוחות. הפיקוד שם נעלב מההאשמות ועוד יותר כשהתקלות הוצפו ברשתות החברתיות, ולא התייחס לעצם הטענות שהעלינו.
בכל פעם שצה"ל חושף בימים האחרונים תיעוד מתשתית הטרור של חיזבאללה, הדבר הראשון שאני חושב עליו זה איזה מחדל אדיר היה כאן. איך צה"ל שהכיר את הכל נתן לתושבי הצפון ללכת לישון עם המפלצת הזו מעבר לגבול. כל חייל ומפקד ששירת בגבול לבנון בתקופה שלפני 7 באוקטובר, יודע טוב מאוד עד כמה המצב שם היה חמור ועד כמה צה"ל עצם עיניים והסתיר את גודל האירוע מתושבי הצפון.
"המודיעין הטקטי שלנו בלבנון היה מעולה", אמר מג"ד המילואים. "היו לנו מטרות מסומנות על כל בית וחלון של חיזבאללה. הכרתי את הפעילים שלהם בשמות". אבל הוא סיכם "היום אני יודע להגיד שהם היו יכולים להפתיע אותנו, וכשזה היה קורה, כל יישובי הצפון שהם היו פושטים עליהם היו נכבשים ונטבחים. גם המסגרות שלי היו נטבחות ולא היה מי שיעצור אותם, עד שהצבא היה מתעורר כמו שראינו בעוטף עזה. הלקח והמסר שלי זה שלמרות המגבלות של השמיכה, אסור לנו לחזור לסד"כ כזה בגבול מאוים, והאחריות שזה לא יקרה מונחת על כל בעל דרגות בצה"ל".
