המרדף אחר מנהיג המדינה האסלאמית הולך ונעשה יותר ויותר מתסכל. אחרי הכל, בנובמבר 2014 ושוב במרץ 2015 כבר הצליחה ארה"ב לסגור מעגל מודיעיני על אבו בכר אל-בגדאדי ולפגוע בו: מטוסי קרב של חיל האוויר האמריקני הפילו מספר פצצות כבדות על היעדים שעליהם הצביעו חומרי המודיעין ונרשמו פגיעות מדויקות במטרה. אל בגדאדי נפצע, אבל נשאר בחיים. מאז נמשך המרדף אחריו, ולמרות פרסומים שונים על חיסולו, האיש החזק של דאע"ש פתח את שנת 2018 כשהוא חי ובועט.
כוח משימה מיוחד ממשיך במצוד אחר אל-בגדאדי, שפרס של 25 מיליון דולר עדיין מוצע על ראשו - בדומה לפרס שהוצע תמורת מנהיג אל קאעידה, אימן אל זוואהירי. מדובר במרדף מתיש, אבל בארה"ב מקווים שהוא יהיה הרבה יותר קצר מזה שניהלו מול בן לאדן ונמשך עשור. "הוא איש מת מהלך. אנחנו נשמיד את דאע"ש ונלכוד את אל-בגדאדי", אמר לאחרונה גנרל ג'ימס גלין סגן, מפקד הכוחות המיוחדים בכוח המשימה המשולב בעיראק. אז מה חסר כדי שזה יקרה?
שתי הטעויות של אל-בגדאדי
שם המשחק בסיפור הוא מודיעין, ואל-בגדאדי יודע את זה כמו כל מחבל מתחיל. הוא כמעט ולא משתמש באמצעי תקשורת, ועל פי הדיווחים גם לא נשאר במקום אחד יותר מ-72 שעות. הדאגה הגדולה שלו היא מה-25 מיליון דולר שיש לו על הראש, לכן הוא מוקף במספר מאוד מצומצם של מקורבים שמסייעים לו לתקשר עם העולם, להמשיך ולנהל את הארגון שלו.
המעטים שמקיפים את אל בגדאדי ומורשים להתקרב אליו עושים הכל כדי להגן על הבוס. לחלק מהם יש ניסיון מודיעיני והם אכזריים במיוחד: לדאע"ש יש זרוע מודיעין המוכרת בשם אמני (Emni), שהוקמה על ידי אדם בשם חאג'י בקר (או בשמו המלא, סמיר מוחמד אל חאליפאווי). חאג'י בקר היה קצין פיתוח נשק וקצין מודיעין בצבאו של סאדם חוסיין; כמו רבים מחבריו הוא איבד את מקום עבודתו כשהאמריקאים פלשו לעיראק בשנת 2003 והחליטו שלאנשי סדאם אין מקום בסדר החדש שייצרו במדינה. בקר ישב בכלא האמריקאי יחד עם דמויות כמו אבו מוסלם אל-טורקמאני, אבו אבדולרחאמן אל-בילאווי - ואחד אבו בכר אל-בגדאדי. כשהבין שאין לו מקום בעיראק המתחדשת, בקר חבר למי שישבו איתו בכלא והפכו לבכירי דאע"ש.
בשנת 2010, יחד עם קציני מודיעין מאומנים היטב ששירתו בעבר בצבא עיראק, בקר הקים את זרוע המודיעין "אמני". הוא עמד בראשה עד שחוסל במקרה על ידי מורדים סורים שנלחמו בדאע"ש וכלל לא ידעו שהוא שם. כיום שולטת זרוע המודיעין של הארגון בכל אמצעי התקשורת של דאע"ש, עוקבת באופן הדוק אחר הפעילים ומפקחת על גיוס מתנדבים. חשד קל ביותר של אנשיה מביא לרוב לעריפת ראש של מי שנחשד בריגול. לא מזמן הם ערפו את ראשיהם של שני שבויים, רוסי ופלסטיני. הם דואגים שאף גורם עוין לא יתקרב למנהיג הארגון ויביא לחיסולו, שלא יהיה מי שיתפתה ל-25 מיליון הדולרים. ואם להגיד את האמת, כרגע נראה שזה עובד להם לא רע.
הבעיה הגדולה של אל-בגדאדי ואנשיו היא ששטחי המדינה האסלאמית התכווצו באופן משמעותי, ואיתם גם המקומות שבהם ניתן להסתתר. כפי שציין בכיר בכוחות הכורדים, "הם איבדו שטחים רבים והוא כבר לא יכול לטעון לתואר חליף. הוא (אל-בגדאדי) הוא איש במנוסה, ומספר האנשים התומכים בו קטן ככל שהם מאבדים שטחים".
גם מנהיג הארגון עצמו עושה טעויות. לפחות פעמיים הצליחו במודיעין האמריקני לזהות שימוש של אל-בגדאדי עצמו במכשיר קשר, פעם אחת כ-30 שניות ופעם נוספת 45 שניות. במקרה האחרון, שנקלט בנובמבר 2016, זה היה כשעודד את אנשיו במוסול שנפלה מאז. מסיבה שאינה ברורה, לא היה מי שיגיב בזמן אמת למידע המודיעיני.
הערכת המודיעין האמריקני היא שאל-בגדאדי חי כיום בעיראק, במשולש שבין באג' שבצפון, א-שירקאט (שם נפצע ב-2015) במזרח ואבו קמאל שבמערב על גבול סוריה. הוא נע בשטח הזה, לרוב ברכב אחד - טנדר דומה לזה של החקלאים באזור - עם עוזר ושני שומרי ראש. לא נשמע כמו משימה בלתי אפשרית, אבל למה זה כל כך מסובך?
מה שעשינו ב-88
כשגנרל סטפן טאונסנד סיים את תפקידו כמפקד כוח המשימה המשולב בעיראק, הוא קיים שיחת סיכום עם עיתונאים ונשאל איפה אבו בכר אל בגדאדי. תשובתו הייתה: "אין לי מושג. מבחינתי הוא יכול להיות במכל מקום בעולם". לאחר מכן הזכיר את משולש הערים שצוין לעיל, והוסיף שלא ניתן לערוך מצור על כל האזור או להרעיב את האוכלוסייה שם. "זה שטח גדול מדי", אמר טאונסנד.
"יש עוד סיבוך", הוסיף טאונסנד באותה הזדמנות. "כוחות יריבים נוספים שפועלים באזור, כמו האיראנים והמיליציות שלהם, הרוסים והמשטר של בשאר אל אסד. כל אלה התכנסו סמוך לאזור בו פועלת הקואליציה. חלק מהם מנסים להרוג אותו (אל-בגדאדי), אבל חלק מהמאמץ מופנה למניעת התנגשות איתם. כל יום אנחנו מחפשים אותו. אני חושב שננסה להרוג אותו ולא לקחת אותו בשבי. נראה שזה לא שווה את הטרחה, לקחת אותו בחיים".
זה נאמר לפני כארבעה חודשים. מה השתנה מאז? "אנחנו שמים הרבה מאוד מטוסים בפיסת שמיים מאוד קטנה", ציין לאחרונה בכיר בחיל האוויר האמריקני - שמחסל, יחד עם כוחות מיוחדים, את אנשיו של אל-בגדאדי. אבל האיש עצמו עדיין לא נתפס.
את המצוד אחר אל-בגדאדי מנהל כוח משימה שהוקם במיוחד. למעשה מדובר בסוג של יחידה עצמאית, כולל מפקדה בתקן מלא, שמורכבת מכוחות מיוחדים ואנשי מודיעין. שיטה זו נהוגה בצבא האמריקאי מאז שפלש לאפגניסטן: ככה חוסלו או נלכדו מחבלים ומנהיגים בעיראק, באפגניסטן ובמדינות נוספות, בהם בן לאדן, סדאם חוסיין ואחרים.
שמו של כוח המשימה הוא כנראה "כוח משימה שחור" או "כוח משימה אביר". הוא מורכב מצוותים של ה-CIA, בהם סוכני שטח ואנליסטים, וכן אנשי מודיעין של גופים אחרים, כולל כמובן של הצבא. צמוד להם פועלים צוותי הכוחות המיוחדים, ואלה מגיעים מיחידת דלתא, מצוות 6 של אריות הים וגם מהטייסת הטקטית 24 שאנשיה יודעים לפעול בעומק שטח האויב ולהכווין מטוסים או מסוקי קרב לעבר יעדים. עם כוח המשימה נמנים גם אנשי הריינג'רס, הכומתות הירוקות, החטיבה האווירית המיוחדת 160 ועוד.
כוח המשימה הוא יחידה שבה כולם עובדים יחד תחת קורת גג אחת, תחת פיקוד אחד. עובדים צמוד אחד לשני, מכירים אחד את השני ופועלים מהר במקרה הצורך. בשיטה זו היחידה מזינה את עצמה במודיעין מהשטח וחוסכת לא מעט בירוקרטיה בדרך לפעולה.
כוח משימה כזה הוא לרוב סודי ביותר, אבל אפשר ללמוד על אופן הפעולה שלו מ"כוח משימה 88", ("Task Force 88"), שהחל לפעול באוקטובר 2006 בעיראק. משימתו הייתה להוריד את כמות הפיגועים שם על ידי חיסול או שבי של מובילי הטרור, מפקדים בכירים ומפקדי שטח. הכוח, תחת פיקודו של קצין בדרגת קולונל שמוצאו ביחידת דלתא, פעל בעיראק במשך 18 חודשים. כשהכוח נחת על אדמת עירק, ממוצע הפיגועים במדינה עמד על 150 לחודש. לאחר שבפעילות היחידה נעצרו 3,500 פעילי אל קאעידה וחוסלו מאות נוספים, ביניהם מפקד הארגון אבו מוסעב אל זארקווי, ירד ממוצע הפיגועים לשניים בחודש. הישג זה ממחיש את חשיבות ההפעלה המשולבת.
כוח משימה שחור/ אביר כולל גם יחידות קומנדו בריטיות כמו ה-SAS וה-SBS (קומנדו ימי). הוא פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני ביון של מדינות נוספות באזור, במיוחד ירדן, שנחשבת חזקה מאוד בשטח: גורמי מודיעין טוענים שהירדנים הובילו להצלחות מבצעיות רבות.
כוח המשימה פורש בשטח רשת ענק של מודיעין, שחלקו מושג באמצעים טכנולוגיים ואחרים בעזרת אנשי הכוחות המיוחדים. כל בדל מידע שעולה ברשת הזו מועבר לחוקרים ולאנליסטים מהמודיעין, שמרכיבים את השביל שיוביל לבסוף לאל-בגדאדי ואולי גם לחיסול הארגון כולו.
שבויים, מתים או מחכים לתורם
בתקשורת העולמית, וגם בארץ, פורסמו לא מעט כתבות הקושי שבחדירה לארגון ממודר כמו דאע"ש. אבל עובדה היא שמתוך 43 המנהיגים הבכירים ביותר של הארגון, רק אחד נשאר בחיים: אל-בגדאדי עצמו. מ-79 מפקדי שטח בכירים, רק 10 נשארו בחיים. הדרג שמתחת, דרג המפקדים הבינוני, הגיע למצב ש-124 אנשיו מוחלפים באופן תדיר בגלל חיסולים. למעשה, תוחלת החיים של מפקדים בדרג הזה עומדת על פחות משישה חודשים.
אבו עלאא אל-עפרי, סגנו של אל-בגדאדי, מונה לתפקיד לאחר שסגן אחר חוסל. הוא החזיק בתפקיד רק חודש לפני שחוסל בעצמו. מאז חוסלו לא מעט סגנים של מנהיג דאע"ש, האחרון שבהם איאד אל-ג'ומיילי באפריל האחרון. הבכירים המעטים שנפלו בשבי, לרוב בפעולות מיוחדות, נחקרו מיד על ידי אנשי המודיעין של כוח המשימה ויצרו באופן טבעי מטרות נוספות.
בינתיים אבו בכר אל-בגדאדי הוא כמו רוח רפאים, אולם שורת החיסולים מלמדת שכוח המשימה סוגר עליו, גם אם לאט מהרצוי. על פי ההערכות נותרו לדאע"ש כ-8,000 לוחמים נאמנים, מהם 2,000 זרים ממדינות ערב אחרות, אירופה, רוסיה ואסיה. "זה הרבה פחות ממה שהיה בעבר, אבל אלה אנשים שמסתתרים בין אזרחים וממקום המסתור שלהם ממשיכים לנהל מלחמת גרילה", ציין לאחרונה גורם מודיעיני מעיראק. לדבריו, אלה עושים הכל כדי להגן על אל-בגדאדי. "הוא עדיין נחשב למנהיג, לכן רבים נלחמים עבורו". בסופו של דבר ברור לכולם שילכדו אותו, או סביר יותר, יחסלו אותו. זה יקרה ככל הנראה בפשיטת קומנדו של כוח המשימה המיוחד או מפצצה של מטוס – מאויש או לא. "הוא בשלב האחרון של חייו. נשיג אותו עוד השנה, בסופו של דבר", סיכם זאת גורם ביטחוני בארה"ב.