ארבעה לוחמי קומנדו נהרגו ועוד שניים נפצעו במארב של ארגון דאע"ש בניז'ר נגד כוחות הצבא האמריקני. עכשיו, 3 שבועות אחרי האירוע, נחשפים פרטי התקרית הקטלנית. לצד חשיפת הסיפור המלא ותהיות בנוגע למחדלים שהובילו למות החיילים, עולה השאלה המתבקשת: למה יש חיילים אמריקאים שנלחמים ונהרגים באפריקה ובאישור של מי?
מהפרטים שנחשפו, עולה שצוות של 12 לוחמים מקבוצת הכוחות המיוחדים מספר 3 - יחידה של "הכומתות הירוקות" שאחראית על אזור אפריקה - יצאו למשימה שגרתית של איסוף מודיעין יחד עם כ-30 לוחמים מהצבא המקומי. כל הלוחמים היו חמושים בנשק קל ונסעו ברכבי פק-אפ לא ממוגנים.
במהלך הנסיעה, קיבלו הכוחות שינוי משימה. השינוי דרש מהם להיכנס לשטח מסוכן, ללא מודיעין וללא תוספת של כוח אדם או נשק. מחקירת המקרה עלה שהכוחות היו אמורים לקבל גיבוי אווירי ומודיעי צמוד, אך כדקה לאחר הכניסה, התגבור בוטל. ב-3 באוקטובר, זמן קצר אחרי השעה 11 בבוקר, נפל הצוות למארב של כ-50 אנשי דאע"ש. הטרוריסטים הציבו את המארב משני צדי הכביש שמוביל לכפר טונגו טונגו, כשהם מסתתרים בין העצים הצפופים.
פקידים בכירים בוושינגטון חשפו שסמל לה-דייויד - החייל שהיה חשש שנחטף - היה ברכב פיק-אפ שנסע לפני הרכב עליו היו שלושת הלוחמים הנוספים של ה"כומתות הירוקות". ברגע שנפתחה האש, לה-דייויד וכמה לוחמים נוספים, יצאו מהרכב על מנת להשיב אש. לאחר שהבינו שהם במיעוט, הוא חזר לרכב והחל לחפות על הלוחמים שמאחוריו, בזמן שאלה, מנסים לחלץ קבוצה של לוחמים שנשארו כ-200 מטר מהם, בשטח ההרג של המארב. הרכב שנשאר בשטח ההפקר ספג פגז מרגמה והרג שלושה לוחמים: רס"ר בראין בלאק (35), רס"ר ג'רמיה ג'ונסון (39) ורס"ר דאסטין ווראיט (29). זמן קצר לאחר מכן, גם הרכב של לה-דייויד נפגע מפצצת מרגמה או מטול רקטות, והוא נהרג. מעוצמת הפיצוץ גופתו של לה-דייויד עפה מהרכב הפגוע.
בינתיים, המשיכו הלוחמים האחרים לנהל את הקרב וחלקם נפצעו. רק כשעתיים מאוחר יותר, הגיעו למקום זוג מטוסי קרב צרפתים מסוג מיראז' 200, שעצם הגעתם הבריחה את אנשי דאע"ש מהמקום. גופתו של לה-דייויד נמצאה רק ב-6 באוקטובר, שלושה ימים אחרי הקרב, לאחר שאדם מקומי חשף את מיקום הגופה. "אנחנו מאמינים שמי שהציב את המארב עקב אחרי הכוחות במשך יום שלם", טען בכיר בוושינגטון בתדרוך לעיתונאים.
האירוע הקשה גרר תגובות וביקורת נוקבות בציבור האמריקאי. "למה יש חיילים אמריקאים שנלחמים ונהרגים בניז'ר? מי אישר את המלחמה הזו? עם כל החשיבות של המלחמה בטרור, למה רק אנחנו שם?", נכתב בכלי תקשורת ברחבי ארצות הברית. טענות נוספות הועלו בדבר המחסור במידע מודיעיני לפני היציאה לפעולה והעובדה שלקח שעתיים שלמות עד שהגיע למקום מטוס קרב ורק בהמשך הגיע מסוק החילוץ.
לוחמים שהתראיינו סיפרו שלמשימות בעלות סיכון כה גבוה, יוצאים בדרך כלל 80 עד 100 לוחמים - פי שתיים ממה שהיה באירוע זה בפועל. חייל ניגרי שהשתתף במארב אמר: "אני מעריץ את האומץ של הלוחמים, הם היו מוכנים להילחם עד מוות. ולא וויתרו". הוא סיפר שהלוחמים נלחמו גב לגב כדי להגן אחד על השני.