נער ונערה בני 13 מוצאים ב"בית קברות למטוסים" גרוטאה שמתבררת כמטוס הקרב הראשון של חיל האוויר. הם חוברים לקשיש בודד שהיה טייס קרב בשנות החמישים ומחליטים לשפץ את המטוס, כדי שיוכל לטוס במטס יום העצמאות.
ההורים והמורים לא ממש זורמים עם הרעיון, במיוחד כשאחד מהם הוא בנו של טייס שנהרג בהתרסקות, והשנייה היא בת למשפחתו של טייס מילואים, שבדיוק משפץ עם בנו את מטוס הספיטפייטר השחור והמפורסם לאותה מטרה. הוא ממש לא רוצה שבתו הקטנה תגנוב לו את ההצגה במטס, אבל מה לעשות שלה יש תוכניות אחרות.
זהו תקציר עלילת הסרט "הרפתקה בשחקים", בהשראת ספרו של עודד מרום שהיה מפקדה של טייסת הקרב הראשונה בצה"ל. בהפקת הסרט שיוצא בימים אלו לבתי הקולנוע ברחבי הארץ סייעו גם אנשי חיל האוויר ומוזיאון החיל.
"את מטוס המסרשמיט המקורי אי אפשר להזיז סנטימטר כי הוא כבר ממש רעוע", מסביר יוצר הסרט ליאור חפץ, על העבודה סביב מטוס הקרב הראשון של צה"ל. "אז היינו צריכים ליצור העתק שלו אחד-לאחד. טייסי חיל האוויר שראו אותו באו לגשת אליו וחשבו שהוא אמיתי, עד כדי כך הוא נראה היה אמין".
חפץ הוסיף שבהפקה עשו שימוש בתוכניות מקוריות של חיל האוויר הגרמני משנות הארבעים בבניית העתק המדויק של מטוס המסרשמיט, כשכלי הטיס השני שמוצג בסרט הוא מטוס הספיט השחור של עזר ויצמן, מטייסת מוזיאון חיל האוויר. "יעקב טרנר ומפקדת המוזיאון שירלי רימון פתחו לנו את כל השערים ואפשרו את הדיוק הזה בפרטים", מציין היוצר.
הספיט ואני
הסרט הוא זריקת נוסטלגיה למורשת של אותם ימים ראשונים בחיל האוויר. אבל יש מי שהסרט עבורם הוא חלק ממציאות החיים, כמו במקרה של אל"מ מיל' עודד (דדי) רוזנטל.
רוזנטל, דדי בפי כולם, הוא טייס קרב מפורסם שהטיס מטוסי קרב מסוג מיראז', F-16 ו- F-15 שאיתו הפיל שני מטוסי קרב סורים במלחמת לבנון הראשונה. אך יותר מהכל, זהו האיש שמזוהה כיום עם ה"ספיט השחור". אותו מטוס קרב וינטאג' שבמקור חתום עליו נשיא המדינה לשעבר עזר ויצמן ז"ל ושאותו עדיין ניתן לראות במפגני יום העצמאות וטקסי סיום קורס טיס.
קצת כמו גיבורי הסרט הנערים חובבי התעופה, דדי טס עוד מאז שהיה נער ובחודש ספטמבר הקרוב הוא צפוי לטוס בפעם האחרונה על הספיט, לפני שיעביר את המקל לדור הבא. על הדרך הוא ליווה מקרוב את ההפקה בשחזור המטוסים וההכנות לצילומים.
"בגיל 15 כבר עשיתי את טיסת הסולו הראשונה שלי", הוא נזכר השבוע, "אבי היה טייס אזרחי, ובין השאר שיפץ מטוסי סטירמן. גדלתי על המטוסים האלה".
בגיל 17 כבר קיבל רישיון טיס וב-1975 סיים קורס טיס במגמת קרב. אגב, יודעי דבר מספרים שדדי הטיס מטוסים עוד לפני שהיה לו רישיון נהיגה, כשהיה מגיע לשדה התעופה על אופניים או חמור שקיבל לכבוד בר המצווה שלו.
"כששירתי בחיל האוויר שאפתי להגיע גם למוזיאון החיל כדי לסגור מעגל ולטוס על המטוסים המדוברים. מי שחלק מההוויה שלו זה להיות ציפור מבין שאלו המטוסים האמיתיים", הוא מסביר את התשוקה, "אלו המטוסים שהחלו את עידן התעופה בחיל האוויר".
"הסטירמן וההרווארד היו מטוסי ההדרכה הראשונים של החיל", הוא משרטט את השושלת ההסטורית. "הספיטפייר היה ממטוסי הקרב הראשונים, אם כי למען ההגינות ההיסטורית, מטוס הקרב הראשון היה מסרשמיט מודל צ'כי וברגע שהייתה אפשרות להחליף לספיטפייר שהוא מטוס מופלא, עשו את זה".
הכנפיים מפה, הגוף משם
מי שהטיס באותן שנים את הספיט השחור היה עזר ויצמן כמובן, כשליין המטוסים ההיסטוריים מוקם בבסיס רמת דוד. דדי, אז טייס קרב צעיר, סיפר שנהג "לבקר אותם" בהאנגר.
עם השנים ויצמן התמנה לשר ביטחון והפך "אדם יקר מדי" כפי שדדי ציין. לכן הוא נאלץ להעביר את הסטיק של הספיט השחור לטייס אחר. מי שנבחר היה דני שפירא, טייס קרב וניסוי אגדי בפני עצמו.
ב-1977 הוחלט להעביר את הספיט השחור ושאר מטוסי העבר למוזיאון שהוקם בבסיס חצרים. "לעזר ויצמן הייתה הברקה להשאיר מטוס אחד במצב טיסה", מתייחס דדי לשריד האחרון מאותה תקופה. "אני מניח שהחליטו לשמר מטוס שהיה שמיש וצעיר יחסית. גם עשו כל מני הכלאות, כנפיים מפה גוף משם. עשו את הספיטפייר הכי טוב שאפשר לשמר".
הטייס ממשיך ומסביר שרצה להיות שותף בהעברת מורשת של חיל האוויר, "ואין צורה יותר טובה לעשות את זה מאשר להטיס את המטוסים האלה, ומדי פעם לדבר על המורשת של החיל. ראיתי בזה ייעוד ומעלה מאוד גבוה", אמר.
למרות זאת הוא היה בספק אם זה יקרה ולא היה בטוח שיזכה להטיס את המטוס ולהגשים את החלום. "ראיתי את המטוס הזה חולף, ובראש השאיפה שלי להטיס אותו. אם להגיד את האמת, לא האמנתי שזה יקרה. כי ויצמן ושפירא היו אנשים שמסתכלים עליהם כלפי מעלה", הצטנע. "אבל מאז ובמשך השנים נדנדתי לכל מי שיכולתי שאני אהיה דור ההמשך של טייסי המוזיאון".
הבעיה שטייסי המוזיאון, כמו שפירא, טרנר ואחרים לא מיהרו לשחרר את המשבצת הייחודית הזו. רק שלא אדם כדדי רוזנטל יוותר, והוא הגיע עד למפקד חיל האוויר. אחרי שהתמנה למפקד טייסת F-16, הוא מספר ש"כל פגישה שלי עם מפקד חיל האוויר התחילה באביהו (בן נון) אני דור ההמשך של טייסי המוזיאון. ומשם דיברנו על דברים אחרים".
כשסיים את הפיקוד על הטייסת בן נון הבטיח להגשים לו את החלום. דדי טס לשליחות בארה"ב ושם, קיבל את הבשורה שנבחר כטייס הבא של הספיט השחור. החלטה שהתקבלה אחרי דיון בפורום נרחב, ומול רוזנטל התחרו לא מעט טייסים מוכשרים.
הנשיא על הקו
"מפקד בסיס חצרים התקשר אלי לארה"ב ואמר לי אתה תטיס את הספיט השחור אחרי דני שפירא. האמת, הייתי צריך הנשמה. עוד לא עוברים דברים בראש ברגע הזה, הלם ראשוני וקשה מאוד להסביר מה זו עבורי החלטה כזו".
טלפון ראשון עשה לאשתו ולאחר מכן לאביו. דדי כבר ניסה לעשות הסבה פרטית לספיטפייר עוד בארה"ב ומבלי לפרט יותר מדי, אבל בואו נאמר שסיפור הזה לא עמד בסטנדרטים של חיל האוויר, ולכן הוא וויתר על הרעיון.
הוא חזר לארץ, עשה הסבה יותר מסודרת בעזרתו של דני שפירא, שלמען הסר ספק גם לו היה קשה להעביר את הסטיק "כי קשה לוותר על יהלום", כפי שהגדיר זאת רוזנטל. באותו שלב כל מה שנותר היה לצאת לטיסה הראשונה על המטוס האגדי עליו חלם דדי מילדות.
"היה ברור שאני הולך לטוס על הספיט ומפקד חיל האוויר קרא לי לתדרוך. זה היה יום רביעי בערב כשהטיסה הראשונה בחמישי למחרת". אביהו בן נון הסביר לו על משמעות המטוס, על החשיבות שיש לו עבור עזר ויצמן שאז היה נשיא. "הוא שאל אותי אם אני מוכן לטיסה, ועניתי שכן".
בן נון איחל לדדי בהצלחה, וזה חזר לביתו. עוד לא נכנס, וקיבל הודעה מאשתו שעליו להתקשר בדחיפות ללשכת מפקד החיל.
"אמרו לי הטיסה מחר מבוטלת", הוא משחזר את השיחה הדרמטית. "שאלתי מה קרה, אמרו עזר ויצמן התקשר, שמע שאני הולך לטוס ואמר 'אף אחד לא נוגע במטוס שלי'. נשיא המדינה, אף אחד לא נוגע במטוס שלו, וזה נדחה. לימים התברר שהמכונאי של המטוס שהיה מקושר לוויצמן והוא הודיע לו שהמטוס הולך לטוס".
אפילו מפקד חיל האוויר חש שלא בנוח ולא ממש ידע איך להגיב. אבל גם דדי עקשן לא קטן. "הרמתי טלפון לראש הלשכה של ויצמן, ואמרתי שיגיד לו שמי שהולך להטיס את הספיט השחור, זה הבן של קרוזו".
אריה רוזנטל ז”ל, אבא של דדי, שכונה בפי כל קרוזו, היה איש מיוחד ושם דבר בעולם התעופה הישראלי, עוד בימים שהענף היה בחיתוליו. כמה ימים אחרי אותו טלפון, הרל"ש של נשיא המדינה אמר לדדי להגיע ביום שישי לארוחת בוקר עם ויצמן.
"עליתי על האוטו, צחצחתי נעליים ושיננתי את החומר כל הדרך. מגיע, עובר את הביטחון ודופק בדלת. עזר פותח לי את הדלת ואומר בוקר טוב ילד", מספר רוזנטל, שהיה אז בן 38.
"אמרתי בוקר טוב הנשיא, אני עוד עומד בדלת, הוא שואל מה לחץ האוויר של הבלמים. עונה 80 על 80. ואז שואל מה אתה עושה דבר ראשון אחרי שאתה נוחת, אני עונה לו מרים את המדפים שהמנוע לא יתחמם. עזר אומר לי בוא, כנס. עברת את המבחן", מספר רוזנטל כשהוא מתקשה לעצור את הצחוק שעולה גם שנים אחרי אותו מפגש.
כשהטיסה הראשונה יצאה לפועל לדדי זו הייתה התרגשות אדירה. בטח לאדם שמעיד כי קרא כל ספר על מלחמת העולם השנייה. "אתה יודע שאת המטוס הזה הטיסו הטייסים הראשונים של חיל האוויר הישראלי. אם תעשה שם בדיקת DNA, תמצא זיעה ואולי גם דם של הטייסים הראשונים שהקימו את חיל האוויר הישראלי, מהטובים בעולם".
דדי מספר שמאז, כל פעם שיצא לטוס על הספיט הוא היה מתקשר לעזר לפני ההמראה ואחרי הנחיתה. "הייתי מודיע שנחתי בשלום ומה שלום המטוס". כך היה עד יום מותו של ויצמן, שהיה קשור מאוד לספיט השחור. "אני מאוד הערכתי את זה. זה רק הוסיף למיוחדות של המטוס".
"מורכב יותר מ-15-F"
מהטיסה הראשונה ועד היום הוא מטיס את הספיט השחור מזה 29 שנים בכל יום עצמאות ומסדר כנפיים. לא יכול היה שלא לדמיין את אותם טייסים ממלחמת העולם השנייה, או הישראלים במלחמת העצמאות כשהם נלחמים עליו.
"זה נופל לי חזק במסדרי כנפיים. תמיד הייתי ממריא אחרי נאום ראש הממשלה. ישבתי כחצי שעה במטוס, כשאני יודע שרוה"מ מדבר כ-8 דקות, ואני מניע אחרי ארבע. כל פעם שישבתי שם בקוקפיט, מחכה בשקט ודגלי חיל האוויר, מדינת ישראל וצה"ל עוברים מולי, לא יכולתי שלא לחשוב על אותם אנשים שנלחמו במטוסים האלה. מלחמות מטורפות בהן אתה מריח את אבק השריפה ורואה את הכדורים בעיניים. אומץ בלתי רגיל וזו המורשת שלנו".
דדי, שהטיס בין השאר את ה-F-15, נותן מקום של כבוד לספיט השחור. "דווקא להטיס את הספיט הרבה יותר מורכב מלהטיס F-15 אותו הטסתי שנים. אין מחשבים שעוזרים לך, ומנגד יש לספיט מנוע עוצמתי של 1,800 כוח סוס", הוא מסביר.
בעוד חודש הספיט השחור יסיים תקופת שיפוצים ויעלה שוב לאוויר. דדי יהיה שם כמובן, אבל בימים אלו יוצא לאנגליה המחליף שלו, הטייס הרביעי של הספיט.
דדי יהיה שם לראות שהוא מקבל מטוס "שמיש ומצוצח". הוא גם יעשה לו "טיסות מבחן". בספטמבר תגיע הפרידה שלו מהמטוס ההיסטורי. "תחושות מעורבות מן הסתם", אמר דדי שמבחינתו יכול להמשיך להטיס אותו "גם עוד 100 שנים".
אבל אל דאגה, האיש עדיין יישאר באוויר עם מטוסי אקסטרים, ויעשה "8 ג'י גם בלי חליפת תאוצה. אסתכל בגאווה על התקופה הזו. תקופה הנפלאה, שבה אפשרו לי לטוס על הפלא הזה", הוא מסכם.