קרב ואדי סלוקי, מלחמת לבנון השנייה. מחבלי חיזבאללה ממטירים גשם של טילי נ"ט לעבר חטיבה 7. לוחמים נפצעים ונהרגים. באחד הטנקים סמל אור בר און מאבד את רגליו. מפקד החטיבה אל"ם אמנון אשל פונה לקצין החימוש ופוקד לחלץ את הטנקים ולהחזיר אותם ללחימה כמה שיותר מהר. גם אלוף הפיקוד מתערב.
זרוע החימוש, כפי שנקראה אז, מתעוררת מהתרדמת: תחת אש בלתי פוסקת של רקטות ופצצות מרגמה, אנשיה משקמים את הכלים שנפגעו ומחזירים אותם במהירות לחזית. לא עוברים שלושה ימים, והטנק שבו נפצע סמל בר און חוזר פנימה. חלק מהטנקים חזרו עוד קודם.
ובחזרה להווה. גדוד הנגב של חיל הטכנולוגיה והאחזקה, שהוקם רק לפני 11 חודשים, מסכם קרוב לשנה של אימוני הקמה בתרגיל ענק. הלוחמים משחזרים בדיוק את מה שקרה 12 שנים קודם לכן בלבנון השנייה או במלחמת יום כיפור.
מתנפלים על זה
אין להם את הילת הגיבורים של הטייסים או הצנחנים, אבל מאות אנשי הצוות, כל אחד מהם מומחה בתחומו, מגיעים למוצבים שברצועת עזה ופשוט עושים את העבודה. אחדים מחלצים טנקים תחת אש ומתקנים אותם, אחרים בודקים את הרובים של לוחמי גולני שיצאו להתרעננות של 12 שעות. בצד שואגת מערכת "צבע אדום" שפיתחו בעצמם. הם נכנסים מתחת לטנק, מחכים לפיצוץ וממשיכים לעבוד. החיילים המורעלים האלה, שמגיעים לקו החזית ולא פעם גם חוצים אותו, דואגים שהטנקים הטובים בעולם יעבדו כמו מכונות משומנות. "בלעדינו גם מרכבה 4 לא ייסע לאף מקום", אומר בגאווה רס"ב מישל סבג.
אם תרצו, זו הצצה למאחורי הקלעים של זרוע היבשה. צה"ל משקיע משאבים אדירים כדי להבטיח שכלי הנשק, הנגמ"שים והטנקים לא יושבתו – ובשנים האחרונות מדובר במהפכה אמיתית. לאחרונה הוקם אגד ארצי ותחתיו חמישה גדודים אזוריים, בהם גדוד הנגב אליו התלווינו.
לתרגיל האחרון התכוננו לוחמי הגדוד במשך שנה. "יצאנו בכוח בסדר גודל של שלוש פלוגות. האנשים שלי חיים את המרחב הזה", מסביר המג"ד סא"ל ישראל שפרלינג. "הם מכירים את הלוחמים, את אמצעי הלחימה ואת כל כלי הרכב בגזרה. ממש כמו שרופא משפחה ותיק מכיר את המטופל שלו". היקף הכוחות המדויק נאסר לפרסום, אך הוא נע מאות בודדות של חיילים בכל פלוגה, ולפחות פי שניים אנשי מילואים.
סא"ל שפרלינג נמצא כבר 20 שנה בחיל. אני מדבר איתו במוצב סופה שבגבול הרצועה, והוא חושף שבמבצע צוק איתן הוא ישב 52 ימים על הגדר. "התנפלנו על כל כוח שיצא החוצה. בנחל עוז פצמ"רים שרקו לנו מעל הראש, והמשכנו לעבוד על טנקים של גדוד שלם. במקביל, חיילים אחרים טיפלו בנשק האישי ובציוד האופטי של החיילים. הכל תחת ירי רקטות ופצמ"רים, ותוך 12 שעות הלוחמים חזרו פנימה כמו חדשים".
מתגייסים ועפים לשטח
הסיפור מתחיל כבר במחנה נתן. הוא מרשים ומפתיע - עם מדשאות מוריקות ומדרכות שנראות כאילו נצבעו אתמול - אבל הנוף משתנה מהר מאוד: רס"ב מישל סבג לוקח אותי לסיור בימ"ח של הגדוד, חדר עצום ועמוס בקיטבגים ובשורות ארוכות של ארגזי עבודה גדולים.
בזמן חירום החיילים מגיעים ולוקחים את הקיטבגים האישיים שלהם. אחר כך הצוות כולו חוזר ולוקח ארגז. במרכבה סימן 4, למשל, מטפלים מספר צוותים. כך גם במרכבות הישנות יותר ובנגמ"שים השונים. התוצאה היא כמות אדירה של כוח אדם וכלים. הכל מאוד יעיל ומהיר והיחידה מתורגלת: מתגייסים ועפים לשטח. "יש אפילו מנות קרב, כי ברור לנו שב-24 שעות הראשונות לא בטוח שיהיה אוכל", מעיד רס"ב מישל.
רס"ן בוריס קוגן, מ"פ בגדוד, מספר על תקרית בלבנון בה טיל נ"ט פער חור בטנק. "הכוח שלנו הגיע ומילא את החור בחומר, כדי שהטנק יוכל להמשיך להילחם. אחרי המלחמה הכלי עבר טיפול מלא, אבל זה לא רק השיקום של הכלי. יש פה גם אלמנט מנטלי. כשמפקד ולוחם רואה כלי שנפגע חוזר מיד ללחימה, משהו זז אצלו", הוא מעיד.
לא פעם הכלים הפגועים מגיעים עם "חלקים": איברים וכתמי דם של אנשי הצוות שנפגעו. המראות לא פשוטים, ורס"ן קוגן חושף שקציני בריאות הנפש מלווים את האנשים. "אנחנו משתדלים שטנק שמגיע לפה יהיה נקי, שאנשי הרבנות והס"פ יעברו על הכלי הפגוע לפני שהוא מגיע אלינו". אבל גם לעבוד 24 שעות זה לא פשוט: "אנחנו מקפידים על התרעננות נפשית".
הלב של צה"ל
ממשיכים בסדנאות שבמחנה. אני מזהה טנקי מרכבה 4 מפורקים לגורמים, בלי צריח. כשהם ערומים הם נראים יותר כמו אנדרטאות. "טנק בצה"ל עובר טיפול שבועי, תלת שבועי, חודשי, חצי שנתי ושנתי בסבב שחוזר על עצמו", מסביר רס"ב חן מחפוד. "אחרי ארבע שנים ישנו טיפול מורכב יותר, והטיפול המורכב ביותר קורה אחת לשמונה שנים. בטיפול ג' מפשיטים את הטנק עד לרמת הבורג. אם הכל תקין, טיפול כזה נמשך 20 ימים.
"כשמאתרים תקלות זה יכול להמשך הרבה יותר. בסיום כל טיפול כזה, שכולל אפילו שטיפה של המנוע ואחר כך צביעה ושטיפה של הטנק כולו, הוא נראה כאילו יצא מהמפעל". עכשיו תיקחו את משטר הטיפולים הזה ותכפילו אותו במספר התותחים, הנגמ"שים והטנקים בצה"ל.
בלב הפעילות של הגדוד נמצאת "המנועיה", שמפוקחת ישירות על ידי המטה הכללי. במנועיה מתחזקים, מתקנים ומשקמים את מנועי הטנקים השונים. "בזמן חירום אנחנו 'משק מטכ"לי', נותנים מענה לצבא בכל מקום במדינה. בצה"ל יש מלאי מאוד מוגבל של מנועים למרכבה, לכן מנהלים אותו ברמה כל כך גבוהה. זה ממש צוואר בקבוק בצה"ל. יש בארץ מספר מנועיות והצבא מנווט ביניהן".
כל משמרת במנועיה כוללת גם מאה אנשי מילואים. "אנחנו יודעים להוציא בסבב עבודה קרוב ל-30 חטיבות כוח. זה המון", הוא אומר, ומצביע על חפצים בגודל של מכונית. זו חטיבת הכוח, המנוע והממסרת, מסתבר. "אחרי טיפול או תיקון תקלה, אני לוקח את המנוע לחדר הרצה". בחדר הזה הם לוקחים את המנוע לקצה ובודקים שהוא מוכן לחזור לדבר האמיתי. סבג נותן לי לשבת בכיסא הנהג ומראה לי איך מתפעלים את המנוע. "תן גז עד הסוף, סובב את הכפתור", הוא אומר. אני כמובן מבצע ושומע את המנוע צורח. כשהוא פותח את הדלתות שמפרידות בין חדר המנוע לבקר, זו כבר זעקת קרב של ממש. "כל הצבא עומד על זה", הוא מחייך. "אם המקום הזה לא עובד, הצבא לא נוסע".
עוד בפז"ם:
>> חומר נפץ בידיים: אלה האנשים שאחראים על האומץ של חיל האוויר