התיעוד האחרון של רונלד פידלר, מחייך מאוזן לאוזן בדרכו לבצע פיגוע התאבדות בשליחות המדינה האסלאמית, הוא בלתי נתפס. בריטי בן 50, אב לחמישה שנולד במנצ'סטר למשפחה נוצרית, מבסוט מהחיים רגע לפני שינהג במשאית עמוסה חומר נפץ לתוך בסיס של הצבא העיראקי. "הג'יהאדיסט המחייך" מכנים אותו בבריטניה.
הסרטון שמתעד את ההכנות של פילדר לפיגוע שביצע החודש אינו קל לצפייה, ותחקיר של ה"דיילי מייל" שפורסם השבוע חושף כי מאחורי החיוך המטורלל מסתתר סיפור הרבה יותר מטורלל – מפני שמסע ההצטרפות של פידלר לדאע"ש מומן בידי משלם המסים הבריטי, במסגרת פיצוי עתק שקיבל כאסיר לשעבר בגואנטנמו; מפני שאת הפיצויים, ככל שזה נראה אבסורדי היום, לא היה לממשלת בריטניה שום מנוס מלשלם; ומפני שבריטניה גם נושאת בחלק גדול מהאחריות לעצם הנוכחות של דאע"ש בעיראק – ולכן, בעקיפין, גם לפיגוע שבו הסתיימו חייו של רונלד פידלר.
מילא עינויים, העיקר המידע
בין השנים 2002 ו-2004 היה פידלר אסיר במתקן הכליאה האמריקני בגואנטנמו. כוחות של צבא ארה"ב עצרו אותו באפגניסטן זמן קצר לאחר הפלישה האמריקנית למדינה: הם מצאו אותו בבית כלא של הטליבן, סימנו אותו כחשוד בפעילות טרור ושלחו אותו לאזור הדמדומים של גואנטנמו, שרבים מהאסירים בו באותן שנים נכלאו ללא משפט. פידלר היה בסופו של דבר אחד מ-16 חשודים בטרור שקיבלו מממשלת בריטניה 20 מיליון פאונד – 1.25 מיליון פאונד או 5.7 מיליון שקלים לאדם – כפיצוי על עינויים שעברו כשהיו כלואים במתקן האמריקני בקובה, בידיעתם של סוכני ביון בריטים וככל הנראה גם בהסכמה שקטה מצד ממשלת טוני בלייר.
קשה להצמיד לו את הכינוי הזה לאור הדרך שבה בחר לסיים את חייו, אבל פידלר היה קורבן של שיתוף הפעולה בין הממשלים של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ונשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש בעקבות פיגועי ה-11.9. בלייר הבטיח לעמוד "כתף אל כתף" עם בוש במלחמה בטרור, אלא שאותה מלחמה הובילה בין היתר לפלישה מיותרת לעיראק – מדינה שכיום ידוע שלא היה לה כל קשר לפיגועי ה-11.9 – ולהפרה שיטתית של זכויות אדם ואזרח מצד שתי המדינות.
179 חיילים בריטים נהרגו במלחמה בעיראק. מחיר כבד לא פחות שילמה המדינה כשהסכימה לשתף פעולה עם תכנית שנרקמה ב-CIA למלחמה בטרור העולמי. בלב התכנית הייתה שיטה עוקפת-חוקה-אמריקנית לטיפול בחשודים בטרור: הם היו נלכדים בעיראק, באפגניסטן או בכל מקום אחר על הגלובוס, ונשלחים למה שנקרא "אתרים אפלים" של ה-CIA – מתקני כליאה במקומות שונים בעולם שבהם לא חל החוק האמריקני, ובמקרים מסוימים אף חוק בכלל. מקומות כמו מפרץ גואנטנמו, קובה, שכבר בשנת 2004 נחשף כי במתקן הכליאה שהוקם בו נוקטים החוקרים בטכניקות כמו מניעת שינה וחשיפה לחום וקור קיצוניים. ב-2007 חשף ארגון "רופאים לזכויות אדם" כי העינויים במתקן כוללים גם מכות, שוקים חשמליים והתעללות מינית. לפי ה"דיילי מייל", בתקופה שפידלר היה אסיר בגואנטנמו נעשה במתקן שימוש גם ב-Waterboarding, השקיה בכוח שגורמת לאדם לחוות תחושה של טביעה.
לפי מסמכים שנחשפו בבריטניה לאחר מעשה, טוני בלייר היה מודע אישית לטענות של אסירים על העינויים בגואנטנמו כבר בשנת 2002. זה לא מנע מממשלתו לקבל מה-CIA דיווחים מודיעיניים שוטפים שמקורם במתקן המעצר בקובה.
מתיאוריית קונספירציה לכספי פיצויים
אסירים בגואנטנמו וב"מתקנים אפלים" אחרים טענו כל העת שאנשי ביון בריטים היו שותפים פעילים בחלק מהחקירות. הדברים קיבלו חיזוק בשנת 2014, כששר הביטחון הבריטי הזוטר לשעבר, אלן ווסט, הודה ש"יתכן" שמרגלים בריטים שיתפו פעולה עם חוקרי ה-CIA.
הנשיא ברק אובמה ניסה במשך שמונה שנות כהונתו להוביל לסגירה של גואנטנמו, אבל מתקן המעצר עדיין פעיל למרות העדויות של האסירים שמשוחררים ממנו. טוני בלייר מצדו טען בשנת 2005 שמעורבות בריטית בחקירות לא חוקיות היא "תיאוריית קונספירציה", אבל עם השנים נחשפו די מסמכים כדי להוכיח את ההפך. בין היתר נחשפה התכתבות משנת 2004 שהראתה כי ה-MI6 הבריטי שיתף פעולה עם שלטונות לוב כדי להביא לכליאתו של אזרח המדינה ואשתו ההרה. יש עדויות לכך שאותו אזרח עבר שש שנות עינויים אצל אנשי קדאפי. במקרה אחר נחשף שיתוף פעולה בריטי-אמריקני כדי להביא חשוד בטרור להונג קונג, לחטוף אותו שם ולשלוח אותו לטריפולי.
בשנת 2008, לאחר סדרה של חשיפות מביכות, נאלץ שר החוץ הבריטי דיויד מיליבנד להודות לראשונה במעורבות בריטית בחטיפת חשודים בטרור. וכאן אנחנו חוזרים לסיפור הפיצוי של רונלד פידלר.
אסירים בריטים ששוחררו מגואנטנמו נעזרים בשנים האחרונות בעורכי דין כדי לתבוע ממשלת בריטניה פיצויים על תנאי מאסרם. בעוד אחד מהפיתולים האירוניים של הסיפור הזה, הבסיס לדרישה הוא חוק זכויות אדם שנחקק על ידי ממשלתו של טוני בלייר. ב-2010 החליטה ממשלת בריטניה, אז כבר בראשות דייויד קמרון, לפצות כספית את אסירי גואנטנמו. השיקול היה כפול: מצד אחד הטיעון ההומניטרי, מצד שני המחשבה שחקירה לעומק של המקרים המדוברים עלולה לחשוף חומרים רגישים עד לרמה של סיכון לביטחון המדינה.
בסופו של דבר זכו 16 מהם בפיצויים – עם ובלי קשר לשאלה אם המאסר שלהם היה מוצדק מלכתחילה. לפחות אחד מהם נחשד למשל כמגייס של אל-קעידה, ואין לדעת אם הכסף שקיבל שימש למטרות תמימות או שהלך לארגון הג'יהאדיסטי.
במקרה של פידלר אין הרבה שאלות, אם בכלל. הוא נולד במנצ'סטר ב-1967, בנם של מהגרים מג'מייקה שהגיעו לבריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה והיו נוצרים אדוקים כל חייהם. בשנות ה-20 לחייו הוא התאסלם וב-1994 שינה את שמו באופן חוקי לג'מאל עאדן אל-חרית. באוקטובר 2001, שבועות לאחר פיגועי ה-11.9 וימים לפני פלישת ארה"ב לאפגניסטן, הוא נחת בפקיסטן למה שהוגדר כ"חופשה דתית". הוא חצה את הגבול לאפגניסטן, ובנסיבות שעדיין לא הובהרו הגיע לבית כלא של הטליבן, שם גילו אותו הכוחות האמריקניים. השלב הבא היה גואנטנמו.
חלק מהפיצוי שקיבל פידלר אל-חרית מממשלת בריטניה שימש אותו לקניית בית מפואר בשווי 220 אלף פאונד בסטוקפורט. השבוע, במסגרת העיסוק התקשורתי בסיפורו, חשף ה"סאן" הבריטי צילומים של הבית. אין ספק שהאיש חי ברווחה עם אשתו וילדיו. אגב, פידלר ושלושה אסירים בריטים אחרים תבעו באופן אישי את שר ההגנה האמריקני לשעבר דונלד ראמספלד כמי שאחראי לעינויים שעברו. בית משפט בארה"ב דחה את הטענות.
ראש הממשלה מבקש לדייק
פידלר היה נתון למעקב מאז ששוחרר מגואנטנמו ונאסר עליו לצאת מגבולות בריטניה. אבל במחדל מספר מי-יודע-כמה של הבריטים, בשנת 2014 הוא הצליח לצאת לסוריה ולהצטרף לדאע"ש. אשתו שוקי וחמשת ילדיהם הצטרפו אליו כעבור שנה, אבל בסופו של דבר חזרו לאנגליה.
השבוע שחרר דאע"ש את הסרטון שבו נראה פידלר יוצא לפיגוע בבסיס צבאי עיראקי סמוך למוסול. כלי התקשורת בבריטניה משוכנעים שאלמלא כספי הפיצויים שקיבל, הוא לא היה מצליח לצאת לפני שלוש שנים מגבולות המדינה. בהחלט ייתכן שחלק מהכסף הלך ישירות לארגון המדינה האסלאמית.
בתגובה לכתבה ב"דיילי מייל", שבין השאר נתנה לממשלת בלייר את הקרדיט על ההחלטה לפצות את אסירי גואנטנמו, ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר התמקד בעובדות: "זה לא נכון שממשלתי פיצתה אותו. זאת הייתה החלטה של הממשלה השמרנית ב-2010" (ואכן, הגירסה הנוכחית של הכתבה כבר מציגה את הדברים כסדרם). בלייר תקף את ה"דיילי מייל" והאשים אותו בצביעות, מפני שהעיתון תמך בשעתו ללא סייג ביוזמה לפצות את האסירים.
בלייר עושה בשכל כשהוא מפנה את האש אל מי שהחליט לפצות את פידלר, כי כלי התקשורת בבריטניה – ולמען האמת אפילו בישראל – מתמקדים באבסורד הטמון בכך שכספי ציבור תמכו במחבל מתאבד. אבל האמת היא שזה אולי האבסורד הכי קטן בסיפור של מי שסיים את חייו כג'מאל עאדן אל-חרית. בגלל מחדל בקנה מידה היסטורי, טוני בלייר שיתף פעולה עם השיגיונות של ממשל בוש ויצא למלחמת שולל בעיראק – מלחמה שהחריבה למעשה את השלטון המרכזי במדינה ופתחה את הדלת לדאע"ש. בגלל מחדל מוסרי, ממשלת בריטניה העלימה עין מעינוי עצורים שלא היוו "פצצות מתקתקות" – ונאלצה בשל כך לפצות אנשים שלפחות חלקם לא היו בדיוק חפים מכל פשע. ובגלל מחדל בטחוני, אדם שהיה תחת מעקב הצליח להימלט מבריטניה - ובסופו של דבר לבצע פיגוע התאבדות בשירות ארגון שמעולם לא היה פועל בעיראק אלמלא החטא הקדמון של טוני בלייר.
מעניין אם מישהו בבריטניה מתנחם בכך שהסיפור מסתיים ככל כנראה במיני-מחדל של דאע"ש: נכון לעכשיו לא ידוע על הרוגים נוספים בפיגוע שבו התאבד רונלד פידלר.