עוד בימי התנ"ך נאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ואכן, עוד משחר האנושות ידעו הכול - מצביאים דגולים, אסטרטגים ולוחמים - כי אלמנט ההפתעה הוא גורם מכריע בכל קרב ובכל מלחמה, וכי פרויקטים מתוחכמים הם חלק בלתי נפרד מהמערכות הצבאיות. ועל אף שלכל אחד מאיתנו קופצת תמונה של נשקי לייזר מתוחכמים וציוד משוכלל מסרטי מדע בדיוני כשחושבים על פרויקטים סודיים שכאלה, מסתבר שלא מעט מהפרויקטים המסווגים של המדינות השונות הם לאו דווקא מה שהיינו חושבים – ולכן כנראה שגורם ההפתעה הצליח.
גם בימים אלו ממשיכות כל המדינות שעל הגלובוס, ביחד ולחוד, לרקום ולפתח תכניות סודיות, מגוונות ויצירתיות, אשר יתנו להן יתרון אסטרטגי ומשמעותי בעתיד. בזמן שאתם תוהים מה מתפתח ברגעים אלה ממש ברחבי העולם, אתם מוזמנים להיזכר בכמה פרויקטים מסווגים לשעבר, חלקם מוצלחים, חלקם פחות וחלקם היו קרובים מדי לשנות את העולם מהקצה לקצה.
השמש הנאצית: המראה שתשרוף את העולם
אחד הפרויקטים הצבאיים הסודיים והמסוכנים יותר שכמעט ידעה האנושות הוא כנראה פרויקט השמש הנאצית. הרעיון עלה במוחותיהם של הנאצים במלחמת העולם השנייה, כאשר חיפשו דרך פשוטה להשמיד את... ובכן, את כולם.
אחד הפרויקטים שהוצעו היה בניית מראת ענק במשקל של כמיליון טון שתמוקם בחלל, ותחוג סביב כדור הארץ. הרעיון פשוט להפליא – המראה, אותה יהיה ניתן להסיט ולכוון, תכוון בצורה כזאת שתמקד את אור השמש על נקודה ספציפית בכדור-הארץ, ותיצור קרן אור שתאדה כל דבר שיקרה בדרכה.
אז איך יצא שהדבר לא התממש? ובכן, אלו מכם הבקיאים בהיסטוריה וודאי זוכרים שבמלחמת העולם השנייה הובסו הנאצים על-ידי בעלות הברית, וכך קרסו להם כל הפרויקטים המדעיים עליהם עבד הרייך השלישי – ושוב, העולם הפך להיות מקום טוב יותר לחיות בו.
אזור 51: זה לא עב"מ, זה מטוס ריגול
בלי שום ספק, כאשר חושבים על פרויקטים סודיים בעולם, אחד המקומות שעולים לכל אחד בראש הוא "אזור 51" בארה"ב, הממוקם כמה קילומטרים טובים מבירת ההימורים לאס-וגאס, אי שם במדבר נוואדה.
אחד הסיפורים המוכרים על "אזור 51" הוא שבמקום מפותחים כלי טיס המשלבים טכנולוגיה חייזרית, המוסתרת מעיני הציבור הרחב. לפני כשנתיים הורשו מספר אנשי-צוות ותיקים ששירתו בבסיס המסווג המוכר ביותר בעולם לספר קצת על מה שבאמת קרה שם.
לפי מה שחשפו בראיון לעיתון "L.A Times" בשנת 2009, כל אותם עב"מים שנראו מרחפים באזור במהלך השנים היו למעשה טיסות מבחן של מטוס ריגול חדשני בשם Oxcart. צורתו של המטוס הייתה שונה משאר המטוסים המוכרים, כאשר גוף המטוס רחב ומעוגל יותר, ודומה יותר לדיסק, על מנת שיוכל להעמיס כמויות גדולות של דלק. נוסיף לכך את העובדה שגוף הטיטניום של המטוס המהיר היה מחזיר את קרני השמש, לא מפתיע שרבים חשבו שהם רואים עב"ם. אחד מאנשי-הצוות סיפר כי בתקופת העבודה שלו במתקן, התבצעו 2,850 טיסות מבחן של המטוס, מה שמסביר למה עב"מים העדיפו לבקר דווקא במדבר נוואדה.
התולעת: שיבשה בהצלחה את תכנית הגרעין האירנית
בעולם הדיגיטלי של היום, פרויקטים סודיים לא חייבים לעסוק דווקא בכלי-נשק, אלא גם בתוכנות. אחד הפרויקטים הסודיים ביותר שהתגלו בשנים האחרונות הוא תולעת-המחשבים Stuxnet, שמטרתה הייתה לשבש ולעכב את תכנית הגרעין האירנית – מטרה שהיא אכן הצליחה להשיג.
מומחה האבטחה ראלף לאנגר שבדק את סטוקסנט קבע כי זו תוכנה משוכללת ביותר, המכילה כ-15,000 שורות קוד במספר שפות תכנות וחתימה דיגיטלית שנגנבה משני מפיצים שונים – וייעודה היה ללא ספק מתוכנן וידוע מראש.
על מנת לחבל בכור הגרעיני האירני, פעלה סטוקסנט בשני מישורים – מצד אחד היא שינתה את מהירות הסיבוב של הצנטריפוגות בכור הגרעיני, דבר העלול לגרום לסדיקתן ואף להתפוצצותן, ומצד שני תקפה את השסתומים של הצנטריפוגות, במטרה לתקוף אותן גם מכיוון אחר.
מעריכים כי התולעת החלה לפעול ביוני 2009. היא התגלתה רק שנה לאחר מכן, ובנובמבר 2010 הודה נשיא איראן כי סטוקסנט גרמה נזק משמעותי לתכנית הגרעין. בינואר 2011 טען השגריר הרוסי בנאט"ו כי מתקפת התולעת יכלה לגרום לאסון דומה לזה שקרה בצ'רנוביל בשנת 1986.
על אף שאף גוף או אדם לא לקחו אחריות על פיתוח התוכנה, מעריכים כי לפיתוח נדרשו משאבים שיכולים להגיע מגופים ממשלתיים בלבד, והאיראנים בטוחים כי התולעת פותחה על ידי ישראל וארצות הברית.
פרויקט בעלי החיים של ה-CIA: החתולים המרגלים
כל ארגון מודיעין צריך אנשי שטח על מנת לאסוף מידע חיוני, אבל ה-CIA לקח את התחום הזה כמה צעדים קדימה כשהחליט לגייס לשורותיו גם בעלי חיים.
אחד הניסיונות הראשונים בתחום היה שימוש ביונים. אל צוואריהן של הציפורים הרגילות-למראה חוברו מצלמות, אשר תיעדו את כל הקורה סביבן. הבעיה הייתה שהציפורים הללו לא הצליחו להתמודד עם המשקל העודף, וחלקן חזרו לבסיס ה-CIA ברגל, מאחר והיו עייפות מכדי לעוף. ניסיון אחר לגייס בעלי-חיים לשורות הארגון התבצע עם חתולים, בפרויקט שנקרא "חתלתול אקוסטי" (Project Acoustic Kitty). כפי שנובע מהשם, לחתולי-בית חוברו מכשירי האזנה, על מנת שיוכלו לצותת בעזרתם. גם הפרויקט הזה הופסק, לאחר שהחתולים התרחקו מהמטרות על מנת לחפש אוכל, ואחד מהם אף נדרס על-ידי מכונית.
אבל ה-CIA לא וויתר והמשיך בניסיונות לשלב בעלי-חיים, אך הפעם לא בעלי-חיים אמיתיים. בכמה מניסיונות הארגון ליצור מכשירי ריגול חדשים בשנות ה-70, יצר הארגון רובוטים בדמות ציפורים גדולות, עורבים ואפילו שפריריות (בפרויקט שקיבל את הכינוי: Project Insectothopter), כולם סוחבים עליהם ציוד האזנה וריגול מתקדם. הפרויקטים הופסקו בשלב מאוחר יותר כאשר התברר שקשה לשלוט על היצורים המעופפים ברוח חזקה.
סוף העולם - כמעט
הפרויקט הצבאי הבא מעלה הרבה תהיות לגבי מי מאשר ביצועים של ניסויים בארצות הברית, ועד כמה באמת המישהו הזה מוכן למתוח את הגבול בין נזק בלתי הפיך לאנושות ולסביבה ובין סיכונים מחושבים.
הניסוי הבא נערך במהלך המלחמה הקרה, ובמהלכו נשלחו שתי פצצות גרעיניות מאסיביות (שנקראו Teak ו- Orange) אל עבר האטמוספרה העליונה, ופוצצו בגובה של כמה עשרות קילומטרים מעל פני האדמה, באזור האי ג'ונסטון, כ-1,200 קילומטר מערבית להוואי.
עכשיו נשאלת השאלה – למה, בעצם, נשלחו הפצצות הללו אל האוויר? התשובה מדאיגה במקצת. האמריקאים רצו להיות בטוחים שהם יוכלו לזהות מצב בו הסובייטים מפוצצים פצצה בסדר גודל זהה באטמוספרה העליונה, ועל כן ערכו פיצוץ כזה בעצמם, על מנת שיידעו איך הדבר נראה – כאילו ובאמת יהיה מסובך לזהות פיצוץ כל כך מאסיבי.
הפיצוץ היה כל כך עז עד שהוא שרף לחלוטין כל דבר שהיה במרחק של עד כ-400 קילומטרים ממוקדו. הוא יצר הילה מעל שטח של אלפי קילומטרים, ושינה את צבעי השמיים לאדום, לבן ואפור. כל מי שהביט בפיצוץ ללא משקפי מגן התעוור, ועל מנת לוודא שזה אכן מה שקורה, נשלחו ארנבים וקופים במטוסים לסביבת הפיצוץ, וראשיהם הוחזקו במתקנים מיוחדים שהבטיחו כי הם יסתכלו ישירות אל הפיצוץ. אם כל זה לא מספיק, מדענים הזהירו כי הפיצוץ עשוי לגרום לחור בשכבת האוזון, אבל כאמור – האמריקאים פשוט היו חייבים לדעת. ועל זה נאמר, הסקרנות הרגה את החתול.