י' ו-מ' גדלו באנטוורפן בלגיה, אבל תמיד היה להם ברור שיום יבוא ועוד יעלו לישראל ויתגייסו לצה"ל. על זה גדלו והתחנכו בקהילה היהודית הידועה והמבוססת ממנה הם מגיעים. ואכן לפני ארבע שנים הם עלו ארצה, תחילה כדי ללמוד בישיבת הסדר ואחר כך על מנת להתגייס לצבא.
הם עברו את שרשרת החיול והשתבצו בתפקיד מסווג באגף המודיעין, עליו אסור לפרט כלל. על הפרק כבר עלתה אפשרות של פיקוד וקצונה אבל אז, קרה משהו בלתי צפוי. י' נבדק ובגופו נמצא גידול שפיר אותו הוא היה מוכרח להסיר בדחיפות. המשמעות הייתה ברורה, הוא שוחרר מהצבא ושב לבלגיה, שם עבר מספר ניתוחים.
"היה לי גידול שפיר, אמנם לא בראש, אבל הייתי חייב לחזור לבלגיה כדי לטפל בזה", משחזר השבוע י' בן ה-22 את התקופה הקשה שעברה עליו לפני כשלוש שנים, במהלכה איבד חלקית וזמנית את ראייתו. "קיבלתי תמיכה מלאה מהמשפחה אבל מבחינה בריאותית הייתה תקופה קשה. ילד בן 19 פתאום מאבד את הראייה וזה היה מאוד מלחיץ אבל הרופאים הרגיעו אותי ואמרו שאחרי הניתוח זה יסתדר".
בתום שיקום הוא החלים ושב לקו הבריאות בדרכו חזרה לישראל, אך עם ההגעה ארצה הבין שהוא כבר לא חייב בגיוס. למרות זאת הוא ביקש להתנדב לשירות וכמו שקורה פעמים רבות, נתקל בהליך בירוקרטי ממושך. י' חישב מסלול מחדש ופנה לקורס פסיכומטרי ולימודים אקדמיים.
אחרי שכבר החל בלימודים והחליף את המדים במחברות, הגיע הטלפון המיוחל מצה"ל שבישר לו על שיבוץ מחודש לתפקיד המסווג. מבחינת י' לא הייתה בכלל שאלה, הוא קטע את הלימודים מיד והתייצב שוב לשירות צה"ל.
"הישראלי הממוצע קורא לי פראייר"
"שפתאום הגיע טלפון מאמ"ן ואמרו שהתקבלתי לי זה היה ברור שאני מבטל את האוניברסיטה ומתגייס. הישראלי הממוצע אומר שאני פראייר אבל החברים שלי שהם עולים חדשים כמוני אמרו שעשיתי את הדבר הנכון. גם מי שחולק עליי משתכנע תוך שתי דקות שיחה שעשיתי את הבחירה הנכונה. אני משרת שירות משמעותי מאוד באגף המודיעין, נהנה ולא מתחרט לרגע. לימודים תמיד אפשר להשלים וזה לא בורח".
יחד עם אחיו מ' שהמשיך לשרת הוא החליט לצאת לקורס קצינים ובשבוע שעבר, עמדו השניים על רחבת המסדרים כנגד כל הסיכויים, אחרי שהשלימו בהצלחה את הקורס. "לצעוד יחד בטקס הסיום זה ממש אירוע. ההורים הגיעו במיוחד לארץ והיה מרגש מאוד. לא דמיינתי ששנתיים אחרי הניתוח אסיים קורס קצינים בצה"ל".
הם משרתים באותה היחידה במדורים שונים. את קורס הקצינים עשה מ' בבה"ד אחד ואילו אחיו י' בעיר הבה"דים, שם מתקיים קורס הקצינים "נבו" למתנדבים. את ההשלמה החיילית עושים כבר השניים יחד ואחריה ישובו ליחידה. בחופשות מהצבא הם מתגוררים בדירה שכורה בגבעת שמואל.
על המוטיבציה שגרמה להם לעזוב חיים נוחים בבלגיה ולהתעקש לשרת למרות כל הקשיים אמר י': "אנחנו מגיעים מבית דתי ציוני, מילדות היינו בני עקיבא ויש לנו גם אח גדול שהתנדב לצה"ל לפנינו. גם בבית וגם בבית הספר ספגנו מוטיבציה לעלות לארץ ולשרת בצה"ל. היה ברור שנסיים בית ספר ונעלה לארץ, למרות שברור שבבלגיה קל יותר מבחינת לימודים ועבודה".
על החיים באנטוורפן הם מספרים כי בעיר ישנה ממש ישראל קטנה. "לא היה לנו ממש קשר עם לא יהודים בבלגיה, אין שם אנטישמיות ברחוב, אתה מסתובב חופשי עם כיפה בדרך לבית הכנסת ואוכל במסעדות כשרות. כל החבר'ה שלנו מבלגיה פה בארץ עכשיו ומשרתים בצה"ל. אנחנו גם בקשר עם הצעירים בקהילה שלנו והם מאוד מתעניינים בשירות והחיים שלנו פה בארץ".
"אנחנו חתומים לעוד שנתיים בצה"ל ונראה מה הלאה", הם מתייחסים לתוכניות להמשך. "מהחוויות האלו למדנו שהכל אפשרי ואסור לוותר, מי שרוצה להיות קצין יגשים את זה וגם מעבר. הדבר הכי חשוב שלמדנו הוא להעריך את מה שיש ולא לקחת כלום כמובן מאליו".