בארה"ב מודאגים ממה שנראה כמו יתרון רוסי מובהק בתחום הטילים ההיפרסוניים (על קוליים). לפי הערכות שפורסמו בימים האחרונים באתרים בטחוניים אמריקאים, לארה"ב אין ככל הנראה מערכות התראה שיכולות לגלות בזמן את הטילים האלה. לפחות לא כאלו שמספקות כיסוי הגנתי מספק.
הטילים ההיפרסוניים של רוסיה, כמו ה- 3M22 "זירקון" טסים במהירות גבוהה במיוחד ובגובה נמוך. לטענת כלי תקשורת המקורבים למשטר הרוסי הם מסוגלים להגיע למהירות של מאך 6 עד 8 ולטווח של כ-400 עד 500 ק"מ כשהם טסים בגובה נמוך מאוד ונושאים ראש נפץ במשקל של כ-400 ק"ג.
מהירות אדירה וטיסה נמוכה לבדן פוגעות ביכולת הגילוי של מערכות מכ"ם ויכולות לחדור את מערכות ההגנה המסורתיות מפני טילים.
דוגמה ניתן לקבל ממערכת הגנה אווירית של ארה"ב מסוג Aegis שצריכה כ-8 שניות לערך כדי ליירט תקיפת טילים. זה מספיק לטילים המוכרים כיום אבל במקרה של הזירקון הרוסי, מדובר בזמן שבמסגרתו הטיל עובר 20 ק"מ וטיל היירוט של המערכת לא טס מהר מספיק כדי להשמיד את האיום.
באתרים בארה"ב נכתב שגם אם ספינה עליה מערכת הגנה מסוג Aegis תצליח לאתר טיל זירקון מטווח של 160 ק"מ, יהיו לה רק 60 שניות כדי לעשות משהו. כדי להצליח לפגוע בטילי הזירקון ארה"ב תהיה חייבת, לפחות במצב המוכר כיום, להשמיד אותו בשיגור או להצליח להטיל אובייקט שיחסום את המסלול של הטיל הרוסי.
הרוסים מצדם מתכוונים להשקיע הרבה מאוד משאבים בתחום הזה, שלשיטתם נותן להם מענה מול האמריקאים שעולים עליהם ברוב תחומי האמל"ח. בטח הצי שמחזיק כ-10 נושאות מטוסים גרעיניות ומאיימות.
כל ספינת טילים רוסית יכולה לשאת 25 טילי זירקון. לטענת הרוסים מספקים 12 עד 15 טילים כאלה כדי להטביע נושאות מטוסים אמריקאית אחת מסדרת נימיץ ואפילו מהסדרה המתקדמת יותר, ג'רלד פורד.
יש הטוענים אפילו שהטילים האלה מבשרים את סוף עידן השליטה של נושאות המטוסים. מנגד בארה"ב ערים לאיום ולא מן הנמנע שמתחת לפני השטח, מתנהלים פרויקטים בתגובה לטילים הרוסים.
מכל מקום, הטילים הרוסים מסוקרים בדרך כלל בתקשורת הרוסית ועצם פרסומן של ידיעות כאלו בארה"ב מצביע על כך שיש דריכות אמריקאית מפני האיום.