3 ביולי 1988. הימים האחרונים של מלחמת איראן עיראק, אחרי שאיראן החלה לתקוף מכליות נפט במפרץ. מדי פעם יש התנגשויות בין האיראנים לצי האמריקאי סביב מה שמוכר כיום בשם "מלחמת המכליות".
בתאריך הזה, קצת אחרי השעה עשר בבוקר ממריא מנמל התעופה של בנדר עבאס מטוס נוסעים של חברת "איראן אייר", טיסה 655 לנמל התעופה הבינלאומי בדובאי. הנמל באיראן שימש גם בסיס של הצבא ומשמרות המהפכה, כולל המקום ממנו הכוחות יצאו לתקוף מכליות נפט במפרץ ולפעולות נוספות.
מטוס הנוסעים האיראני מאיץ ומטפס לגובה. בזמן הזה משייטת במימי המפרץ ספינת הטילים "וינסנס" (USS Vincennes) עליה מפקד קפטן וויליאם סי. רוג'רס, קצין צי ותיק.
צוות ה"וינסנס" היה בכוננות גבוהה. בכל זאת, התנגשויות בין ארה"ב לאיראן היו דבר יום יומי אז. אנשי הצוות זכרו איך במאי 1987 מטוס קרב עיראקי ירה טיל מונחה על הסיירת "סטארק", מה שהביא למותם של 37 מלחים אמריקאים. חודשיים קודם לתאריך של הטיסה האיראנית, ארה"ב הטביעה ספינת פריגטה של הצי האיראני.
זמן קצר אחרי שמטוס הנוסעים האיראני מסוג איירבוס A-300 עלה לאוויר, הוא נקלט במכ"ם של הסטי"ל האמריקאי. מסיבה שאינה ברורה עד היום, מפעיל מכ"ם מסווג את הגילוי כמטוס קרב מסוג F-14 של חיל האוויר האיראני. כיוון הטיסה גורם לו לחשוב שהוא בדרך לתקוף את הספינה.
מטוס הנוסעים המריא באיחור של 27 דקות ולכן, האמריקאים לא ידעו שמדובר באותה טיסה אזרחית. המתח היה בשמיים, תרתי משמע ואיתו הלחץ שככל הנראה השפיע על שיקול הדעת של צוות הספינה.
כאשר מטוס הנוסעים האיראני מגיע למה שהוגדר כ"קו האדום", קפטן רוג'רס פוקד להפיל את המטוס, כשהוא בטוח שמדובר במטוס קרב בדרך לתקיפה. שני טילים נגד מטוסים מסוג SM-2MR שוגרו לעבר המטוס האיראני. לא היה לו סיכוי. מטוס הנוסעים התרסק למי המפרץ וכל 290 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
ועדות חקירה הוקמו בארה"ב ובאיראן. האמריקאים נזפו במפקד הספינה, אולם קבעו שהוא פעל באופן סביר ביחס לנסיבות וגם דרך ההתנהלות שלו היתה כזו. עוד עולה שצוות הספינה פנה שבע פעמים לפחות למטוס האיראני. אולם זה לא הגיב וכנראה שלא הבין את הקריאות אליו.
התברר גם שחוץ מהאיחור, המטוס האיראני סטה מהנתיב שלו, כנראה בגלל הרוחות. האיראנים קבעו כמובן שהמעשה היה פשע ושהצוות האמריקאי פעל בחוסר מקצועיות עד כדי הריגה רשלנית.
האמריקאים לא מודים עד היום באחריות שלהם לתאונה ולמרות שהתגלו כמה תקלות בהתנהלות צוות הספינה, הם האשימו את הטייסים האיראנים. הסיפור הגיע לבית הדין הבינלאומי ושם נקבע שארה"ב תשלם 131 מיליון דולר פיצויים, כ-300 אלף דולר לכל נוסע.
אבל האיראנים, כמו שזה נראה, חיפשו נקמה. היה ברור שכסף לבדו לא יספק אותם ואכן, הם החלו לנהל קמפיין נגד הספינה האמריקאית ובעיקר נגד המפקד שלה. תמונתו פורסמה במשך תקופה ארוכה לצד איומים ותיאורים קשים.
ב-10 למרץ 1989 הגיע מה שנראה כמו נקמה הכי אישית שיש. זה היה יום שישי בשעה 07:40. שרון רוג'רס, אשתו של הקפטן, נסעה ברכב המיני ואן המשפחתי, שהיה רשום על שמו של קפטן ויליאם רוג'רס.
על פי פרטי החקירה שפורסמו בכלי התקשורת בארה"ב, כאשר עצרה באור אדום סמוך לאוניברסיטת סאן דייגו, שמעה רעייתו של רוג'רס רעשים מהרכב, מה שגרם לה לברוח משם. שניות אחרי שהתרחקה מהרכב הוא התפוצץ והושמד לחלוטין.
תחילה הגיעו למקום כוחות משטרה רגילים. אבל אחרי זמן קצר מיהרו למקום צוותים של FBI והשתלטו על החקירה שסווגה כאירוע טרור. "אנחנו מתייחסים לזה כאירוע טרור, בהתבסס על זה שמדובר בגברת רוג'רס היא אשתו של קפטן הוינסנס", אמר ראש צוות החקירה ביום הפיצוץ.
בהמשך החקירה נבדק החשד שמדובר היה בנקמה של קצין או מלח ששירת תחת קפטן רוג'רס. אולם לא נמצאה לכך שום עדות והפוקוס חזר לכיוון האיראני.
למרות שבתיק היו מעורבים כ-300 סוכני FBI הוא נשאר פתוח עד היום ומעולם לא נעצרו חשודים. גם עובדה זו, שמלמדת על עבודה נקייה, מעלה בעיני רבים את החשד כלפי איראן.
באיראן כמובן מכחישים את המעורבות שלהם באירוע אך ניכר שהם זוכרים את סיפור הרקע, כשבחודש יולי האחרון התפרסם מאמר ב"טהרן טיימס", בו קראו לקפטן רוג'רס, כיום כבר בן 80, לקחת אחריות על מעשיו ולבקש סליחה ממשפחות הקורבנות.